ישועות יעקב סא

מים שאין בהן מ"ס ואנן אמרינן דכשטובל במים המחוברים כאלו טובל במים הראשונים שהי' בהם מ"ס בזה לא חשיב הוייתו ע"י דבר המק"ט כיון שאין כאן מקוה חדשה רק דהמקוה הראשונה שהיתה כשרה נוסף עליו עוד מים וכשיתפרדו המים המחוברים יחזרו לכמות שהי' א"כ אין כאן מקוה חדשה וגם המים לא יכשרו כיון דכשרים היו מתחלה:

והנה הך דמטהרים העליון מן התחתון הרבה מן הקדמונים מפרשי לה כשאחד מהם הוא מ"ש ודייקי לה מהא דקתני אף אם נוגעת כחוט השערה די ולענין צירוף מקואות בעינן שיצטרפו יחד בנקב כשפ"ה או עכ"פ טופח ע"מ להטפיח א"ו דאין כאן רק פסול מים שאובים דבזה די שיצטרפו בנקב כחוט השערה. ואמנם הר"ש נראה דסובר דהך דמטהרין מקואות עליון מן התחתון איירי ג"כ לענין צירוף מקואות שאין באחת כשיעור וסובר דשיעור חוט השערה ושיעור דטופח ע"מ להטפיח אחת היא. ואמנם רוב הקדמונים אינן סוברין כן ובזה נ"ל לומר דהא דכתב הרשב"א בתשובה להוכיח דאם חיבר הצינור בארץ אין מקבל טומאה והביא ראי' מהך דמטהרין מקואות עליון מן התחתון ע"י צינור וקשה הא מקבל טומאה והוי הוייתו שלא ע"י טהרה א"ו איירי שחיברו בארץ עייש"ה נ"ל שגם הרשב"א מודה דאם יש מקוה מים כשרים ויש בה שיעור מקוה ויש עוד מים כשרים למקוה אלא שאין בהם כשיעור והוא מחבר המים שאין בהם שיעור למקוה הכשרה בזה אינו מזיק מה שהוא מחבר המים המועטים והמרובים ע"י דבר המק"ט דהרי לא נעשה בזה דבר המכשיר רק דחשבינן להטובל במים המחוברים כטובל במקוה הגדולה ואין כאן הוייתו של מקוה כלל (חסר הסיום):

סימן כח. ב"ה יום ה' ר"ח ניסן מכתבו לנכון הגיעני וע"ד תורה בא והנני לבא על סדר קונטרסו אשר נסתפק כת"ר לשי' הרמב"ם ז"ל דספק מן התורה מותר רק בספק כרת איך הדין באם לידת הספק על ענין שאינו ס' כרת ויוכל להסתעף ממנו ספק כרת אי נימא הואיל וכבר הותר מתורת ספק אף שאח"ז נתגלגל לכלל ספק כרת הואיל ואישתרי. לכאורה יש ראי' מהא דהקשה הרשב"א על רבינו דהש"ס יליף דאזלינן בתר רובא מעולה ופרה אדומה דילמא טריפה היא ומה ראי' הא מן התורה ספק רחמנא שריא ואי נימא דכיון דמסתעף איסור כרת אזלינן לחומרא א"כ קשה איך מטהרין את הטמא מת באפר פרה ונכנס למקדש דיש בו איסור כרת וכמו כן בעולה דמחלל שבת בעולת ציבור שקבוע לה זמן שמא טריפה היא וחייב כרת אלא ודאי דכיון דפרה זו לאו בטריפה מחזקינן לה משום דספק מן התורה לקולא וגם העולה בכשרה מחזקי' לה מספיקא מחללין עלי' שבת דכיון דהתורה אמרה דאין הספק בכלל האיסור אף שמסתעף ממנה איסור כרת אמנם באמת אין זה ברור שיהי' דעת רבינו כן דכיון דאין זה ברור שמותר רק מספיקא אנו מתירין א"כ בעת שאנו דנין על איסור כרת אסור מה"ת ובזה נ"ל הא דיליף מקרא דספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה אזלינן להקל דכתיב לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחלה ולכאורה קשה הא לשיטת רבינו בלא"ה אין איסור בכל ספק מה"ת ובזה א"ש דמצורע שנכנס למקדש ענוש כרת ובספק כרת אזלינן לחומרא מן התורה אמנם נראה דגבי מצורע אף אם בא אח"כ לידי ספק כרת כיון דבעת לידת הספק אם הוא מצורע או לא אמרינן דאזלינן בספיקו לקולא וכיון דקיי"ל גבי מצורע דבכהן תלי' רחמנא לטהר או לטמא דהרי כתיב ופנו את הבית והבן ואם הכהן אומר טהור אף אם הוא באמת טמא מ"מ אינו חל עליו שם מצורע והכהן כשהוא מסופק ע"כ יאמר לו טהור אתה ולא חל עליו שם מצורע כלל וממילא מותר לכנוס למקדש ואין בזה ספק כרת כלל דכ"ז שאין הכהן אומר טמא לא נטמא כלל. אמנם בתוספתא דנגעים ופסקה הרמב"ם פרק מה' טומאת צרעת הלכה ג' דכהן שטיהר את הטמא וטימא את הטהור אין בדבריו כלום וא"כ כיון דלענין לכנוס למקדש יש בדבר ספק כרת ואסור מספק אין ביד הכהן לטהרו ולומר שיכנוס לעזרה:

שוב נזכרתי דבש"ס מס' מועד קטן פליגי בזה ר"מ ורבנן ברואה נגעים ביו"ט דר"מ סבר דבכהן תלי' רחמנא דאף שרואה הכהן שהוא טמא אי בעי שתק ולא אמר לי' שהוא טמא וכ"ז שלא אמר לו שהוא טמא הרי הוא בחזקתו והוא טהור ואמרו עלה בירושלמי דמס' מ"ק דמותר לכנוס לעזרה בימי הרגל כל זמן שלא אמר לו הכהן טמא אתה ורבנן סברי לטהרו או לטמאו כתיב שאין ביד הכהן לשתוק אלא צריך שיאמר לו אם הוא טהור או טמא ואנן קיי"ל כרבנן דצריך שהכהן יברר דבריו אם הוא טהור או טמא ואם אמר על טהור טמא או על טמא טהור אין בדבריו כלום והיינו הך דינא דתוספתא ולפ"ז נראה לי בספק נגעים אי נימא דכל הספיקות מה"ת לקולא א"כ אין ביד הכהן לומר שהוא טמא בהחלט דבאמת לכל הדברים מספק מטהרין אותו וגם איך יאמר שהוא טהור בהחלט דהרי לענין כניסתו לעזרה דהוא ספק כרת הוא מן התורה טמא מספק ואם יאמר לו הכהן שהוא ס' טמא אין זה בירור דבריו והתורה הקפידה שהכהן יאמר דבר ברור לטהרו או לטמאו ואם הכהן ישתוק ממילא הוא טהור וכיון דהכהן מסופק ממילא ישתוק ולא יאמר לו דבר ואז מותר ליכנס לבהמ"ק ג"כ וממילא הוא טהור ואמנם למה דקיי"ל דאין ביד הכהן לשתוק רק מחויב לומר לו אם הוא טהור או טמא אם כן כשרואה הכהן ספק נגע אף שאין בידו לטמא אותו לכל דבר מכל מקום כיון שאין בידו ג"כ לטהרו ליכנס לעזרה דהוא ספק כרת וגם אין בידו לשתוק על כרחך צריך שיאמר לו שהוא ספק טמא ספק טהור ולכל דבר הוא טהור מספיקא ולענין כניסה לעזרה דהוא ספק כרת אסור מספיקא ואמנם כשאנו אומרים ספק נגעים להקל הרי אזלינן לקולא אף לענין ספק כרת והיינו קרא דפתח הכתוב בטהרה תחילה אף לענין ספק כרת