ישועות יעקב נו

עוד יהי' מן הצדדים או מן המקור כיון שתראה ונצטרך להצריכה ז' נקיים ויבא מזה זלזול גדול לדברי חז"ל וכמו שהארכתי בטעמו אבל לבעל אחר דאם אמת נכון הדבר שהוא מן הצדדין שוב אמרי' אין כל האצבעות שוות ולא תראה כלל עוד מחמת תשמיש בבעל השני ולא יבא לכלל הספק אם תהי' צריכה שבעה נקיים וממילא תלינן באמת שהוא מן הצדדין ומותרת לבעל שני ודו"ק היטב כי זה ברור מאוד בהבנת דברים וקרוב שלזה כוון הרב הב"ח:

והנה זה לי זמן רב נסתפקתי בדבר דבאמת הא בעינן הרגשה והיינו הרגשה שנפתח מקורה ולפ"ז בהך דרואה מ"ת אי הרגישה שנפתח מקורה א"כ בלא"ה טמאה ואי לא הרגישה אין כאן איסור תורה וצ"ל כמו דקאמר הש"ס נדה כסברה הרגשת שמש הוא והנה ביאור הדבר כמו שכתבו האחרונים דנוכל לומר דבאמת הרגישה רק דבעת שהרגישה הי' בדעתה דהרגשת שמש הוא והנה הטעם דחייב חטאת בזה כתב רבינו הגדול דסתם אשה שרואית דם מן המקור חזקה שבא בהרגשה והנה באשה שיש לה וסת דהיינו בכל פעם רואית ביום קבוע וסתמא דמילתא רואה בהרגשה בעת וסתה בזה נ"ל ברור דהדם שרואה שלא בשעת וסתה אין חזקתו שבא בהרגשה דאין זה דם שרגילה לראות כיון שרגילה לראות ביום קבוע כיוצא בזה מצאתי בשו"ת שב יעקב תשובת הגאון מ' גבריאל שכתב דקרטין קטנים שאין זה הרגל האשה בראיות כאלו אין חזקתן שבאים בהרגשה וכ"ש שלא בשעת וסתה אין רגילות דמים לבא בהרגשה וכיון שכן יש לנו שני ספיקות שמא מן הצדדין ושמא שלא בהרגשה ואף דשלא בהרגשה עכ"פ אסורה מדרבנן מ"מ הוי ס"ס בדאו' וספק אחד בדרבנן דמהני וכמ"ש הב"י ביו"ד סי' פ"ג בשם הסמ"ק לענין ציר דגים [ומבואר בלשון הש"ס פסחים (דף ט') מעיקרא אימור דלא טבולי דלא ראה פני הבית ואף שמדרבנן עכ"פ צריכים לעשר מ"מ מועיל ספיקא בדרבנן עי' בתוס' שם ד"ה כדי שתהא בהמתו] והנה זה לי זמן רב עלה על לבי אי נימא דם הבא מן המקור טמא אף שלא בהרגשה עכ"פ טומאת ערב ואנו צריכין לדון ע"ז אם הוא דם המקור או דם הצדדים וא"כ ע"כ נחזיק שהוא מן המקור דספיקא דאורייתא הוא וממילא אף כשרואה שלא בהרגשה דאינו רק דרבנן אזלי' להחמיר שלא יבואו לכלל זלזול דרבנן ואנן קיי"ל דמקור מקומו טמא ודם הבא מן המקור אף שלא בהרגשה טמא טומאת ערב עכ"פ אבל הך מילתא דאם יש לה וסת תולה בוסתה רבי קאמר לה והוא ס"ל מקור מקומו טהור ואין לנו שום ענין דאורייתא ולכך א"ש דברי המרדכי הנ"ל אבל לדינא מודה המרדכי ודו"ק:

ומעתה לענין מכה יש חילוק שאם המכה במקור דאז לפ"מ דקיי"ל דם מכה הבא מן המקור טמא ואין חילוק אם הוא דם מכה או דם מקור לענין טומאת ערב וכשרואה שלא בהרגשה לענין טומאת שבעה נקיים יש לנו לומר דדם מכה הוא אבל כשהמכה בפרוזדר דאז אם הוא דם מכה אפי' טומאת ערב אין לה ולענין זה אנו צריכין להחמיר ממילא אף לענין דרבנן מחמירין וזה נכון. ובאמת שדעת הגה"מ נראה דרואה מ"ת א"ל להמתין שבעה נקיים רק מדרבנן מחמת שרואה שלא בהרגשה עיין בדבריו בה' איסורי ביאה אמנם הדבר אינו מוסכם בדעות המפורשים:

ועתה נבא על סדר דבריו מה שהקשה על המרדכי מדוע יהי' מועיל מה שיש לה וסת לענין קולא אין זה קושיא דדעת המרדכי דרואה מחמת תשמיש אינה אסורה רק מדרבנן משום וסת וכיון שיש לה וסת לימים דוחה וסת הבא מחמת מעשה וגם אי נפרש דברי המרדכי דאף ז' נקיים אין צריכה להמתין ג"כ לק"מ כיון דבלא"ה יש לנו ספק מן הצדדים אינו רק ספיקא ובפרט דיש לנו חזקת טהרה וא"כ אינו רק מדרבנן ומהני וסת דרבנן להקל ול"ש לומר רוב דמים מן המקור כיון דראיי' באה מן התשמיש ושכיח שתראה מן הצדדין כמו מן המקור לסיבת חולי התשמיש ומ"ש מעל' דוסתות שרואה ג"פ הוא חזקה ברורה רק שעומד נגדה חזקת טהרה לא כן הוא דחזקה בשעתה וחזקה דאתי' מכח סברא עדיף מחזקה דמעיקרא כמבואר בתה"ד סי' ר"ז ומבואר באריכות בחיבורי לטור אבן העזר. ומ"ש דבמכה שהיא בצדדין תולה ג"כ אף שא"י אם מוציאה דם כן כתבתי זה זמן רב בתשובה להרב דק' נעמרוב ומשום דדמי עלי' קרוב לפרוזדר רק דרוב דמים מן המקור אבל כשיש מכה בצדדין מצרפינן המכה לשאר דמי הצדדין עד שלא נחשב דמי המקור לרוב ושם הארכתי דאם המכה בפרוזדר נחשב מקומו ממש ובמקומו ממש דעת הרמב"ן דאפי' רובא לא מהני ועיין בדברי הרמב"ן במס' ב"ב שם גבי פרדס בהא דקאמר הש"ס אבל ענבי מצנעי וחשיב מקומו ממש וטעם הדבר משום כאן נמצא כאן הי' ויש לי אריכות דברים בזה מאוד ואכ"מ. ומ"ש דאין חילוק בין יש לה וסת לאין לה וסת אם רואה שלא בשעת וסתה עונה בינונית הנה עלה על לבו דאף לקולא עונה בינונית חשובה כמו וסת ולא כן הוא דעונה בינונית חוששת לה כ"ז שלא קבעה וסת אבל מ"מ דעת הרמב"ם שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה אף שיש לה עונה בינונית וכ"כ הב"ח להדיא בסי' קפ"ח ואף שהש"ך כתב בסי' קפ"ד סק"ב וה"ה עונה בינונית עיין בדבריו שם אמנם המעיין היטב יבין הענין בבירור עפ"ד הב"ח שחילק בין תחלת ראיות הנשים לאמצע ראייתן:

. והנה בהא דקיי"ל בוגרת נותנין לה לילה הראשונה שתולין בדם בתולים נתקשו הקדמונים לפי דעת התוס' דבוגרת פעמים אין לה דם בתולים אמאי לא נחשוב לדם נדות כיון שאינה מוחזקת בדם ותי' דמ"מ כיון דדם נדות ג"כ לא שכיח יותר תלינן בדם בתולים ומזה מוכח דאף במכה שא"י אם מוציאה דם תלינן בה ושם המכה היא בצדדין ועיין בס' ב"ש סי' ס"ח וכפי הנראה דמשום קורבא קאתינן עלה וכ"כ בס' פ"י שם וקשה מזה לדעת האומרים שאין תולין במכה אם א"י שמוציאה דם. אמנם ביאור הדבר דבאמת אנן קיי"ל אשה בחזקת טהרה עומדת ותוכן הדבר הוא חזקת הגוף דאין לנו לומר שנתהוה ענין חדש וזה עדיף משאר