ישועות יעקב לז

הוא ראוי לעבודה וכל העבודות אינן כשרים אלא בו והוא אינו יכול לעבוד שמא הוא בועל נדה לכך עשו חז"ל תקנה להפרישו מביתו שמא תמצא אשתו ספק נדה ולא משום ודאי נדה והדברים ברורים אח"ז מצאתי בספר פני יהושע במס' יומא שכתב כזה ממש:

ולפ"ז קשה מה הקשה הש"ס כאן עד שאתה מפרישהו מביתו הפרישהו מטומאת מת דהיינו כפירש"י שימות מת במחיצתו הא זה הוי טומאת ודאי ואם ימות מת הוא בודאי טמא ואז כהן השני נכנס תחתיו וכמו שלא חששו לטומאת ודאי דנדה כן לא חששו לטומאת ודאי דמת אמנם הדבר נכון דהרי באמת קרבן ציבור דוחה את הטומאה ויכול הכהן גדול לעבוד אלא דכיון שאינו רק דחוי' מחויבים להפרישו שלא יבא לכלל דחוי' אבל באמת כיון דכל עבודות היום אינן כשרים אלא בו אין הכהן השני המתמנה תחתיו נכנס תתתיו כיון דאין כאן פסול גמור דטומאת המת בציבור נדחה כיון דכל עבודות יוהכ"פ אינן כשרים אלא בו וממילא צריכין להפרישו מטומאת מת כיון דטומאה דחוי' וכל מה דאפשר לאהדורי שלא יבא לכלל כך שידחה טומאה בצבור מהדרי' וע"כ מהראוי להפרישו מטומאת מת וע"ז קאמר טומאה הותרה בציבור:

ובזה אמרתי ליישב דברי התוס' לקמן אהא דקאמר דצריך הזאה וחד אמר דאינו צריך הזאה רק ג' וז' וקאמר דפליגי אי טומאה הותרה בציבור או דחוי' והקשו התוס' תינח כה"ג ביוהכ"פ אבל כהן השורף את הפרה דהוא קרבן יחיד אמאי אין מזין עליו ותמהו כולם אמאי לא הקשו התוס' בהא דקאמר הש"ס ועד שאתה מפרישהו מביתו מפרישהו מטומאת מת ומשני דהטעם משום דטומאה הותרה בציבור ועדיין קשה מפרה שהיא קרבן יחיד נפרישהו מטומאת מת וגם תירוצם ל"ש בזה עי' בדבריהם ובזה אתי שפיר דהא דלא חששו לטומאת מת משום דהוא טומאת ודאי תעשה שריפת הפרה ע"י כהן אחר כמו שאם יארע פסול אחר בכהן זה השורף את הפרה דנכנס אחר תחתיו ולא חששו רק לפסול ספק ואין לומר בזה דאכתי תעשה בכהן זה משום דמצותה בכ"ג לחד מ"ד הרי כיון שהכהן נטמא והוא קרבן יחיד א"א לעשות הפרה בטומאה אבל מהך דמזין עליו שפיר הקשו התוס' דכיון דקרבן יחיד הוא והזאה זו היא מספק ע"כ חייב בהזאה וזה ברור ואמת:

ובזה ישבתי על נכון דבת"י כתבו דהא דקאמר הפרישהו מטומאת מת היינו שלא יהי' בני אדם באים אליו כי כשיגעו בו יש חשש שמא הם טמאי מתים ונטמאו הכהנים מהם והקשו על רש"י ז"ל שלא פירש כן ולפמ"ש א"ש דא"כ יקשה בכהן השורף את הפרה ניחוש ג"כ לזה כיון דאינו יודע אם נגע בו טמא מת הוא ישרוף את הפרה והפרה היא קרבן יחיד ואינה באה בטומאה א"ו דחששו רק לשמא ימות מת עליו בפתע פתאום וזה ל"ש בפרה דאם יארע כן באמת יכנס כהן אחר תחתיו וזה ברור:

והנה כבר כתבתי לעיל דשיטת רבינו דבציבור הציץ מרצה על טומאת גברי והיינו לענין שא"צ להביא קרבן אחר ע"י כהן טהור וכמו בטומאת בשר דהיכי דיש ריצוי ציץ אינו אומר להביא אחרת תחתיו אף דביחיד אינו זורק הדם לכתחלה ובטומאת בשר בציבור אומר ומביאין אחרת תחתיו היכי דאיכא תרתי דהוא קרבן ציבור וגם יש ריצוי ציץ א"צ להביא אחרת כמו כן בקרבן גברי למאן דאמר טומאה דחוי' בעי ציץ לרצויי ואל"ה אף בדיעבד אינו מרצה אם לא עשה ע"י כהן טהור. ובזה נראה לי ליישב דברי הרמב"ם שנתקשה בהם הר"י קורקס ולא מצא מענה דבש"ס פליגי ר"י ור"ש דר"ש סבר ציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינו ע"מ מרצה ור"י סובר עודהו על מצחו מרצה וכו' וקאמר ר"ש לר"י כ"ג ביוהכ"פ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה א"ל ר"י הנח לכ"ג ביוהכ"פ שטומאה הותרה בציבור ור"ש סבר טומאה דחוי' בציבור ורבינו פסק כר"ש דטומאה דחוי' בציבור ופוסק ג"כ שאינו מרצה רק כשהוא על מצחו ופסקיו סותרים זל"ז. ולי נראה הדברים נכונים דרבינו קשי' לי' קושי' התוס' ד"ה כ"ג ביוהכ"פ שהקשו מנ"ל דמשום זה מרצה דילמא כיון דא"א באופן אחר הו"ל כמו טומאת גברי דאין הציץ מרצה ומ"מ נעשה בטומאה ולפי דברי רבינו א"ש דאף טומאת גברי בעי ריצוי ציץ והנה בש"ס קאמר דלכך לא הפרישו מטומאת מת משום דטומאה הותרה בציבור ולר"ש דסובר טומאה דחוי' בציבור הא דלא הפרישו אותו מטומאת מת משום דאף אם יהי' טמא מת הציץ מרצה וכיון דאיכא ריצוי ציץ אין לנו לחוש לטומאת מת ולזה שפיר דייק ר"ש דציץ אף שאינו על מצחו מרצה מכ"ג ביוהכ"פ שלא הפרישו אותו מטומאת מת ור"י השיב טומאה הותרה בציבור ולכך לא בעי הפרשה דלא בעי ריצוי ציץ כלל ולכך כשנטמא הכ"ג מותר. לעבוד עבודת פנים אף שאין הציץ על מצחו והנה באמת אנן קיי"ל דלא מתקינין אשה אחרת משום דלא חיישי' למיתה ועיי' מה שנכתוב לקמן בישוב קושי' החכם צבי על דברי הרמב"ם והא דהקשה הש"ס נפרישהו מטומאת מת צריך לומר דעיקר הקושי' לר"י דאמר אף אשה אחרת מתקינין דחייש למיתה דזמן מועט א"כ ניחוש נמי שמא ימות מת עליו בפתע פתאום ויטמא אותו טומאת אהל ולכך הקשה ר"ש מכ"ג ביוהכ"פ דהיינו לשיטת ר"י וע"ז הוצרך לשנויי הנח לכ"ג ביוהכ"פ דטומאה הותרה היא בציבור אבל לדעת הרמב"ם דאינו חושש למיתה בלא"ה אין מפרישין משום טומאת מת והדברים ברורים כשמש:

סימן יז. החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידיד עליון וידיד בית ישראל הרב המאוה"ג חריף ובקי המפורסם כתורה וחסידות כש"ת מו"ה משה נ"י אבד"ק הרימלוב כעת אוה למושב על התורה ועבודת ה' בק' טארניפאל מכתב כבודו הגיע עדי שש אנכי בשלומו ושלום תורתו וע"ד השאלה בדבר אשה אשר לה ימים של צער שמוצאת על עד קרטין וא"י למעכ"ת אם