ישועות יעקב כח

דכוונתו דאף דיש פלוגתא בהקומץ בענין דם שבשלו אי עובר עליו בעוף לכ"ע אינו עובר עליו והוא חידוש גדול וצ"ע בפוסקים:

סימן יא שנית על הנ"ל. אשיב ואומר שלום לכבוד מחו' ידיד נפשי הרב החריף ובקי המפורסם בתורתו ויראתו ובחוץ תרונה חכמתו כש"ת מו"ה יעקב מאיר נ"י ימים רבים כי הגיע לידי מכתבו היקר ולהיות כי טרדות רבות עלי בעיר גדולה לאלקים בשגם מוטל עלי להשיב דבר ה' זו הלכה למעשה למקומות אחרים ואמנם נוסף לזה כי בא לידי גמר חיבורי על טוש"ע או"ח הי' עלי טירדת השגחה להיות מסודר כהוגן שמתי מכתבו בין שאר מכתבי קודש ויצא הדבר מלבי וכעת בחזרי על לימודי הגעתי לפרק זה והנני להשיב על דבריו דבר דבור על אופניו:

הנה ראשית דברי במכתבי הקודם הי' דקשה על דברי הרשב"א דמחלק בענין דם שבישלו בין דם חולין לדם קדשים דבדם חולין עובר ובדם קדשים אינו עובר והקשיתי מהא דמייתי הש"ס סייעתא לרבה דמתיר מולייתא משום דאמרי' כבולעו כך פולטו מפסח דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ומאי ראי' דילמא קדשים שאני דדם שבשלו אינו אסור רק מדרבנן אבל בחולין דהוא דאורייתא לא סמכינן אהאי סברא והנה בחידושי הקשיתי עוד קושי' אחת גדולה ונפלאה היא אלי לפמ"ש במק"א דאף דדם שבישלו או צלאו אינו רק איסור דרבנן מ"מ בתחלת צלייתו אף שבולע ופולט מ"מ איסורו מה"ת ומה"ט כשנולד הספק תיכף בתחלת צלייתו אף שאח"ז גמר צלייתו ונצלה כהוגן ל"ש בזה לומר ספיקא דרבנן לקולא כיון דבעת לידת הספק הי' איסור תורה ונתגלגל אח"כ שנעשה דרבנן וכן מצאתי אח"כ בשו"ת בית יעקב סי' שכ"ב השיג על הטו"ז בזה ואמנם היינו בדבר שראוי ומותר בתחילתו לאכילה דאז נולד הספק בעת שהי' איסור תורה אבל לא בדבר שאינו מותר לאכילה עד שיהי' נצלה כהלכתו ומעתה קשה מנ"ל להתיר מולייתא מהך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו הא במולייתא נולד הספק בתחילת צלייתו ואף שגמר אח"כ הצלי' באופן שנעשה דרבנן לא סמכינין על סברא דכבכ"פ כיון דבעת לידת הספק הי' איסור תורה אבל בפסח דאסור לאכלו מן התורה עד שיהי' נגמר צלייתו משום איסור דאל תאכלו ממנו נא א"כ לידת הספק אם יהי' מותר באכילה או אסור נולד אחר שכבר נצלה כהלכתו ואז אין כאן רק איסורא דרבנן ולכך סמכינן אטעמא דכבכ"פ והיא קושי' נפלאה באמת:

ונראה לי ליישב דבאמת זה הטעם דאמרי' כבכ"פ זה פשוט מאוד וכמ"ש המרדכי דבשניהם אינם מלוחים פשיטא דבאמת מעשים בכל יום שמולחין הרבה חתיכות ולא אמרי' דמה שפולט זה בולע זה אמנם מה דאשמעי' רבה דלא נימא אחר שפולט החיצון דם דידי' ול"ש לומר אגב דיפלוט דם דידי' פולט ג"כ מה שבולע ממקום אחר קמ"ל דבצלאו לא אמרי' כן ואמרינן דברגע שבולע פולט והיינו כבולעו כך פולטו וכיון דעיקר החשש דאחר שיהי' נצלה כהלכתו אז החיצון יבלע מדם הפנימי וכיון שהחיצון כבר נצלה גם הפנימי נצלה עכ"פ שלא יהי' שוב בגדר איסור תורה וכיון דאין כאן רק איסור דרבנן שפיר דייק מהך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו להתיר איסור דרבנן מטעם כבכ"פ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשו הרבנים האחרונים הפ"ח ומ"י על דעת הש"ך דאם נמלח הפנימי ולא החיצון ואח"כ נצלו כאחת דהפנימי כיון שאין לו דם של עצמו בולע מן החיצון ואסור והקשו עליו דהרי התוס' הקשו מהך דנותן כרעיו למאן דאוסר כבדא עלוי בישרא ותי' דמיירי שמלח בני מעיו מליחה גמורה לקדרה והחיצון לא נמלח וקשה נימא דהכבד ובני מעיו כיון דלא פליט דם דידי' בולע מן הפסח עצמו ובאמת לא על הש"ך תלונתם רק על המרדכי עצמו כמו שיראה המעיין ובזה א"ש דטעם שאסור הפנימי כיון שכבר נמלח ואין לו דם של עצמו א"כ בולע בתחילת צלייתו מדם החיצון וכיון שהחיצון לא נמלח א"כ דם החיצון בתחילת צלייתו אסור מן התורה ונולד הספק בדאורייתא ולא סמכינן אסברא דכבכ"פ והיינו בשאר בשר אבל בפסח כיון דאסור לאכלו עד שיהי' נצלה כהלכתו א"כ נולד הספק בדרבנן אף בנמלח הפנימי ולא החיצון מותר ודו"ק היטב. ובזה נ"ל ליישב הא דהקשו התוס' למאן דאוסר כבדא עלוי בישרא איך יפרש הך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו הא הכבד הוא על הבשר ובזה א"ש דבכבדא עלוי בישרא דאנו דנין להתיר משום דדם מישרק שריק והיינו בעת שהתחיל הדם לצאת קודם שנצלה בעת שהוא איסור תורה והיינו דקאמר הש"ס שם במס' חולין דם דאורייתא היינו בתחילת צלייתו אבל בפסח דא"א לדון בתחלת צלייתו אם הוא מותר באכילה דבלא"ה אסור משום א"ת ממנו נא ובעת לידת הספק אם הוא מותר באכילה כבר נצלה ואינו רק איסור דרבנן והבן זה ואמנם עדיין קשה לשיטת ר"ת ז"ל דפירש דדם כבד הוא דרבנן ולשיטתו צריך לפרש דהא דקאמר הש"ס דם דאורייתא היינו דעיקר איסור דם הוא מה"ת דהיינו בשאר אברים אבל בבשר בחלב כיון דחלב שחיטה הוא דרבנן לא חשיב עיקרו מן התורה ובזה שפיר הקשו התוס' מהך דכבדא עלוי בישרא דאסור אף שאין איסורו רק מדרבנן וא"כ פסח דומה לשאר דברים וע"כ מוקי לה בשכבר נמלח והיינו לשיטת ר"ת ז"ל ובזה מיושב מה דקשה לשיטת רש"י דסובר דם שבישלו בחולין הוא מה"ת ובקדשים הוא דרבנן כמ"ש כיון דאיירי בנמלח הכבד ובני מעיו מליחה גמורה לקדרה א"כ הוי צלי מחמת דבר אחר אלא דמ"מ ל"ה כרותח רק הדם חשיב רותח והדם אינו נבלע בבשר משום דאמרי' כבכ"פ ש"מ דאף באיסור תורה אמרי' כן ולק"מ מה שהק' כת"ר דלפי שיטת רש"י ז"ל אין הכרח לסברת התוס' דאיירי בנמלח דלשיטת רש"י ע"כ איירי