ישועות יעקב כב

צריך להיות ירא ד' מרבים גלל כן אני מניח הדבר הזה כפי חכמתו אם מעכ"ת יראה ששגגה היא בידו יוכל להתירו אחר שיקבל עליו שלא יעשה עוד כזאת לומר על האיסור היתר ויסמוך עצמו שבעת הבדיקה יראה לעשות איזה פסול בבדיקה כאשר עיני ראו כמה פעמים יצאו מכשולים רבות מזה רק יאמר דבר אמת כאשר הוא ואין שונין ואין מפרשין לחכם כמותו את אשר יראה להחמיר עליו על להבא כי השוחט מן הצדדין של היתר אינו מותר לכתחלה וה' הטוב ינחני בדרך אמת שלא יצא תקלה מת"י. דברי ידידו נצח:

סימן ו. לכבוד הרב המופלג מו"ה משה דוד נ"י מו"ץ דק' בוברקא. מכתבו קבלתי והנה מבואר בש"ע סי' נ' דבאבר שאמרו ניטל טריפה ואם נברא חסר מן הבטן נחלקו בדבר הרמב"ם ז"ל כתב דאם נברא חסר מן הבטן כשר דאי נימא דחסר טריפה כמו ניטל א"כ דיני נטילה וחסרה אחת הוא ולמה נחשבו במנין שמנה טריפות לשנים ודעת הרשב"א דכל מקום שאמרו ניטל טריפה ה"ה בנברא חסר. ומעל' כתב דהא דיתר כנטול דמי היינו כמו חסר מתחלת ברייתו דמי דהרי היתרא נולד ג"כ עמו מתחילת ברייתו והרשב"א ז"ל שדעתו רחבה מדעתינו כתב להדיא דיתר כנטול דמי היינו דמה שמזיק ניטל ביד זה מזיק גם כן אם נברא יתר אבר ואמנם מדברי הרב ב"י נראה שהבין מדברי הרמב"ם דיתרת מן הבטן אינו רק כחסר מן הבטן וכמו שיבואר ולדעתי יש ראי' כדברי הרשב"א ז"ל דהרי"ף הביא לשון הש"ס ואת שתי הכליות שכתב גבי קרבן ולא בעל שלש כליות ולא בעל כוליא אחת ומדפסל קרא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וקשה לדעת רבינו ז"ל מנ"ל דניטל הכליות כשר מהך קרא מדפסול לגבוה הא לגבוה פסול בנברא חסר דבעלת כוליא אחת היינו מן הבטן ולהדיוט שרי אבל בניטל אח"כ מאין הרגלים להתיר וצריך לומר דמיתר דייק דהיינו בעלת שלש כליות דמיעט קרא לפסלו לגבוה מכלל דלהדיוט שרי אף דיתר כנטול דמי דהיינו כמו ניטל אח"כ וש"מ דניטל כשר ובאמת יש מקום לפרש לשון הרי"ף דבאמת ניטלו הכליות נזכר במשנה רק על יתר הכליות דקדק הרי"ף מלשון הברייתא דדוקא לגבוה אסור מכלל דלהדיוט שרי ועי' בתוס' חולין (דף נ"ז) בד"ה שמיטת ירך ונתיישב קושייתם בזה ובחידושי אמרתי עוד לפמ"ש הרשב"א בתשובה דגבי יתרת אף שחי' י"ב חודש אסורה דאיסור שלה אינו מצד שאין כמוה חי' אלא משום דכל יתר כנטול דמי ונטול היא טריפה שאין כמוה חי' ונתיישב הא דקאמר הש"ס דמדחשיב לי' בהדי מומין מכלל דלהדיוט כשר ומאי ראי' הא יש נ"מ בספק וחיתה אח"כ יב"ח אמנם מיתר קא דייק דבזה ל"מ שהיי' י"ב חודש אבל מהך דשמיטת ירך אין כאן ראי' דנ"מ אם שהתה י"ב חודש מיום שהרגישו השמיטה והארכתי בזה והנה בש"ס דנדה לענין טומאת לידה עד היכן יחסר מן הולד שלא תהי' טמאה חד אמר עד הארכובה וחד אמר עד נקביו וחד אמר עד טיבורו וקאמר הש"ס דבין מ"ד עד ארכובה למ"ד עד לנקביו פליגי אי טרפה חי' דכיון דמארכובה ולמעלה הוי טריפה ואם טריפה אינה חי' אינה מטמאה אותה טומאת לידה ואם טריפה חי' מטמא טומאת לידה ובין למ"ד עד נקביו למ"ד עד טיבורו נ"מ בהא דר"א דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבילה והיינו דאף דטריפה חי' אבל נבילה אינה חי' דמ"ס דהוי נבילה ומ"ס ל"ה נבילה יעייש"ה וקשה הא אף דהוי טריפה בניטלו רגלי' מארכובה ולמעלה אבל מנ"ל דבחסרון מן הבטן מהארכובה ולמעלה חשוב טריפה עד שנחליט דהאי מ"ד דסובר דמטמא בטומאת לידה יסבור טריפה חי' שוב ראיתי לאחד מגדולי הדור שהרגיש בזה בספרו:

ואמנם אחר העיון נ"ל דלק"מ דבלא"ה קשה מה שהקשיתי בחידושי לדעת הסוברים דיש חילוק בין טריפות אדם לטריפות בהמה דאף דבבהמה אמרי' בהחלט דאין טריפה חי' אבל באדם דאית לי' מזלא יוכל לחיות ואם כן מאי ראי' מייתי דטריפה חי' בבהמה מהא דמטמא טומאת לידה באדם ואמנם כל הדברים נכונים דבאמת אף ביצא מחותך ואף נפל מטמא טומאת לידה והא דקאמר הש"ס כאן דאם טריפה אינה חי' אינה מטמא טומאת לידה היינו משום דמבואר שם דבגוף אטום אינו מטמא טומאת לידה ואיזהו גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות וע"ז קאמר מהו שינטל מן החי וימות דהיינו שנולדה טריפה וחשוב גוף אטום והיינו שאין לידה חשובה כשנולד באופן שנחסר אבר שהנשמה תלוי' בו וזהו גוף שאינו שלם אבל אי טריפה חי' א"כ אינו בכלל גוף אטום דאינו בכלל שינטל מן החי וימות וענין שינטל מן החי אינו מחמת שסופו למות ולכך אינו מטמא טומאת לידה אלא דכל שנולד באופן כזה שבמקום שכבר נולד ואח"ז ניטל ממנו אבר כזה הוא מת או שנעשה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' חשוב גוף אטום והיינו שינטל מן החי וימות ולכך אף דבאדם דאית לי' מזלא יוכל להתרפא אף שהוא טריפה מ"מ חשוב גוף אטום ולק"מ:

שוב ראיתי ברשב"א חי' נדה שכתב ליישב קושי' התוס' בהא דקאמר הש"ס וושט נקוב אמו טמאה לידה והקשו דהא בטריפה אינה טמאה לידה למ"ד טריפה אינה חי' וכתב דכיון דאינו חשוב לידה כמו נפל אלא דאף גוף אטום הוא תלי' בחיות וזה ברור מאוד וע"כ צ"ל כן דהרי זה דבר ברור דאף אי נימא דכל מקום שאמרו חז"ל אם ניטל טריפה ה"ה בנברא חסר אבל פשיטא דכ"מ שאמרו חז"ל אם ניטל הוי נבילה אבל בנברא חסר פשיטא דל"ה נבילה ובהדיא אמרו חסר ויתר ברגל טריפה הוי ומשמעות הענין אף שהיתר הוא רגל וירך או חסרון הוא באופן זה ובניטל הוי נבילה באופן זה וכמבואר בש"ס ומ"מ בחסר ויתר הוי טריפה וכן מילתא דפשיטא טובא ולא יעלה על לב אדם שאם יברא אחד בגוף אטום עד נקביו שיטמא באהל והיינו דלענין טומאת נבילות אינו מטמא