ישועות יעקב קלה

סימן א. ב"ה יום ד' לסדר ושכנתי בתוכם שנת תקב"ץ לפ"ק לכבוד יד"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם מו"ה משה יוסף נ"י אבד"ק זאלישטשיק. מכתבו ה' קבלתי ע"ד מה שמבואר בש"ע חו"מ סי' ל"ה דבמקום שאין מצוי אנשים להעיד על הענין גם עדות נשים מועיל אם ידוע שנשים הללו המה שונאות זו לזו וחשידי להעיד שקר מחמת שנאתן איך הדין בזה הנה מהרש"ל כתב להדי' דאף דעשו תקנה להאמין לנשים במקום שא"א לברר ע"י אנשים מ"מ כשהנשים שונאין לא עשו תקנה וכוונתו דאף דשונא בכל מקום כשר לעדות היינו במקום שנאמן עפ"י הדין תורה אלא שהוא שונא בזה אינו נפסל בשביל שנאתו אבל כאן שהוא פסול לעדות אלא שמצד התקנה הכשירו והיכי שהמה שונאי' זה את זה העדות בטל:

והנה הגם כי הגאון זצ"ל כתב כן מסברא אני יגעתי ומצאתי ראי' לדבריו אלה מהא דקיי"ל בחמש נשים שאינן מעידות זו לזו בזכרים הדומין לאלו הנשים כשרים להעיד ולכאורה אפשר דהוא מהאי טעמא דמה דאשה כשרה בעדות עגונה הוא תקנת חכמים כמו דקאמר הש"ס משום עגונה הקילו והיינו במקום שלא חששו למשקר כגון נשים וקרובים אבל פסולי עדות בעבירה דחשדינן להו דמשקרי אינם נאמנים וכיון דנאמנות אשה משום תקנת עגונות נגעו בה לכך לא האמינו לאותן נשים ששונאות זו את זו אבל עד כשר שנאמן מצד הדין משום דהוא מילתא דעל"ג ולדעת הריטב"א והרשב"ץ ואתם כמה פוסקים דע"א נאמן בעדות אשה מן התורה בזה לא שייך לומר לומר דשונאות זו את זו דהרי שונא כשר לעדות ואמנם באמת הני נשים דאינן מעידות זו לזו לאו מטעם שנאה לבד פסלו אותן לעדות ויש בהן דמשום חשש שלא תהי' צרתה ויגיע לה היזק רצונה להפרד אותה ממנו או שלא תאכל יגיע כפה כמבואר בש"ס ואמנם בת חמותה מבואר בש"ס הטעם דאינה מעידה משום דאיכא אמה דסניא לה אף היא סניא לה בזה בודאי יש חילוק בין זכרים לנקבות כיון דע"א נאמן מדינא בעדות אשה עגונה אף שונא כשר להעידה ושאר זכרים הדומי' לנשים אלו עדיין אין לנו ראי' לומר שכשרים לעדות אי לאו דנימא מצד הסברא דזכרים אינם דומין לנקבות בזה ולפ"ז יש לי קושי' נפלאה דבירושלמי מס' יבמות מהו לעשות זכרים הדומי' לחמשה נשים כנקבות מתני' אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות דתנינן תמן ואין האיש נאמן לומר מת אחי שתתיבם אשתו מפני שאין לו בנים הא יש לו בנים מעיד ביאור הדבר דאי נימא דאף זכרים הדומין לאלו הנשים פסולים א"כ איך יהי' נאמן אחי בעלה שהוא בן חמותה להעיד לה שמת בעלה שהוא בגדר בת חמותה ולפ"ז מאי ראי' הרי בת חמותה פסולה רק משום שנאה והיינו אם אין עדותה מועיל רק משום תקנה כמו עדות אשה אבל עדות הזכרים שמועיל מדינא אף שונא כשר ולכך בן חמי' מעיד אבל מה דמות תערכו זה עם שאר זכרים הדומי' לאלו הנשים דאין הטעם משום שנאה לבד רק משום שאין רצונה שתהי' עם בעלה משום שסופה להיות צרתה או שלא תאכל יגיע כפיו וכדומה ולכאורה עלה על לבי כיון דהוא קרוב לה מצד שהוא אשת אחיו א"כ מן התורה לא מהני עדותו כמו אשה ואין עדותו מועיל רק משום תקנת עגונות מדרבנן וא"כ בזה שונא פסול להעיד כמו באשה ואחר שנתישבתי ראיתי שזה אינו דהדין סתמא אמרו מילתא דעל"ג לא משקרי אינשי אלא דמ"מ להתיר א"א לא מהני דיליף דבר דבר מממון אבל להעיד שכבר נתרחק מן הקורבא פשיטא דנאמן וכיון דלפי דבריו אין כאן קורבא הדר נאמן להתירה לעלמא אף שהוא שונא דהרי שונא כשר לעדות במקום שעדותו מועיל מן התורה ואמנם בס' ישועות יעקב סי' י"ז הוכחתי במישור כדעת הריב"ש דאף ע"א כשר בעדות אשה אינו מה"ת רק דחכמים האמינו אותו וא"כ עד כשר ואשה שוין הם ובספרי פליגי בזה ר' יהודה ור' יוסי דר"י דרש לא יקום עד א' באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא בעדות אשה להשיאה ור"י דרש וכו' וכתבו הפוסקים דבזה פליגי ר"י ור"י וא"כ עדיין קשה מנ"ל להוכיח דלפסק הלכה עשו זכרים כנקבות בכל החמש נשים שאינן מעידות דילמא מתני' אשמעינן דאף לר' יהודה דסובר ע"א נאמן בעדות אשה מה"ת מ"מ אין האדם נאמן לומר מת אחיו שייבם את אשתו אבל אי לאו מטעם דהוא נוגע שייבם את אשתו רק משום שהוא בן חמותה ושונא הי' כשר דכיון דנאמן מה"ת אינו מזיק מה שהוא שונא:

ונראה לי ליישב גם את זאת ויהי' מכאן סייעתא לדעת מהרש"ל ונקדים דלכאורה קשה דבירושלמי נקט לשון זה ואין האיש וכו' מפני שאין לה בנים הא יש לה בנים נאמן הרי דלא עשו זכרים כנקבות וזה לי ימים הי' קשה לי אמאי לא דייק בפשיטות דמדנקט כדי שייבם את אשתו משמע אבל לחלוץ לה נאמן שאינו נוגע וקשה הא אף לחלוץ לה אסור משום שהוא בן חמותה ורוצה לקלקלה וראיתי להמפרש בעל קרבן העדה שהקשה כן לקמן על הירושלמי (כי דברי ירושלמי דזכרים אינם כנקבות נאמרו שני פעמים בירושלמי] ונ' דהירושלמי דייק מפני שאין לה בנים ותתיבם לו אבל אם יש לה בנים באופן שאינה מתיבמת נאמן והא הוא בן חמותה דשונא אותה ואין לומר דמתני' כר"י דע"א נאמן בעדות אשה מה"ת קשה דמ"מ אין כאן עדות גמור מה"ת דהרי הוא קרוב לה מצד שהיא אשת אחיו ואין לומר כיון דנאמן לומר שמת הרי נתרחק קורבתו דהרי ר"י סובר במס' סנהדרין (דף כ"ח) דכל קרוב הנתרחק ויש לו בנים מן הקרוב פסול לעדות הנתרחק וכמו באשת מר עוקבא שמתה והי' לו בנים ממנה ואמר מר עוקבא דפסול לדין לאחי' אף שנתרחק ואמרו לו מה דעתך כר' יהודה וה"ה בזה דקדק הירושלמי דקתני שתתיבם אשתו מפני שאין לה בנים הא ביש לה בנים מעיד וביש לה בנים לר"י