ישועות יעקב קלג

הראוי לשם ולמה לא קאמר כטעם רבינו משום שנאמר יעמד חי ובזה א"ש דבאמת לענין חשש פסול שעיר המשתלח אין לנו לחוש לספיקא כמו בכל מצות התורה דספיקות מותרין ולא שייך לומר דניזל בתר חזקה דהרי אין אנו דנין אי השעיר מותר או אסור דבלא"ה אסור משום נבילה וגם לענין זה לא בעינן שיהי' מותר להדיוט ולכך קאמר שאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם ולענין הקרבה לשם יש לנו לדון אם הוא מותר או אסור דמשום משקה ישראל המותר לישראל קאתינן עלה ולזה שייך שפיר לומר מחזקינן מאיסור לאיסור ואסור להדיוט מטעם טריפה וכ"ש לגבוה ומטעם דבעינן מותר לישראל ודו"ק היטב]:

עכ"פ שיטת רש"י דמחזקינן מאיסור לאיסור וכן נוטה שיטת הרמב"ם וא"כ יש מקום לדברי מהרי"ט. ועוד נראה לי דלענין נאמנות העד פשיטא דבעינן חזקת איסור גמור ולא מחזקי' מאיסור לאיסור דאל"כ איך מהני בחרש שוטה וקטן ששחטו ואחד עומד על גביהם כיון דבלי אמירתו שחיטתן נבילה ואין חייבין על שחיטתן משום אותו ואת בנו ואפי' איסורא ליכא וכיון דאיתחזק איסור אבמה"ח אמאי נאמין לעד אחד אלא ודאי כיון דחזקת אבמה"ח כבר נסתלק אלא דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה כשמעיד עד אחד שלא נעשה נבילה נאמן ודוקא לענין ספק השקול מחזיקין מאיסור לאיסור אבל היכי שמעיד עד אחד לומר שלא נתחדש כאן איסור נבילה מהימן ואף דאמרי' רוב מעשיהן מקולקלין כבר כתב הריטב"א הובא בב"י סי' קנ"ט דאף דרובא וחזקה רובא עדיף ולענין סתירת חזקה אין ע"א נאמן מ"מ לענין סתירת הרוב נאמן עד אחד כיון דאין כאן סתירת הרוב כיון דהמיעוט ישנו בעולם אין דברי העד לסתור הרוב אלא שדבר זה הוא מן המיעוט ומעשים בכל יום כשיש במקולין בשר טריפה הרבה מאד מבשר כשר מאמינין להטבח לומר בשר זה כשר הוא אף שהוא סותר הרוב כיון דאינו רק מברר דבריו שבשר זה הוא מן המיעוט וזה ברור עכת"ד הריטב"א. אבל עכ"פ מוכח מזה דע"א נאמן בשחיטה להתיר ובהגהת אשר"י ריש מס' חולין בשם רבינו ברוך כתב הטעם דשוחט נאמן לומר ששחט כהוגן אף שהוא רק אחד ואין ע"א נאמן באיסורין וכתב משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ואני תמה מה יענה בחש"ו או בהא דקאמר הש"ס ראה א' ששחט אם ראוהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ומוקמינן בידעינן בי' דלא גמיר ובזה לא שייך רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דהרי ידעינן דלא גמיר ומ"מ נאמן עד אחד לומר ששחט כהוגן והרי בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואיך נאמן העד לסתור החזקה. שוב ראיתי בספ"י שכתב דאף דאין ע"א נאמן להתיר היכי דאיתחזק איסורא מ"מ אף היכי דאיתחזק איסורא אלא שאף קודם שהעיד העד הי' הדבר ספק אצלינו אם יצאת מחזקת איסור אלא דמחמת החזקה שמקודם החזקנו אותו בחזקת איסור בזה נאמן העד להעיד להתיר ולכך בשחיטה כיון שאנו רואין שור שחוט לפניך ויש לנו ספק אם נשחט כהוגן אלא דמטעם חזקת איסור ראוי לאסור מספיקא לכך נאמן העד להתיר וצ"ל דאף דידעי' דלא גמיר מ"מ ספיקא הוא שמא שחט כהוגן כמ"ש הפוסקים בהך דשוחט שנמצא שא"י דחשיב ס"ס דשמא אף שא"י הלכות שחיטה שחט כהוגן ואף בחש"ו העד מעיד שהם מן המיעוט. ומעתה נכונים דברי מהרי"ט דעד אחד נאמן לומר שהי' לו אחים אף שלא הוחזק באחין ובאמת דעת הרשב"ם במס' ב"ב דאם יש ספק אם יש אחין להמת אסורה להנשא לשוק ואמנם הרשב"א חולק עליו וכתבתי בספרי ישועות יעקב סי' קנ"ח בתשובתי שאין מורין כדברי הרשב"ם דהרי מעשים בכל יום שמשיאין לאסופי ואין מתנין בתנאי בעת הקידושין כמו שנוהגין באח מומר או בחרש לבטל הקידושין וכשמת בלי בנים מתירין אותה לשוק ולא חיישינן שמא יש לו אח ואמנם טעם הדבר דלא חיישינן שמא יש לו אחין דהרי ספק תורה היא וגם אין לנו שום סברא לומר דאין לו אחין דיותר שכיח שיהי' לו אחין דרוב נשים יולדות הרבה ואמנם נראה לי דמטעם חזקת היתר של אשה הנשאת קאתינן עלה דהרי קודם שנתקדשה היתה מותרת לכל העולם ובעת שנתקדשה נולד לנו ספק אם תהי' מותרת אחרי מות בעלה בלי זרע של קיימא או תהי' אסורה בזה אמרינן דמוקמינן אותה אחזקתה שלא נאסרה ע"י הקידושין האלו אחרי מיתת בעלה משום דאין לו אחין והדבר ברור כשמש. ומעתה כשמעיד ע"א שיש לו אחין והי' לו אחין בעת הנשואין נאמן כיון דבלי עדותו עכ"פ מידי ספק לא יצאה שמא יש לו אחין אלא שלא הי' בידנו כח לאסרה משום שיש לה חזקת היתר א"כ הרי העד הזה בא לברר דבר שאנו מסופקין בו וע"ז נאמן העד ומעתה נ"ל העיקר כדברי מהרי"ט דאם לא הוחזק באחין ואנו מסופקין אי יש לו אחין אף לדברי הרשב"א דמותרת מספיקא מ"מ עד אחד נאמן לומר שהי' לו אחין. ועדיין יש לי מקום עיון אם נאמן העד לסתור חזקת דייקא ומינסבא דנימא מסתמא דייקא וכשלא נמצא לה אח ע"כ דאין ממש בדברי העד ואמנם ביבם קאמר הש"ס זימנין דסני' לי ליבם ולא דייקא ואף שאיננה מכרת אותו כלל ומעולם לא הכירה אותו עד דנימא דסני' לי' מ"מ כבר כתבתי בחיבורי דבזמן הזה דאין מיבמין פשיטא דלא דייקא:

והנה בחידושי לטור יו"ד כתבתי דיש ראי' לדברי הפוסקים דאזלינן בתר חזקת היתר אף למחצית הענין כגון בזה דנסתפק לנו אי הקידושין אוסרין אותה אף אחר מות בעלה דבאמת התוס' בפרק ד' אחין בהא דקאמר הש"ס שם בהך דצרת ערוה דאם נתגרשה הערוה ספק גירושין מותרת לשוק מדינא משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מספק והקשו רבותינו בעלי תוס' תינח בקידש הצרה ואח"ז גירש הערוה ספק גירושין היתה עומדת בחזקת היתר לשוק אבל בגירש ספק גירושין ואח"ז כנס לא היתה מעולם בחזקת היתר לשוק ותירצו דמוקמינן האשה בחזקת שלא נתגרשה והקשיתי בחידושי דהרי הש"ס הקשה שם אהך דאשה זו בחזקת היתר לשוק מהך דנפל הבית עליו ועל בת אחיו דחולצת ולא מתיבמת ואמאי