ישועות יעקב קכא

וה"ה בזה והוי ספירת דברים דאיש זה בשמו מגרש את אשתו ואמנם בסי' קל"ו לענין הך דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה דעת מהר"ר מן בכרך דאף באין שמות נשותיהן שוות וטעם הדבר שכתב מו"ה מן בכרך הובאו דבריו בשו"ת שארית יוסף משום כיון דיכול לישא אשה אחרת עלי' חיישינן שמא יש לו אשה אחרת במקום אחר דשמה כשם אשה זו ומעתה נהי דאנן לא חיישינן לזה לחשוב שאין כאן ספירת דברים אבל אם לא יזכיר שם האשה בגט אף ששמו נזכר עדיין אינו ידוע אם אשה זו מגורשת דאפשר דמגרש אשה אחרת שיש לו ואינו מוכח מתוך הגט אם נתגרשה אשה זו ונהי דכשהגט יוצא מת"י הוי כשני יוסף ב"ש שמוציאין שט"ח על אחרים דכיון שהשטר יוצא מת"י ה"ז מעיד שהוא בעל השטר אבל בעת הכתיבה קודם שנמסר הגט לידה הרי אין כאן ספירת דברים אבל אם שם האשה נזכרת בגט והוא כותב אנת אשת פלונית הרי יש כאן ספירת דברים שאשה זו ששמה כך נתגרשה מבעלה וכיון דאין אדם מגרש אשת חברו ע"כ שמבעל זה נתגרשה ואיתתא לבי תרי לא חזי' ויש כאן ספירת דברים דאשה זו נתגרשה:

ובזה נראה לי ליישב לשון התוס' ד"ה הא בעינן שמו ושמה דדייקי מדנקט שינה שמו ושמה דפסול והולד ממזר ולא נקט לא כתבו כלל ש"מ דאם לא כתבו כלל אין הולד ממזר ולכאורה אין הדבר מוכרח דיש לומר דבלא נזכר שם האשה בגט אין כאן ספירת דברים דאשה זו נתגרשה והולד ממזר אבל בלא נזכר שמו ושמה נאמר בגט כיון דאין אדם מגרש אשת חברו ע"כ דמבעלה נתגרשה ונקט שינה משום שמו דבשינה שמו ג"כ הולד ממזר ובלא נכתב שמו הולד כשר וכאן בהך דשקל ס"ת דשני השמות לא נזכרו נוכל לומר דהגט בטל ואמנם לר"א דסובר ע"מ כרתי א"כ לא בעינן שבעת הכתיבה יהי' ספירת דברים וגט כריתות גמור עד שימסר לידה ואז ה"ז בגדר שני יוסף ב"ש שמוציאין שט"ח על אחרים שמאי שהגט בידה מורה שהיא המתגרשת ולמאן דסובר ע"מ כרתי נראה לי להיפך דאם לא נכתב שם האשה אין כאן פסול תורה כיון דשני יוסף ב"ש מוציאין שט"ח על אחרים אבל אם לא נכתב שם הבעל אפשר לומר דלא מהני דהרי אין כאן ספירת דברים שפלוני גירש אותה דאף שרואין הגט בידה וסתמא דמילתא אין אדם מגרש אשת חברו אבל דבר ברור אין כאן:

עוד ראיתי למעלתו פלפל בזה בהך דממך ואפילו מריש גלותא דקאמר הש"ס במס' ב"ב ויען כי יש לי בזה ענינים מחודשים צריך אני לבאר הדברים כשמלה הנה דעת קצת פוסקים דגם בשטרי ממון בעינן מוכח מתוכו למי נתחייב ואמנם כיון דבעינן שהשטר יגיע מיד הלוה ליד המלוה וכן בשטרי מקח וממכר ומתנה בעינן שיגיע השטר ליד המקבל מתנה או להקונה ובעת שמקבל השטר נתברר הדבר לכך נתחייב הלוה וזכה הקונה ואף שלא נתברר בעת הכתיבה מי הוא המלוה מ"מ בשעת מסירת השטר זכה בו מי שהשטר בידו ואמנם אי שייך בזה לומר עדיו בחתומיו זכין לו אפשר לומר דדוקא בנזכר בשטר שם המלוה אבל בלא נזכר בשטר שם המלוה ועיקר הטעם דגובה בו משום דהשטר בידו וניכר שהוא המלוה אינו זוכה רק משעת מסירה דמטי לידי' ואמנם בשטר שיש בו קנין תיכף משעת קנין שיעבד נפשי' ואף אם לא יכתבו לו השטר ומה שכותבין הקנין בשטר אינו רק לראי' שפלוני קבל בקנין להתחייב ולשעבד נכסים לפלוני בעד סך כזה וא"כ פשיטא דאם כתבו שטר וע"י השטר ניכר מי הוא הקונה ומי המקנה פשיטא דמי שיצא השטר מתח"י זהו המלוה ומשעת קנין נשתעבדו ולפ"ז קשה לי בהא דקאמר הש"ס במס' ב"ב (דף קע"ג) דלכך שני יוסף ב"ש אין מוציאין שט"ח זה על זה משום דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וחיישי' שמא צוה לעדים לכתוב שטר שרצונו ללות לעצמו מיב"ש ואח"ז מוציא השטר ויאמר שהוא המלוה והעדים לא ירגישו ברמאות זה ולא יחשבו אותו כאיש מדבר מרמה וכזב וקשה לי איך יכתבו העדים השטר הא בש"ס דב"מ הקשה איך כותבין שטר ללוה ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי וקאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו. אבל בשני יוסף בן שמעון דאינו מוכח מתוך השטר מי הוא הלוה ומי המלוה עד דנמסר השטר ליד המלוה ואז נתברר שזה שהשטר תח"י הוא המלוה אם כן בזה לא מהני עבז"ל ואין כותבין ואמנם בשטר שיש בו קנין דמשעת קנין שיעבד נפשי' ע"י הקנין בזה אף בשני יוסף ב"ש זכו לו משעת קנין כמ"ש והנה בעדי קנין אי נימא דאינו יכול לטעון פרעתי א"כ חזרת השטר לא מהני מידי כיון דיכול לתבעו בעדי קנין אף שאין השטר בידו וע"כ זקוק הוא לשובר אבל בשטר שאין בו קנין ונתחייב ע"י השטר הדבר פשוט שדי בחזרת השטר ומעתה אתי שפיר הכל דהרשב"ם כ' הטעם דשני יוסף ב"ש אין מוציאין שט"ח זע"ז דשמא פרע לו וקיבל ממנו השטר והרי כעת הוא תובע אותו בשטר זה וזה הטעם לא שייך בשטר שיש בו קנין דבזה אין די במה שמקבל ממנו השטר דהרי יכול לתבעו בעדי קנין וע"כ זקוק הוא לשובר ומה לו ליתן לו השטר בחזרה וע"כ שרצונו לגבות בשטר הזה ע"י רמאות ומיזהר זהיר ואמנם בשטר שאין בו קנין די בחזרת השטר שייך טעמו של הרשב"ם שמא פרע לו וקיבל השטר ממנו ואמנם הך טעמא דכותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו שייך בשטר שיש בו קנין ול"ש לומר עבז"ל ותרתי טעמי צריכי ודו"ק היטב. והנה אי נימא דאף בשטר בעינן מוכח מתוכו בהך שטרא דהוי כתוב בי' לויתי ממך מנה. (חסר הסיום):

סימן לג. להרב דק' צאנז הנזכר לעיל. וע"ד אם נכתב שם הנשתקע ג"כ כגון שיש לה