ישועות יעקב קיט

בשיבוש שלא ידע שבס"ג נכתב בק' לבסוף וה"ה בזה כיון שזה לא ידע שבסדר גט נכתב זעלקא באלף וחתם עצמו בשיבוש אין משגיחין על חתימתו:

והנה ראיתי שמעלתו פלפל בזה בסוגיא דמהו להעלות משטרות ליוחסין והגם דאינו ענין לנידון שלפנינו מ"מ להראות אהבתי אודיע למעלתו שזה לי ימים פירשתי הא דקאמר הש"ס אמנה שבשטר קמסהדי או אכולה מילתא קמסהדי היינו דבאמת עדות שבשטר חשיב מפי כתבם ולשי' הרמב"ם אינו רק מדרבנן וגם מבואר בש"ס דסנהדרין דכל עדות שבשטר לא מהני משום דחשיב עדות שאי אתה יכול להזימה דהעדים יכולים לומר אחרנוהו וכתבנוהו אלא דמשום שלא תנעול דלת בפני לוין תקנו חז"ל שיהי' מועיל והיינו לענין דבר שבממון אבל ליוחסין אינו מועיל עדותן כלל או אכל הדברים שנאמרו בשטר עדותן מועיל כיון שכבר תיקנו חכמים וביחוד לשיטת הרמב"ן דהיכי דיש תורת שטר מועיל ול"ח מפי כתבם ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו משני יוסף ב"ש שכותבין כהן לסימן וכיון דהעדים חותמין אעפ"י שאין יודעין אם הוא כהן מה סימן הוא ובזה אתי שפיר דמאן דסובר דעל מנה שבשטר הן מעידין היינו לענין יוחסין דחשיב מפי כתבם רק דאם נימא דזה מעיקר עדות א"כ חשיב שטר גמור דמהני ולא חשיב מפי כתבם לשיטת הרמב"ן אבל אי נימא דזה אינו שייך לעדות ממון א"כ חשיב מפי כתבם ויותר יתכן כפי מ"ש דעדות שבשטר חשיב עדות שאי אתה יכול להזימה ומהראוי שלא יהי' מועיל במילתא דאיסורא רק דהש"ס קאמר כיון דאיכא כתובה כדיני ממונות דמיא וה"ה בזה אף לענין יוחסין מועיל כיון דבעדות זה יש דבר שבממון והיינו אי מסהדי ע"ז שפלוני הכהן לוה מנה מפלוני אבל כיון דעל מנה שבשטר המה מעידין א"כ אף שהעידו ג"כ שזה כהן זה העדות אינו שייך לדיני ממונות ואינו מועיל כמ"ש ודו"ק:

סימן לא. לכבוד הרב המאור הגדול אבד"ק טאמישוב. מכתבו לנכון הגיעני ע"ד איש א' שגירש את אשתו והגיד לפני ב"ד כי שמו ארי' ליב וכתב המסדר כן בגט ואח"כ בא לערער על הגט המגרש ואביו ואמרו כי שמו האמיתי שעולה בו לתורה הוא יהודה המכונה ליב ובשם זה עלה לתורה וכבר עברו כמה שנים בזה והמסדר אינו זוכר הדבר על בורי' וכמדומה לו ששלח אז אחרי הערעור למנין שמתפלל שם ר' ליב הנ"ל והגידו הש"צ וגם הקורא ששם עלה לס"ת בשם יהודה אמנם במנין אחר העידו שעלה לתורה בשם ארי' אמנם כ"ז אין המסדר זוכר בבירור והנה אף כי לדעת הרבה פוסקים אם לא כתב שם העיקר רק חניכה שהכל קורין אותו אף שאינו עולה לתורה בחניכה זו ולדעת הרמב"ם בחניכה המפורסמת שהכל קורין אותו כן אף לכתחלה יוכל לכתבו ולפ"ז אם לא הי' נכתב בגט רק שם ליב לבד כשר או כשר ותעשה אף לכתחלה אבל כאן אם שינה שם העיקר אף שכתב החניכה מילתא דפשיטא הוא דפסול אף בדיעבד דהרי אף בשם אביו דאינו מעכב בדיעבד כלל מ"מ אם שינה שם אביו פסול וכמ"ש בשו"ת צמח צדק וגזר אומר על חתנו בס' עבוה"ג לשרוף את הגט וכבר ביארתי הדבר בס' ישועות יעקב:

והנה מעל' הביא דברי המרדכי בשם רבינו יואל דאם לא כתב שם האיש והאשה בגט כשר בדיעבד ותמהו עליו מהך דההוא גברא דעל לבי כנישתא דאמר ר"י למאי ניחוש וכו' הא בעינן שמו ושמה משמע דאין כאן גט כלל כבר כתבתי בזה במקום אחר דמשום דלא נכתב שמו והגט אינו כשר ל"ח שמא אקדים ונתן זוזא לספרא או דדברים האלו אמורים לר"מ דסובר דבעינן מוכח מתוכו ואמנם עיקרן של דברים דיש חילוק בזה דדוקא היכי דכתב בגט אנא פלוני מגרש את אנתתי ולא נזכר שמה אמרינן דתפיסתה מוכחת כמו שני יוסף ב"ש דמוציאין שט"ח על אחרים דתפיסת השטר מוכיח דהוא המלוה ה"ה הכא דתפיסת הגט מוכיח שהיא המגורשת ובנזכר שם האשה בגט ושם האיש לא נזכר כיון דידוע מי בעלה של זו ואין אדם מגרש אשת חברו כמ"ש התוס' והר"ן לענין הך מילתא דודין יהוי לכי מינאי ואמנם באמת אף דנימא דתפיסתה מוכחת עליו אין זה חשיב ספירת דברים בעת כתיבת הגט כיון דעדיין לא נמסר הגט ואמנם בנזכר שם האשה בגט ואנן ידעינן שזהו אשת פלוני אף דאין אדם מגרש אשת חברו הרי מבואר בש"ע אהע"ז סי' קל"ו לענין שני אנשים ששמותיהן שוות דאין מגרשין אלא זה בפני זה דהדין כן אף שאין שמות נשותיהן שוות הדין כן ומקור הדברים מדברי מהר"ב מן בכרך הובאו דבריו בשו"ת שארית יוסף משום דחיישינן שמא נשא אשה בעיר אחרת ששמה כשם אשה זו שהיא אשת יוסף בן שמעון השני ואף דזה אינו רק חשש בעלמא היינו משום דל"ח לזה שישא אשה אחרת ששמה כשם השנית אבל מ"מ אין כאן ספירת דברים בנזכר שם הבעל לבד אף דידעינן דזו אשתו שמא לא נתגרשה זאת ואשה אחרת נתגרשה ממנו ואף דאין אדם מגרש אשת חברו שמא גם השנית אשתו שנשא במקום אחר ואף שהגט יוצא מתחת יד האשה הזאת מ"מ בשעת כתיבה אין כאן ספירת דברים אבל בנזכר שם האשה ואנן ידעינן דזהו אשת פלוני יש כאן ספירת דברים שאשה נתגרשה מבעלה ואין לומר שמא אחרת היא דאין אדם מגרש אשת חברו ואיתתא לבי תרי לא חזי' כנ"ל ברור. ובס"ת פשיטא דאין כאן ספירת דברים בשעת כתיבה כלל דמי בכם מגיד זאת שנתן זוזא לספרא וגם דתפיסת האשה איננה מכרעת דכמה נשים קונין לעצמן ס"ת ואף אי הי' שייך בזה תפיסה מוכחת מ"מ בעת כתיבה אין כאן ספירת דברים. ובזה נראה לי בישוב דברי התוס' במס' גיטין (דף כ') ד"ה הא בעינן שמו ושמה והמשכיל יבין:

אמנם כל זה בלא נכתב שם האיש או שם האשה אבל בשינה מילתא דפשיטא דהגט בטל ואף דבחניכה לבד כשר בדיעבד עכ"פ היינו בלא נכתב שם העיקר אבל אם נכתב שם העיקר בטעות הרי גרע מאם נכתב שם אבי האיש והאשה