ישועות יעקב קיז

דשקל ס"ת וגירש בה דקאמר הש"ס למאי ניחוש הא בעינן שמו ושמה וכו' והקשה הרמב"ן הא אין כאן רק פסול דרבנן ותי' דאינו מוכח מתוכו ורב דקאמר עשו עדים שליחותן משום דלטעמי' אזיל דלא בעינן מוכח מתוכו והנה בשם האשה ששמה העריסה טפאתה ונקראת אח"כ נפאתה בפי כל אף דפשיטא דצריך לכתוב שם שהיא נקראת בפי כל ולא מועיל מה ששם העריסה טפאתה בזה נראה לי ברור דאם כתבו כשם העריסה חשיב שפיר מוכח מתוכו דהרי מי שיודע שם העריסה יודע שהיא המגורשת וגם היא יודעת ובעלה והעדים והסופר יודעים אלא שיש חשש לעז כיון שאינה נקראת בשם זה יבואו לכלל טעות בזה פשיטא דאין כאן רק פסול דרבנן ואיסור קל שאינו רק משום לעז להחמיר אמרינן בזה כבר עשו עדים שליחותן וזה ברור כשמש:

והנה פשט לשון הש"ס ההיא דהוי קרי לה נפאתה היינו שהיא נקראת בשם נפאתה ואולי הי' שם העריסה באמת טפאתה והעדים כתבו כשם העריסה ונחלקו בזה אי נימא עשו עדים שליחותן ואמנם רש"י ז"ל מיאן בפירוש זה וסובר דבאופן כזה לא נחלק רבה לומר מי קאמר כתבו חספא והבו לה וע"כ פירש"י דהוי קרי לה נפאתה כך שמה היינו דשם זה הוא שם העריסה וסהדי כתבו טפאתה היינו מחמת טעות בשם העצם דהוא שם העריסה וע"כ קאמר הש"ס מי קאמר כתבו חספא והבו לה וא"כ דברי הרא"מ אינן מוכרחין בכוונת רש"י ודו"ק:

והנה עוד עלה על לבי חשש להחמיר יותר בגט שבא ע"י שליח כפי הנראה מלשון תשובות הרא"ש שלא הכשיר בלא כתב שם אבי המגרש בגט רק משום שהי' נזכר חניכה ומשמע דבלא הזכיר גם החניכה של אביו פסול והוא בעצמו כתב דשם האשה והאיש תנן שם אביהם לא תנן וכבר הרגיש בסתירת דברי הרא"ש בעל כנסה"ג ועלה על דעתי דבגט הבא ממקום אחר ע"י שליח מודה הרא"ש דמעכב שם אבי המגרש דהנה הריטב"א בחידושיו לב"מ והובאו דבריו בבדק הבית אהע"ז סי' קל"ו הקשה בהא דקאמר הש"ס וליחוש לשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת דילמא ממטי גיטא לאיתתא דלאו דילי' ומשני שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה והקשה הריטב"א בגט הבא ע"י שליח דא"א לגרש זה בפני זה ניחוש לשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת ותירץ דהאמינו לשליח שאומר שהוא מכיר את האשה שהיא אשת המגרש והנה בש"ס מבואר דלא האמינו לשליח רק במילתא דרבנן כגון בקיום הגט דדבר תורה א"צ קיום כלל או בחשש שלא לשמה דרוב בקיאין וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי אבל בחשש דאורייתא לא האמינו לשליח אמנם התוס' כתבו דחשש דשני יוסף ב"ש דשמותם ושמות אביהם ושמות נשיהם שוות היא באמת מילתא דלא שכיחא ואינו רק חשש דרבנן לכך לא חששו לזה והיכי דידוע בבירור דבעיר הזאת שמגרשין יש שני יוסף ב"ש ושמות נשותיהן שוות והמה כעת בעיר אחרת ממקום כתיבת הגט בעינן שני עדים שיכירו את המגרש ואת המגורשת וידעו בבירור שאשה זו נתגרשה ולדידן לפי מנהגינו שאין כותבין מקום הדירה צריך לומר דמה"ת אין חוששין לשני יוסף ב"ש שניכרין בארבעה שמותן ושמות אביהם ושמות נשותיהן ואבי נשותיהן ולכך החמירו לעכב שם אביהם אמנם כששניהם בעיר אחת המגרש והמגורשת דאז כשיש עוד א' ששמו כשמו אין מגרשין אלא זה בפני זה א"צ לעיכוב לכתוב שם אבי המגרש והמגורשת ואמנם כל זאת בשם אבי המגרש אבל בשם אבי המגורשת אין קפידא אם לא נכתב כאשר כתבתי בפתח דברי:

והנה זה זמן רב בילדותי הקשיתי על דברי התוס' שהוכיחו דבשינה מקום עמידה כשר מדלא מוקי דהך דהי' במזרח וכתב במערב בבעל וקאי על מקום עמידה דא"כ קשה אמאי נקט בבעל הוי ליה למינקט גם באשה כמו דקתני שינה שמו ושמה וכתבתי דבאמת לכאורה ראיית התוס' אינה מוכרחת דילמא באמת שינה מקום עמידה דומה ממש לשינה מקום הדירה וא"כ היינו שינה שמו ושמה וכבר הרגיש בדבר הגאון מו"ה אברהם ברודא הובא דבריו בס' פ"מ סי' הנ"ל ונראה לי ליישב דבש"ס דיבמות (דף צ"ב) אקשינן על הך דתצא מזה ומזה וכל דרכים הללו בה מה הוי לי' למיעבד ומשני איבעי' לה לקרות הגט והנה בשינה שמו ושמה שם עירו ועירה כיון דהאשה יודעת מקום ושם בעלה ובקריאה בעלמא סגי שייך לקנסה אבל במקום עמידתו בעת כתיבת הגט בפרט בגט הבא ממקום למקום מאין תדע האשה מקום עמידתו בעת ההוא וצריך לומר דהי' לה לדקדק ולחקור וא"כ יש כאן רבותא בשינה מקום עמידתו אבל מקום עמידתה מה צריך להשמיענו דהיינו שמו ושמה והארכתי בזה הרבה ולפ"מ דמסקי התוס' דמקום עמידה הוא דבר שאין מן הצורך להזכיר ובזה פשיטא דיש רבותא א"כ נוכל לומר דלכך לא מוקי במקום עמידה דא"כ אמאי נקט הי' במזרח וכתב במערב דוקא כששינה מקום עמידת הבעל הו"ל למינקט מקום עמידת האשה ג"כ ובזה מיושב מה שהקשו הרבנים האחרונים עיין בס' פ"מ הנ"ל ודו"ק שוב עיינתי ובינותי בספרים ומצאתי בשו"ת מהר"א ששון כתב ג"כ דמקום שלא נמצא שם אחר כשם זה הנכתב בגט יש להכשיר באבי המגורשת וכתב עוד דמקום דשם העיקר נכתב כהוגן ובחניכה טעה הסופר הכל יודעים שט"ס הוא ולא יתלו באחרת עיי"ש בסי' ל' שהרב האריך בזה והביא תשובת הרא"מ שהבאתי וחילק בדבר כמו שחלקתי ונהניתי מאוד אמנם אף שהראיתי פנים מסבירות להקל חלילה לי לסמוך על דעתי בדבר זה אך אחרי רואי שמעכ"ת כבר נתן דעתו להתיר כשימצא עוד חכם א' שירצה להתעסק בזה ליתן ג"כ דעתו להתירה יוכל מעכ"ת לצרף גם דעתי ובלבד שיהי' ת"ח מובהק ולא אחוש אם אינו יושב בקהלה או רב בקרייז כי בעוה"ר רבו המתפרצים לעלות אף שאין להם לא יד ולא שם בתורה רק אם מעכ"ת מכירו כי הוא חכם שהגיע להוראה הרי הוא חזי לאיצטרופי. דברי ידידו ושארו דוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם:

יעקב אורינשטיין: