ישועות יעקב קט

הרב הרי לא נתקיים הענין וכיון דבתחלה בעת שהגיד דבריו קודם הכתיבה הי' די בדיבור הזה לבטל ענין שליחות הכתיבה אם לא יתקיים התנאי השליחות שאח"כ בטל ואינו מועיל דנעשה על דעתו הראשונה דהרי הרשב"א הקשה מדוע יגרע תנאי שאינו כפול מגילוי דעת לבד ותי' דכיון דנחית להתנות ותנאי צריך משפטיו וכאן בעת עשיית התנאי הי' די בגילוי דעת לבד כמ"ש גם אח"כ די בגילוי דעת הראשון גם נ"ל דבאומר ה"ז גיטך או הרי שדה זו מכורה לך ע"מ כו"כ בעי' משפטי תנאים דכל א' הוא דיבור בפ"ע דענין המעשה הוא דיבור א' וענין התנאי הוא דיבור אחר ולכך בעי' בדבר משפטי התנאים אבל כשענין המעשה והתנאי באים כאחד לא צריך משפטי התנאי' ומה"ט באומר כולכם כתובו דקיי"ל שנים משום עדים וכולם משום תנאי לא בעינן משפטי התנאים והרגישו בזה הרבנים האחרונים מכללן בעל גט פשוט משום דדיבור א' כולל המעשה עם התנאי דהרי המעשה שאומר להם שהם יכתבו בו כלול התנאי שכולם יכתבו ואף לדעת האומרים דבמידי דאמירה ג"כ בעינן משפטי התנאים היינו בדיבורים נפרדים לא בזה שהמעשה והתנאי באמירתם יחדיו ידבקו ובנידון דידן דאמר רק צד המבטל לחוד בלי חזרת המטלטלין אין התחלה לדבר עדיף טפי שהרי לא הסכים להתחיל הענין בלי חזרת המטלטלין וזה עדיף טפי מאומר שני הצדדים אם יהי' כך יתקיים המעשה ואם לאו יתבטל דשם עכ"פ מקיים המעשה בדיבורו וכאן לא הגיד רק צד המבטל לחוד ויש לזה ראיות הרבה אלא שלדעתי הראי' מהך דאומר לעשרה כולכם כתובו היא ראי' ברורה וגלל כן הדבר פשוט בעיני שצריכה להחזיר המטלטלין אמנם אם מועיל חזרת המטלטלין כעת אחרי שכבר ניסת הנה בהך דאמר לעשרה כולכם מבואר בהגה"ה סי' ק"ב דיכולה לקיים התנאי שיחתמו האחרים על הגט אחרי שכבר ניסת והח"מ תמה בזה כיון דהך דכולכם הוא כמו תנאי דאם ואין הגט חל רק עד אחר שחתמו כולם מה מהני אם חתמו אחר שניסת הא הדין בזה שתצא מזה ומזה והרב ב"ש כתב שסמכו על דעת רבינו בפ"ט מה"ג דאף בתנאי דאם אם ניסת קודם קיום התנאי לא תצא ואי משום הא לא אירי' דכיון דדברי הרמב"ם באמת אינם מובנים כלל וטעמו לא נודע לנו אלא שאנו צריכין לכוף ראש לקבל דבריו ויש יסוד לדבריו מהא דלא קאמר הש"ס בפלוגתא דר"ה ור"י אי ע"מ כמעכשיו הנ"מ לענין פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ועיין תוס' שם נראה לי דדוקא באומר אם יהי' כך יתקיים המעשה ואם לאו יתבטל בזה שפיר אמרינן שהתחלת הגירושין חלים כעת ונגמרים לאחר זמן אף שטבע הלשון אם מורה על חלות הענין לאחר זמן ואף אם יהי' ספק הי' לנו להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא ובחזקתה הראשונה עומדת מכל מקום אמרינן אי נימא דדעתו הי' שלא יחול הדבר עד אחר קיום התנאי הי' לו לומר הרי את מגורשת לאחר עשיית דבר זה ומדאמר לשון הרי את מגורשת אם וכו' משמע שיתחילו הגירושין תיכף עיין בפוסקים אבל באומר כולכם כתובו מהכ"ת נימא דדעתו הי' שיתחיל הגירושין תיכף אי נימא דהוי כמו תנאי דאם אמנם באמת דברי הרמ"א נכונים דבאמת במתנה קיי"ל כר"י דזמנו של שטר מוכיח ובגט לא פסקי' כוותי' משום דמוקמינן בחזקת א"א או בחזקת זקוקה ליבם אבל בנתקיים התנאי אח"כ ואנו מסופקים אי חל הגט למפרע או חל הגט לאחר זמן אמנם כעת היא מגורשת גמורה אמרי' הרי גרושה לפניך וכמו שעכשיו נתגרשה היו הגירושין חלין משעת כתיבה כיון דאזיל לי' חזקת א"א ואף לדעת הסוברים דבאומר בע"פ בעת הנתינה ע"ת כן לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו דאמרינן שמא בעת הכתיבה לא הי' בדעתו להתנות כלל ולכך נזכר זמן הכתיבה בגט אבל באומר כולכם כתובו קודם כתיבת הגט ואח"ז מסר לידה הגט בעת שלא חתמו עדיין כולם ונזכר זמן בגט בודאי הי' כוונתו שיחול הגט מזמן הכתוב בו ואף לדעת הסוברים דאין הלכה כר"י מ"מ לפי מנהגינו בגיטין שלנו שנכתב מן יומא דנן ולעלם כ"ע מודים דאמרינן זמנו של שטר מוכיח כמו דקאמר הש"ס מיומא דנן לאפוקי מר"י דסובר זמנו של שטר מוכיח הרי דלשון זה מהני ואף דבהתנה בע"פ אחר הכתיבה נ"ל ברור דכמו דלא מהני לר"י דסובר זמנו ש"ש מוכיח משום דאמרי' שמא ישתנה דעתו כמו כן לא יועיל כתיבת מיומא דנן אבל מה שהתנה קודם הכתיבה פשיטא דמהני ונכון מאוד פסק הרב בהג"ה:

ומעתה ה"ה בנידון שלפנינו מהני כיון דהתנה קודם כתיבת התורף ואח"ז נכתב הזמן בגט ואף שתחלת לשון הגט הוא הזמן מ"מ מהני וביחוד דלשון מיומא דנן ולעלם הוא קרוב לסיום לשון הגט הי' בדעתו בודאי שאם תחזיר לידו המטלטלין יהי' הגט חל מעכשיו ולכאורה עלה על לבי דאפשר לומר דדוקא בקצב זמן אמרי' זמנו של שטר מוכיח כיון דאי אפשר שיתקיים המעשה עד אחר עבור זמן הקצוב לקיום התנאי כמו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש א"כ למה הזכיר הזמן אם לא שדעתו הי' על היות הענין מעכשיו אם יתקיים התנאי אח"כ אבל בזה שאפשר שיתקיים התנאי ביום הכתיבה ואז באמת יהי' חל הגט אחר קיום התנאי וביום כתיבתו ולכך נזכר הזמן ולכך בע"מ שתתן לי מאתים זוז לא נזכר בש"ס הך טעמא דזמנו של שטר מוכיח אמנם אחר העיון אין זה נכון דאיך יכתוב בגט הזמן בדבר שיש לו ספק אם יתקיים ביום הכתיבה וראי' לזה נלפע"ד מלשון הטור סי' קמ"ג דנקט בלשונו אבל אם לא אמר ע"מ אלא אם תתני לאחר ל' יום וכו' ואם נקרע או נאבד הגט אינה מגורשת והנה הרואה יראה איך בכוונה שינה לשון המשנה דנקט ע"מ שתתני לי מאתים זוז או ע"מ שתתני לי מכאן עד ל' יום ואמנם טעמו משום דאזיל לשיטתו דס"ל הלכה כר"י דזמנו ש"ש מוכיח וכמ"ש הב"י שם אלא דאזיל בשיטת הרמ"ה הביאו הטור בחו"מ סי' רמ"ה דבזמן לקיום התנאי לא שייך לומר זמנו של שטר מוכיח דהרי צריך לידע זמן הגט ומתי כלים השלשים יום וז"ב בכוונת לשון הטור ומעתה לפמ"ש דבגיטי דידן בודאי זמנו של שטר מוכיח בודאי תוכל לקיים התנאי אף אחר שניסת