ישועות יעקב קד

דבריו דצריך לשלם באומר אכול עמי ובמק"א הארכתי בזה מאוד:

טרם נסיים פסק הלכה בזה אמרתי לבאר מ"ש בחידושי לדעת הרבה פוסקים דגם בעכו"ם שייך שיעבודא דר' נתן והנה דעת הראב"ן דבמוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו ואין לו נכסי שיוכל לגבות ממנו אין המחילה מועיל וכתבתי בחידושי משום דבעת המחילה נתחייב המוחל לשלם מדיני דגרמי וכיון דאין לו נכסים לגבות ממנו א"כ הלוה מחויב לשלם מדר' נתן ולא מהני מחילה ושיעבוד ומחילה באים כאחת ועיין בר"ן ר"פ המדיר והא דיכול למחול היינו באית לי' נכסי וכיון דהטעם דבאית לי' נכסי לא שייך דר' נתן משום דאין נפרעין מנכסים משועבדים וכן אין נפרעין מן הערב וכיון דבעכו"ם לא שייך זה דלא ציית דינא א"כ יכול לגבות מישראל שחייב לעכו"ם מדר"נ ולכך לא מהני מחילה והוא טעם הגון מאוד ודו"ק. הנה כתבתי למעלתו דעתי בגוף הדין ואם יוכל מעכ"ת למצא פשר דבר בזה מה טוב מאחר שיש בדבר מחלוקת הקדמונים וגם בגוף הענין יש עקולי ופשורי ע"ז נאמר מצוה לבצוע. דברי ידידו:

ומה שטוענת האלמנה שלא הסכימה דעתה לקיים הצוואה ולא מחלה על כתובתה עיין בש"ע אהע"ז סימן ק"ו דאפילו בשתיקה ששתקה בעת הצוואה כשנתן לה בנכסים אמרינן דמחלה כתובה ותוספת ולא נדוניא ועיין ב"ש שם וגם כתבתי דהיכי דהנדוניא נכלל בתוספת גם הנדוניא בכלל המחילה וכ"ש בזה שחתמה עצמה לקיים הצוואה והיינו לענין חצי הבית של הבעל אבל החצי שהוא של האשה אין מוציאין מידה ורק שחייבת לשלם חלקה. ומה שכתב מעלתו שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי במה שחתמה עצמה להאדון נעלם ממנו תשובות להרמב"ן הובא בבית יוסף אבן העזר סי' צ' ובהגהת מהרמא"י סי' הנ"ל סעיף אשה שהודית שחייבת עם בעלה חייבת לשלם ולא שייך בזה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי עיין שם היטב. ומעכ"ת יראה בזה למצא פשר דבר. ידידו הנ"ל:

סימן כג. ב"ה יום ועש"ק י"ב אדר ראשון "גם העמק שאלה" לפ"ק לבוב. לכבוד אהו' ש"ב ידיד נפשי הרב המאור הגדול חריף ובקי שלשלת היוחסין מ' מנחם מענדיל נ"י אבד"ק באלחוב. מכתבו היקר קבלתי יום אתמול עיני צופיות אל ה' יחזירו לאיתנו הראשון בזכות אבותיו הקדושים אשר בארץ המה וע"ד השאלה באיש א' כהן אשר נלקח לצבא הקיר"ה וגירש אשתו על תנאי אם לא באתי אלא שנשכח מאת המסדר אם הי' קביעות זמן לביאתו על משך ארבעה שנים או שלשה שנים והוא בא לביתו בין הפרקים קודם ארבעה ואחר שלשה שנים ורוצה להחזירה ואחר שחקר מעכ"ת העיד אחד מעדי מסירה שזמן הקבוע הי' אחר משך ארבעה שנים, ומעכ"ת פלפל בסוגיא דא' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה ואני אבא בקצרה:

הנה מה שנסתפק כת"ר אם יש לסמוך על עד אחד בזה כיון דהוא דבר שבערוה ואיתחזק איסורא דבחזקת גרושה קיימת. לדעתי אין בזה חזקת גרושה כיון דלדברי העד אין כאן התחלת גירושין מאחר שנתקיים התנאי בטל המעשה והך מילתא דומה למ"ש מהר"מ מרוטינבערג והוא בהגה"מ דשייכא להלכות אישות סי' ג' דלא חשיב איתחזק איסורא לענין דלא נאמין לע"א רק היכי דאף לפי דברי העד היתה עד עתה אסורה ועכשיו הותרה אבל היכי דלפי דברי העד לא הי' התחלת איסור אך עד שהעיד העד עדותו הי' בדעתנו שהדבר אסור כיון שהעד מברר שלא הי' איסור כלל נאמן וה"ה בזה כיון שהעד אומר שמעולם לא היתה אסורה לבעלה כהן נאמן הגע בעצמך הרי נודע דעת הריטב"א דאף דרובא עדיף מחזקה מ"מ ע"א נאמן לסתור הרוב ונגד חזקה אינו נאמן משום דדיבורו סותר החזקה ואין דיבורו סותר הרוב אלא שאומר שדבר זה הוא מן המיעוט וכיון שהמיעוט ישנו בעולם נאמן ומעשים בכל יום שאף אם יש הרבה טריפות במקולין ועד א' אומר על א' מהן שהיא כשרה נאמן אף שקודם אמירתו היינו אומרים על כל אחת שהיא מרוב טריפות העד נאמן לברר הדבר שמה שהיינו מחזיקין עד עתה חתיכה זו שהיא מן הרוב בטעות החזקנו אותה אבל בחזקת איסור היינו שהעד מודה שעד עתה הוא אסור ועכשיו הותר הדבר אינו נאמן וא"כ בנידון כזה נאמן העד ועוד דלא הי' לנו לדון עד אחר עבור שלשה או ארבעה שנים אם היא מותרת לכהן אחר דעד אותו זמן היתה בחזקת אשת איש ואסורה לכל אדם שבעולם ויש לה חזקת א"א עד שיעברו ד' שנים ויתקיים התנאי וע"ז אנו דנין ואמרי' שהיא בחזקתה חזקת א"א ולא נתגרשה כלל ואין זה דומה להא דנחלקו הפוסקים בספק אם נתקיים התנאי עי' בש"ע אהע"ז סוף סימן ל"ח דאנן מוקמינן הדבר על חזקתו הראשונה דלא נתחדש בו דבר וזהו תורף חזקת הגוף לומר דלא נתחדש דבר עד שיתברר כמו דקאמר הש"ס אדרבה העמד מקוה על חזקתו והיינו חזקת הגוף שלא נתחדש בו דבר כיון דנמדד מתחלה וכן הך דהעמד יין על חזקתו היינו ג"כ חזקת הגוף שלא יצא הדבר מחזקת הגוף ולא נתחדש בו דבר מעתה וזה עדיף מכל החזקות כמו חזקת פנוי' או חזקת איסור שאינו בגוף הענין וכמ"ש התוס' כתובות (דף ע"ה) דחזקת פנוי' לא חשובה כנגד חזקת הגוף ובזה נתיישב קושית מהר"ש בלשון אדרבה העמד יין עייש"ה ודו"ק. והיינו בדבר שהספק הוא אם נתקיים התנאי שידעי' שהותנה אבל כאן הספק בגוף ענין התנאי האיך נעשה אין לנו שוב חזקה לשום צד בעולם וממילא נאמן עד אחד. והנה מעל' הביא דברי התוס' בהך דאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה דמשמע הלשון שאותן העדים שמחולקין בענין הגירושין הם מעידין על הקידושין וא"כ נאמין לזה שאומר נתגרשה במגו שלא הי' מעיד על הקידושין וממילא היתה מותרת