ישועות מלכו על הרמב"ם פ

באותו ענין, ולפ"ז אפשר דאפי' בחילול דהקדש צריך אמירה וצ"ע

ה"ב וכן אם רצה לחלל, הנה דעת רבינו דיכול לחלל מע"ש אפי' לכתחילה על פירות אלא דוקא על מינו אבל לא על שאינו מינו, ובדיעבד מחולל מיהו דוקא על אוכל אבל בדבר שאינו אוכל לא, אלא דוקא בכסף שיש בו צורה כמבואר בהלכה ט', ונראה דלאו דוקא פירות מעשר אלא אפי' כסף מעשר דוקא על מטבע או אוכל אבל לא על דבר שאינו אוכל דדוקא על אוכל מתחלל כדילפינן מקרא דונתת הכסף אבל בדבר שאינו אוכל לא, וראיתי להרב בכ"מ לקמן בפ"ז הי"ד בלוקח מים ומלח שכתב להקשות בהא דאפי' מזיד אינו מתחלל דהא קיי"ל דמעשר במזיד מתחלל, ואין אלו אלא דברים מתמיהים, נהי דמעשר במזיד מתחלל היינו על אוכל או כסף צורה מטבע היוצא אבל לא על מים ומלח או עבדים וקרקעות, והכי אמרינן להדיא בקידושין דמדמה הש"ס הלוקח בהמה טמאה ועבדים להמקדש במעשר והרי המקדש במעשר וודאי דאין המעשר מתחלל א"כ ה"ה עבדים נמי אינו מתחלל כלל, ומ"ש הרב ז"ל לסייע מהא דאמרינן בקידושין דמשום קנס לאו ראי' הוא כלל, דהתם בלוקח עבד או קרקע ע"ד שיהי' המעות קדוש והמוכר יאכל בירושלים כמו שפי' התוס' קידושין נ"ו ד"ה אבל במתכוין] שם וע"ז אמרינן דמשום קנס יחזרו דמים דמדינא הו"ל למימר דהמקח יהא קיים והמעות בקדושתן והלוקח יחלל, ע"ש בתוס' אבל לומר דהמעות יצאו לחולין זה ודאי א"א, וכן מבואר בדברי רבינו בפיה"מ בפ"ק דמע"ש, דהלוקח מים ומלח לא קנה מעשר כלל ואינו נתפש בקדושת מעשר ואי ס"ד דמדאורייתא מתחלל א"כ המים והמלח נתפס מדאורייתא בקדושת מע"ש וצריך לחללם והאיך כתב שלא נתפש כלל, ועיין לקמן פ"ו ולקמן בפ"ז ה"ח, א"ו כדכתיבנא, ומה שהביא הרב ז"ל מדברי ירושלמי כאן דרך מקח כאן דרך חילול הבין הרב ז"ל דבדרך חילול נקנה המקח, וזה ודאי פלא, לכן נראה דאיפכא קאמר והיינו דברישא דרך חילול לא קנה כלל המעשר וסיפא דרך מקח נקנה המקח והיינו דהמעות קדושתן הם אצל המוכר וס"ל להירושלמי דצריך הלוקח לאכול כנגדן, ועיין בתוס' ותראה שכן הוא, וראיתי להגאון ראו"ו שגם הוא פי' כן דברישא איירי דרך חילול וסיפא דרך מקח אלא שהבין דכוונת הירושלמי הוא להקשות מלוקח פירות ועל שוגג ופי' זה לא הבנתי כיון דבשוגג משום מקח טעות קאתינן מה בכך שלקחו דרך מקח והרי המקדש אינה מקודשת לפי שהוא מקח טעות, ועיקר הפי' כדכתיבנא, ואכתי קשה בהא דפריך בקידושין ונקנסי' למוכר [צ"ל ללוקח] למש"כ דאינו מתחלל כלל א"כ כיון דס"ל לר"מ דמע"ש ממון גבוה א"כ מדינא הדר, מיהו י"ל דהתם קאי אדר"י דס"ל יחזרו הדמים למקומם נקנסי' ללוקח כיון דמדינא המקח קיים, מיהו קשה בהא דיאכל כנגדו, וע"ש בתוס' שהקשו הא אינו מחלל דשא"ב ותירצו בשם ר"מ כיון דהוא מעות המוכר וכיון דאנן קיי"ל דמע"ש ממון גבוה א"כ לא נקנה המעות למוכר והיכי יאכל כנגדו, וצ"ל כפי' הריב"א, מיהו בלא"ה כתב שם הריטב"א דלא מקרי א"ב וצ"ע, וליישב קצת דברי הכ"מ נראה דודאי כשמחלל על בהמה טמאה מודה הרב ז"ל אבל כשמחלל על אסימון או על קרקע ע"ד שיחזור ויחלל בזה דוקא גוף המעשר אינו מתחלל אבל מעות מעשר מתחלל מדאורייתא על דבר שאינו לא אוכל ולא מטבע כשמחלל ע"ד שיחלל אח"כ ע"ד אוכל וס"ל להרב כ"מ דהא דאין לוקחין מים ומלח היינו אפי' ע"ד שיחלל אח"כ וכן הא דאין לוקחין עבדים וקרקעות, אך עדיין קשה אמאי לא קנה מעשר כלל כמבואר בדברי רבינו בפיה"מ, ועוד קשה בהא דכתב רבינו (לקמן בפ"ז הי"ז] זה הכלל משמע דקאי אדלעיל, לכן מחוורתא כדכתיבנא, והנה עיקר דברי רבינו שתמה הר"א מהא דאמרינן דפרי ראשון אין מחללין רק על כסף כתב הרב כ"מ שדעת רבינו דדמי מעשר מחללין לכתחילה ואין זה אלא תימא דהא בהדיא מבואר בה"ו דאין מחללין מעות מעשר על פירות, ואפשר דכונת הרב ז"ל פירות על פירות ודוקא דמי מעשר אין מחללין אלא דבהלכה ( נראה דאפי' פירות שניים אין מחללין לכתחילה על פירות אחרות, ויש לדחות, ועיין בריטב"א שנראה ג"כ מדבריו כדעת הר"א דפרי ראשון אינו מתחלל כלל, ועיין בתוספתא דשביעית דאיתא שם מע"ש אינו מתחלל אלא על מינו משמע בשאינו מינו אף בדיעבד לא מהני, ומתוספתא זו קשה גם על הר"א ז"ל דממנ"פ בפרי ראשון לא מהני כלל ובפרי שני בדיעבד ודאי אף על שאינו מינו, ועיין בירושלמי דשחור ולבן שני מינים לענין פדיון, וצ"ע על רבינו שהשמיט זה, והנה מה שהבין הרב ז"ל בכ"מ דלר"א ז"ל מעשר של דמאי נפדה על פירות, יש לעיין דהא בירושלמי פ"ב דדמאי אמרינן דבמה שדמאי מתחלל לכתחילה מחללין דיעבד בודאי אלמא דמתחלל בדיעבד, והרי מבואר בדברי הראב"ד דאינו נפדה אפי' דיעבד, לכן נראה דגם הראב"ד לא קאמר אלא בדמאי מתחלל לכתחילה על המעות אבל פירי ראשון אף דמאי אינו מתחלל, וכ"נ דהא לפ"מ דפי' בירושלמי ספ"ק דדמאי הא דקאמר ר"מ דמע"ש מתחלל על חיין ושחוטין היינו בשל דמאי א"כ מאי האי דקמותיב בש"ס דילן עלה, אלא ע"כ כדפרישית דלר"א ז"ל אף דמאי אינו מתחלל שלא כדעת מרן ז"ל, מ"מ מה שהקשה הרב ז"ל מהא דפרק הזהב, הרי התם בשל מעות איירי ואפ"ה מוכח דכל שאינו פרי אינו מתחלל אפי' דיעבד וז"ב, ודע דאפי' לרבינו מ"מ אינו מתחלל פרי שני כמו בלקוח ואפי' להכ"מ אינו אלא דמאי וג"ז תמוה כמש"כ, גרסינן בתוספתא ומייתי בירושלמי ספ"ק דהמחלל בזה"ז דמי מע"ש על הפירות המעות בקדושתן והפירות כמו שהיו כלומר כיון דאינו ראוי לאכול לא נתחלל המעות, ואע"ג דיכול לחלל פירות על מעות היינו דהוא מטבע אבל מטבע דצריך דוקא לחלל על דבר הראוי לאכול אינו מתחלל, וזה נראה ראי' למש"כ, וצ"ע על רבינו ז"ל שהשמיט האי דינא, תו גרסינן בירושלמי הי' לו מעות של סכנה יוליך הנאה לים המלח, ופי' המפרש שחילל מע"ש על דמי ע"ז, והרבה יש לתמוה האיך נתחלל כלל הא מקרי אינו שלו, ותו דלא עדיף מפחות משום פרוטה ואסימון וצ"ע, לכ"נ דאיירי באיסור הנאה דנדר וכיו"ב וצ"ע, ועיין עוד בירושלמי שלהי פ"ק דמע"ש דאפי' למ"ד מע"ש ממון גבוה מ"מ נקנה המקח במשיכה ודו"ק

ה"ו ואם חילל לא קנה מעשר, כתב הרב בכ"מ דרבינו לא חילק בין שוגג למזיד משום דאיירי דרך חילול דהוא מזיד שידע שהוא מעשר, ודע שהתוס' [בקדושין נ"ו ד"ה אבל] הקשו הא מדאורייתא מעשר וצריך לאכול בקדושה בירושלים, ותרצו דהא דלא קנה מעשר היינו לענין שיחזרו דמים למקומם, תו הקשו [התם בד"ה במזיד] בהא דקתני שם מזיד תעלה ותאכל במקום הא על חיין אינו מתחלל אפי' דיעבד, ותרצו דכאן בבע"מ אינו מתחלל אפי' בדיעבד כאן בתמימים לשם שלמים בדיעבד מתחלל, והנה דברי רבינו שכתב לא קני מעשר משמע דרשאי לאכול אפי' חוץ לירושלים ודאי קשה [קושית התוס'] דבזה א"א לומר דכונתו לענין שיחזיר דמים דהא רבינא לא נקט כלל בלקוח, ובודאי דפשט לשונו מורה דלא קני כלל ומגוף הברייתא אינו ראי' די"ל דאינו מתחלל דהמעות לא יצא לחולין אבל עכ"פ הבהמה בקדושה, אבל לשון רבינו ז"ל קשה, ולכאורה הי' אפ"ל בישוב הקו' השני' של תוס' דהא במזיד תעלה ותאכל במקום ע"פ מ"ש דנהי דלא נתחלל המעות מ"מ כיון דמדאורייתא הבהמה קדושה צריך