ישועות מלכו על הרמב"ם עה

ומה שרבינו לא הביא לההוא משנה משום דסמך על לעיל בפ"י ה"ח בנתערב דמאי בק' דלא בטל, תו גרסינן בתוספתא כל העיר מוכרין מתוקן וא' מוכר אינו מתוקן אסור ולכאורה משמע אף בדמאי דינא הכי, ומזה קשה על הר"א ז"ל אמאי לא ניזל בתר ס"ס ואפשר דס"ל דדוקא במוכר טבל וצ"ע, ומ"מ אין זה קושיא על הר"א ז"ל ממשנה דמכשירין שכתבנו דהתם ע"י תערובות חמיר וס"ל דא' בגופו וא' בתערובות לא מקרי ס"ס, תו גרסינן בתוספתא בלוקח מן השוק אזלינן בתר רובא ולכאורה קשה על רבינו בה' אי"ב פי"ח הט"ו פסק דכל עיר מקרי קבוע: הלכות מעשר שני

פ"א ה"ב באחד בתשרי, הנה בש"ס ר"ה ט"ו: מבואר דאזלינן בתר חנטה לענין מעשרות מחדש על הישן וה"ה לענין מע"ש, ומבואר בתוס' שם די"ב: בד"ה התבואה דשיעורו דחנטה מקמא דשיעורא דהגיעה לעונת המעשרות אבל רבינו שכתב דאזלינן בתר הגיע לעונת מעשרות לענין מעשר מחדש על הישן ולענין מע"ש ועני וכ"כ בפ"ד ה"ט מה' שמיטה לגבי שביעית ולקמן בפ"ט לענין נטע רבעי וערלה כתב משיוציאו ובה' שמיטה בפ"ה הי"ח כתב דשיעורא בשאר אילנות הוא משיוציאו בוסר משמע דחד שיעורא הוא] וקשה בעיני טובא דהא בש"ס פרק כיצד מברכין קאמר התם דאפי' רבנן דפליגי על ר"י וס"ל דסמדר מותר ובוסר אסור מודה בשאר פירות, הא קמן דבשאר אילנות לא בעי שיעורא דבוסר, ולפי הנראה לשיטת התוס' אינו תלוי בשיעור הגיע לעונת המעשרות רק בתבואה וזיתים אבל בשאר דברים שיעורא אחרינא איכא כמבואר בפ"ב דשביעית והוא לקמן בפ"ה מה' שמיטה הי"ח רק שמש"כ רבינו דשאר אילנות בוסר [תמוה] דבשאר אילנות לא בעי שיעורא דבוסר ותיכף שהוציאו הפירות מקרי פרי וכן לענין ערלה, ועיין בטוש"ע או"ח סי' ר"ט והרב"י בש"ע סי' רצ"ד דאזלינן בתר חנטה וסתם דבריו לפי הנראה מדברי רבינו ז"ל שיעורו דחנטה היינו שיעורא דעונת מעשרות ושאר פוסקים נראה שחולקים ע"ז, ועיין בר"ש פ"ב דשביעית וצ"ע, וכבר עלה על דעתי שגם רבינו ס"ל דשיעורא דחנטה היינו קודם הגיע לעונת המעשרות אלא דפסק כשמואל בר"ה דף י"ג ע"ב דהכל הולך אחר גמר פרי וס"ל לרבינו דכללא הוא לכל החייבים מד"ת [חוץ מירקות דאינם אלא מד"ס] ודחי הוא האי ברייתא דאזלינן בתר חנטה מהלכה, וס"ל דגמר פירי היינו הגיע לעונת המעשרות, אלא דמדבריו בפ"ד הי"א מה' שמיטה לא נראה כן וצ"ע לדינא

ה"ה וכן האתרוג, באמת שדברי רבינו הם תמוהים ודברי הכ"מ הם יותר תמוהים ונעתיק מקור האי דינא, הנה בפ"ב דביכורים איפלגו ר"א ור"ג דלר"א אתרוג כאילן לכ"ד ולר"ג לערלה ולרבעי ולשביעית דינו כאילן ולירק ולמעשר דאזלינן בתר לקיטה ומ"מ ר"ה שלו חמשה עשר בשבט ובר"ה אמרינן דלרבה אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור והיינו דמן הביעור פטור דאזלינן בתר חנטה והו"ל כששית ומן המעשר פטור דנהי דשביעית במעשר פטור משום הפקר וכאן ל"ש הפקר מ"מ פטור משום יד הכל ממשמשין, ובת שביעית שנכנסה לשמינית כיון דלשביעית אזלינן בתר חנטה הו"ל כשביעית לכן חייבת בביעור ופטורה מן המעשר ולר"ה בת ששית שנכנסת לשביעית חייבת במעשר דנהי דלירק אזלינן בתר לקיטה והלקיטה הי' בשביעית מ"מ כיון דפטורה מהפקר וכאן דאזלינן בתר חנטה לענין שביעית לא נפטרה, זה שיטת רש"י ז"ל שם, ואמרינן התם דרבותינו נמנו אתרוג כירק גם לשביעית, תו גרסינן התם כי אתא רבין אמר ר"י אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית אפי' כזית ונעשה ככר חייב במעשרות, והיינו דס"ל לר"י דלא כרבותנו אלא דלשביעית אזלינן בתר חנטה וס"ל לר"י כר"ה דטעמא דשביעית משום הפקר ולא ס"ל יד הכל ממשמשין ורבינו פסק הלכה כרבותינו ואפ' פסק כר"י וזה תימא כמו שתמה הר"א ז"ל כיון דאזלינן גם לשביעית בתר לקיטה וחייבת בביעור למה יתחייב במעשר הא הפקר פטור ממעשר, וראיתי להכ"מ פ"ד הי"ב מה' שמיטה שכתב דרבינו מס"ל אי הלכה כר"א דאתרוג כאילן לכל דבר או כר"ג וכן מס"ל לענין שביעית אי הלכה כר"י או הלכה כרבותינו לכן ס"ל בתרוייהו לחומרא, ודברים אלו בלתי מובנים האיך אפ"ל שרבינו מספ"ל אי הלכה כר"א דהרי לענין חדש וישן ומעשר שני ועני ס"ל דודאי אזלינן בתר לקיטה דאי מס"ל הי' צריך להפריש ב' מעשרות כמו בצלף כאן בה"ז, ועוד דהרי רבינו בפיה"מ לביכורים מפרשו לענין שביעית שנכנס לשמינית והלכה כרבותינו, ע"כ אף להקל אזלינן בתר לקיטה כמו בשביעית הנכנס לשמינית, לכן ברור דס"ל לרבינו דלענין מעשרות ודאי הלכה כר"ג, אלא דהא קשה כיון דפסק הלכה כר"י ודאי לא קיי"ל כרבותינו ודברי הכ"מ בכאן הם במ"כ הגדול מגומגמים מאוד, ואע"ג דאפשר לומר דס"ל לרבינו דמפס"ל אי הלכה כרבותינו מ"מ לא ידעתי מקום ספק כיון דרבה ור"ה ור"י כלהו ס"ל דאזלינן בתר חנטה ודאי הלכה כמותם, ואין לומר דהא רבותינו נמנו היינו מספק ור"י פסק כוותייהו להחמיר שיתחייב במעשרות, דמלבד דקשה כיון דצריך להפקיר למה יתחייב הא אפי' בשאר ימות השנה אם הפקיר פטור, ואף גם בירושלמי בפ"ב דביכורים נראה דר"י אליבא דר"ג קאמר, ועוד י"ל כיון דמס"ל אי מתחייב במעשר א"כ למה יתחייב לתת מעשר עני הא מבואר בדברי רבינו לקמן הי"א דפי' שמסופק אם חייב הו"ל הממע"ה וכ"כ בפ"ט מה' מעשר ואפשר דס"ל לחלק בין ס"ד לספק מעשר דבספיקא דדינא חייב אלא דבש"ס פ' הזרוע מדמה למ"כ ובמ"כ אף בספיקא דדינא פטור ליתן, והא דבצלף [בה"ז כאן] דמפרש היינו כמש"כ התוס' בב"ק י"א דהיכי דסתרי הספיקות א"א ס"ס להקל וה"נ י"ל, אבל בשביעית ודאי קשה דהא כיון דמספק"ל פטור לגמרי, ובש"ע יו"ד סי' של"א סעיף ] סתם כדעת רבינו וצ"ע, דלפי הנראה העיקר כדעת הר"א ז"ל שכן דעת התוס' ורש"י וכ"ד הרע"ב בפרט שלדעת רבינו אינו אלא ספק וכיון דשביעית בזה"ז דרבנן ודאי יש להקל אלא שמש"כ הרע"ב לפסוק דפטור במעשר בשביעית אין מחוור אלא כדעת רבינו והר"א לפסוק כר"ה ור"י והכי מסתבר, מ"מ לענין חנטה לגמרי וכסתם מתניתין דביכורים ודאי מסתבר וכן משמע להדיא בירושלמי דפ"ב דשביעית דאילן סורג פטור במעשר בשביעית ועי' במפרש הגאון רא"פ והטעם פשוט כמש"כ התוס' משום דכיון דחייב מספק תו הו"ל הפקר דלא עדיף משאר שני שביעית א"כ ע"כ מוכח דלר"י ודאי אזיל בתר חנטה ודו"ק

והנה בשיטת רש"י דאזלינן בתר חנטה לשביעית לכן חייב במעשר דנהי דאזיל בתר לקיטה מ"מ טעם דשביעית משום הפקר וכיון דא"צ להפקיר ממילא חייב במעשר, ולפ"ז יהיב מעשר עני כמו עמון ומואב בסוף ידים אבל בירושלמי נראה כפי' התוס' דבשביעית הו"ל לגמרי כאילן ואם הי' חמישית ונכנס לשביעית הו"ל מע"ש עיי"ש בירושלמי שנדחק בפי' ול"נ דה"ג וזה מוכח כפי' התוס' וצ"ע על רבינו ז"ל גם בהא דהשמיט הירושלמי