ישועות מלכו על הרמב"ם עב

מן הפטור על החיוב והרי לא נתקנה עד הפרשה] וא"ל מטעם דאמירתו לגבוה וכן בתומ"ע א"י לחזור ז"א מ"מ לבסוף כשהקדים בשני' הא מעשה מוציא מידי מחשבה מידי דהוי אלאחר ל' עולה ומעכשיו שלמים ואפי' אם נאמר כיון דהתנה גם על השני' שיפריש מ"מ אם הפריש בשני' למה לא יועיל, ועוד שמדברי רבינו נראה דאין התנאי השני מועיל כלל, והעיקר נ"ל כמש"כ בפ"ג מהל' תרומות דכל שחל הבלתי מבורר אמרינן ברירה בדבר יבש ולכן מהני כשהתנה אפי' למפרע וכיון דאמר מעכשיו לא מהני חזרה, והא דלא מהני תנאי בטבל ודאי משום תרומות מעשר דדינו כתרומה דבעי סיום מקום אבל לענין מעשר מהני למפרע והא [דכתב רבינו לעיל פי"ג הט"ו מה' תרומות] דהכל מדומע ולא אמרינן ברירה בכה"ג, וא"ל משום דלא חל אבלתי מבורר דבעינן בתרומה סיום מקום כיון דמקצת שירי' ניכרים [כבר מהני], תדע דהא כתב רבינו ז"ל שהכל מדומע [ע"כ דחל התרומה] ונראה דלא התנה [דיחול לכשיפריש] אבל בהתנה מהני במעשר אפי' אם אינו ניכר ובתרומה אם ניכר ודוקא בדבר יבש אבל לא בלח ולכן לענין מעשר אמרינן ברירה והו"ל כמפריש מן הפטור על החיוב כיון דלמפרע חל המעשר אבל לענין תרומה א"ח כלל, ודע דבתרומה כשמתנה כיון דמספקא לי' אסור להפריש דאפשר דיש ברירה והא דלא אמר כלום משום דלא התנה אבל כשהתנה צריך לקיים, ולפ"ז שפיר הוי מצי למנקט גם בתרומה אלא דאפשר דתנא דמתניתין ל"ל ברירה כלל א"כ לא הוי שירי' ניכרין ועוד דא"כ דמפריש ממ"א הו"ל שתים תרומה מספק משא"כ במעשר, וראיתי למי שכתב בהתנה ודאי אמרינן ברירה ומדברי רבינו ר"פ נראה להיפך ועיקר כדכתיבנא

פ"ט ה"ב והתקינו שלא יהי' אדם, עיין במל"מ דלטור יכול למכור והוא תמוה מכמה מקומות בפרט מפרק הזרוע ומצאתי בס' שעה"מ שעמד בזה, ול"נ דס"ל לרבינו הטור דתלי בפלוגתא אי האוכל משלם קרן וחומש דעשו חיזוק תדע דלרא"ש חומשא ממונא. א"כ למה צריך להפריש נימא המוציא מחבירו עליו הראי' אלא ודאי דלר"מ עשו חיזוק ובהכי נסתלקו כל הקושיות

ה"ו וכן הלוקח ככר מנחתום, דעת רבינו ז"ל נראה דע"ה חשוד על חלה כמו על תרומת מעשר, ומש"כ הרב תויו"ט פ"ד דחלה מ"ו דלרבינו דוקא בח"ל נחשדו אבל לא בסוריא ומכש"כ בא"י] ק"ו פריכא הוא, דדוקא בסוריא כיון דכיבוש קל הוא אבל בא"י חשידי, והכי משמע פשט דברי רבינו וכן משמע קצת בירושלמי פ"ד דחלה, מיהו נראה דבזה"ז לא חשידי כלל כיון דאנו טמאי מתים וא"צ להפריש רק מעט, וכן מש"כ רבינו בפ"ח מה' ביכורים בח"ל אינו נוהג האידנא כלל, ודברי הר"ש פ"ד דחלה דנראה מדבריו דאין ע"ה חשוד על חלה תמוה טובא דהא בהדיא מבואר בפ"ב דערלה דפריך אמתניתין למה לא תני חלת דמאי ותירץ. דנוטל [דמים מן השבט] ע"ש ובזה לא שייך [פי' הר"ש ע"ש], ועוד תימא גדולה דבהדיא מבואר גבי הלוקח מן הנחתום דע"ה חשוד על חלה ולכן דברי הרב תויו"ט אינם נכונים ופשט דעת רבינו דע"ה חשוד על חלה ולדעת הר"ש צ"ל דהאי דהלוקח מן הנחתום היינו בא"ל הע"ה שלא לקח חלה אבל בסתם פטור אבל האי דירושלמי דפ"ד דערלה הוי תיובתא והתויו"ט לא הרגיש בזה

ה"ח למחר מפריש ואוכל, ואוכל ואח"כ קמפריש אע"פ דבתרומה דאורייתא לא מהני, כאן מהני כיון שהתנה מבעו"י ואין זה ענין לברירה מטעם שכתב הר"ש כיון דמתנה שיהי' אז רק דלכתחילה צריך לרחוש כדי שיזכור אבל תיכף שנותן עינו נתקן, ועוד כיון דבזה ודאי מהני מדאוריתא רשאי דבדרבנן הדר אמרינן ברירה, וראיתי לבעל פאת השלחן שנשתבש בזה

הי"ב הנחתומים לא חייבום, עיין ר"ש [בפ"ב דדמאי] דדוקא לחבר מותר למכור ולא נראה כן מדברי רבינו ומ"מ יש לעיין במש"כ רבינו [לחלק בין חנות לפלטר] בהקונה הא מבואר בירושלמי דדוקא לר"מ דינא הכי ואנן לא קיי"ל כר"מ ותימא על הכ"מ שלא התעורר בזה

הי"ג שנים שבצרו כרמיהם, עיין בתויו"ט מה שהקשה, והנה פירושו תמוה דבהדיא כתב יין וביין לא חלקו מעולם] לכן נ"ל דמשנים שקבלו ודאי ל"ק כמש"כ הכ"מ דאסור למכור טבל ואיירי אפי' במעשר אך מע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה ירק דפ"י ה"ח דאמרינן ברירה] קשה, ונראה דל"ק כלל דדוקא הכא דהאי דינא ודאי אינו מעושר א"כ אתי לסמוך ע"ד שרוב מעשרין ואולי יעשר דאין עושין ספק בידים אבל התם דכבר נתערב סמכינן על ברירה דאין כאן איסור וזה נ"ל ברור, ולדעת הר"א ז"ל לקמן פי"ג ה"ז] דיש חילוק בין חשוד לע"ה א"ש בפשיטות והנה ראיתי להגאון רע"א [בחי' רע"ק] שהקשה לפי שיטת התוס' גיטין דף מ"ז: אמאי אינו מעשר רק חצי חלקו הא יש להסתפק שמא ביד הע"ה הכל, וכבר יישב זה הר"ש דמ"מ לא מקרי מוכר ע"ש, ומ"מ יש לעיין לקמן בפי"א (נראה דצ"ל בפ"ו הי"ד] בב' שקבלו שותפות הא במדה גסה מותר למכור: **לא אוכל לכוון הדברים הא התם בוודאי איירי ובוודאי אין נ"מ וצ"ע המגיה

) פ"י ה"ו כשם שאדם צריך להיות מתנה. נראה דדוקא מפירות שלו שקנה ממקום זה אבל אסור להתנות מפירות ע"ה שנותן לו דמנין יודע הבן איזה לברר ואיזה להניח ועיין בירושלמי פ"ו דדמאי

ה"ח ע"ה שנתן מעה, הנה על הפי' רבינו יש לדקדק, חדא הא דאמרינן בירושלמי [פ"ה ה"א דמעשרות] דטבל דרבנן בטל ברוב וא"כ קשה אם נתערב הא קתני הכא ירק וירק ודאי אין בו מעשר אלא מדרבנן ואפ"ה לא בטל ברוב תו איכא למידק הא תערובות דמאי אפי' בשאינו מינו בטל ברוב כדאמרינן בפ"ק דחולין ופסק רבינו [לקמן פי"ג הי"ח] א"כ הכא הקונה מחבר דחבר אסור למכור ודאי וע"כ דאינו אלא דמאי וא"כ קשה למה הוצרך לעשר על הכל, ולכאורה הי' אפ"ל לפמש"כ לעיל בפ"ד לחלק בין פירות של ע"ה שאמר מעושרין הן לשאר פירות של ע"ה דנהי דאין דינם כודאי מ"מ חמיר טפי, א"כ י"ל בקונה מחבר סתם נהי דודאי דמאי הן מ"מ כיון שלא הגיד בודאי שהן מעושרין חמיר טפי ולא בטיל וזה דוחק, והנה קושיא ראשונה שכתבנו דטבל טבול מדרבנן נראה ודאי דרבינו דחה ירושלמי זה מהלכה דהא ס"ל לר"א בפ"ק דביצה דדשיל"מ לא בטיל אף בדרבנן וטבל דשיל"מ, ובזה הנחנו דברי הרמב"ן במלחמות בפסחים פרק כ"ש שכתב דר"י דס"ל דחמץ בפסח בטל לטעמי' אזל דלא ס"ל דשיל"מ, לכאורה תמוה דלא מצינו לר"י חולק כלל, ולמש"כ כיון להא דמבואר בירושלמי דטבל טבול מדרבנן בטל ברוב, ולקושיא השני' נלפע"ד דס"ל לרבינו ז"ל דע"כ לא אמרינן דדמאי בטל ברוב בעלמא אלא במקום שקונה כך אצל ע"ה דכיון שלקח מעורב לא חל עליו תקנת חכמים, דעיקר תקנת חכמים היתה על לוקח שלקח מע"ה דצריך לעשר ובלוקח מעורב לא גזרו, אבל הקונה פירות מע"ה ואח"כ נתערב אצל ע"ה כיון שכבר נתחייבו בדמאי הר"ז כשאר טבל ולא