ישועות מלכו על הרמב"ם סז

עריסותיכם ת"ל דהו"ל לקוח **(ובחלה לא שייך דחזר ופדה דהתם דיינין על שעת לישה מטעם עריסותיכם וסוף כל סוף לא נילושה אצלו משא"כ בדגן זרעך הוא ודו"ק. המגיה.)** וע"כ דלקוח חייב מדאורייתא בחלה ונ"מ אם מפרישין מן הלקוח (על שאינו לקוח] וכמדומה שכן עמא דבר שאין מדקדקין להפריש מלקוח על שלו ודו"ק וכ"כ בפ"א הכ"ב מה' תרומות דאין למדין מכללות לכן אין ראי' ממה דרבינו כייל בפ"ה הט"ו מה' ביכורים דתרומה וחלה שוין ודו"ק

ודע דלדעת רבינו בה"א הגומר למכור ולאכול אין תורמין מזע"ז ויש לזהר בזה וצ"ע על הש"ע שלא נזכר מזה

פ"ג ה"ב בד"א בגומר פירותיו למכרן בשוק, עיין השגת הר"א ז"ל וכבר תמה הרב בה"ז [בחי' לסוף מנחות] והנה רש"י ז"ל הביא ראי' דלא קיי"ל כלישנא בתרא מהא דמערים אדם ולפמש"כ לקמן דלדעת רבינו ז"ל לא שרי אפי' אכילת עראי א"כ לק"מ דהא דשרי ר"א היינו לבהמה ולזה ודאי בעינן ראיית פני הבית [עיין לקמן הי"ח]

ה"ג אחד מששה דברים, בירושלמי (פ"ד דמעשרות] בעי אי מבושל בעינן שיהי' מבושל כ"צ ורבינו ז"ל השמיט האי דינא, והנה ע"ש ביה"ש [אי קובעת] עי' בריף פ' ע"פ שדעתו להחמיר והרז"ה ז"ל בספר המאור מיקל ונקטינן כדברי הרי"ף ז"ל, וה"ה בתוס' שבת כמו לענין קידוש, והנה לענין אי יו"ט קובע ראיתי להרב שעה"מ פ"ה שהביא בשם הרב המאירי ז"ל דאינו קובע, ומדברי רש"י ותוס' בביצה ל"ד גבי לשמעונין נראה דיו"ט נמי קובע, וכ"נ דהא בש"ס [פסחים ק"ה] מדמה קידוש למעשר ובקידוש שבת ויו"ט שווין לכן נלפע"ד להחמיר דגם יו"ט קובע, והצל"ח והפנ"י כתבו בפשיטות דאין יו"ט קובע למעשר וצ"ע ועיין מש"כ לקמן בפ"ד בס"ד בדין חצר, והנה דעת רבינו דחצר קובע מדרבנן אבל מדברי הראב"ן פ' הפועלים נראה דמחמרינן כר"י דחצר קובע מדאורייתא [עיין יו"ד סי' של"א ובש"ך ס"ק קמ"ב ובנקה"כ שם ובמל"מ כאן]

ה"ו מותר להערים על התבואה וכו', דע שיש בזה כמה שיטות, הנה דעת רש"י ז"ל בפ' אין מעמידין דכל שהכניסו במוץ שלה לבית אע"פ שמרחן אח"כ אינו חייב מדאורייתא ואפי' חזר והכניסו דרך בית שער כיון שכבר נפטרו בעודן בבית, אבל בהוציאו בעודן בשיבלים ומרחן בחוץ ואח"כ הכניסו חייב מיהו אם מרחן בבית נהי דפטור מדאורייתא אבל מדרבנן הרי הוא כקודם מירוח ואסור לאכול קבע רק לבהמתו מותר להאכיל אפי' קבע, והנה לכאורה יש לעיין בביצה י"ג דאמרינן התם דהמכניס שבלים לעשות עיסה ונמלך לעשות מלילות והוקבע למעשר ואפי' לריב"י דס"ל דהכניסו למוללן לא נקבע למעשר ועיין בחי' הרשב"א שם שנדפס מחדש שכתב דלרש"י דאם הכניסו לעשות עיסה ונמלך למוללו אסור לאכול אפי' ארעי וע"כ דהוקבע בבית דהרי היכי דהוקבעו בבית מותר לאכול ארעי והתוס' במנחות דף ס"ז דחו פי' ר"א ז"ל דס"ל בהכניסה במוץ שלה מותר לאכול אפי' קבע מהא דהכניס שבלים לעשות עיסה אוכל ממנה ארעי אבל קבע אסור, ולפמש"כ גם לרש"י ז"ל קשה דמבואר בדבריו דמותר לאכול ארעי והרי בפ"ק דביצה מבואר דאסור לאכול ממנה ארעי אפי' למה שנתבאר לקמן בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל יישב לקושיא זו מ"מ לא הועלנו לדעת רש"י ז"ל, והנ"ל בזה לפ"מ דבעי בירושלמי (פ"ב ה"ג דמעשרות] בתמרים שדעתו לדרסן והפריש ת"ג דלא נטבלי' ואם אח"כ נמלך להניחן כמו שהן אם נטבלו והיינו דמחשבה מוציאה מידי מחשבה והו"ל כתרומה אחר שנגמרה מלאכתו דטביל למפרע לפ"ז י"ל דדוקא בהכניס שבלים להאכיל לבהמתו ואח"כ מרחן ודאי מותר לאכול ארעי דהא לא שייך דבטל מחשבתו הראשונה דמ"מ בעת שהכניסן לבית מחוסר מלאכה דמירוח אבל בהכניס שבלים לעשות עיסה ונמלך להניחו כמו שהוא אסור לאכול ארעי בין לרבי בין לריב"י ולא שייך לומר כיון שבעת שהכניסן לא נגמ"ל די"ל כיון דנמלך לבסוף לאוכלן במלילות מחשבה מוציא מידי מחשבה והו"ל כאלו גמר בתחילה לכך דקבעו הבית' ואע"ג דלר"י ב"י למוללן במלילות לא הוקבע אפי' אם הכניסן לכתחילה לכך דלק"מ דבלא"ה יקשה לרש"י ז"ל לר"י ב"י כיון דאפי' הכניסן מתחלה למוללן לא הוקבע למעשר מ"ש דבהכניס לעשות עיסה דטבל, וצ"ל דבהכניס למוללן בטלה דעתו אבל לעשות עיסה כיון שעכ"פ אסור לאכול קבע אסור לאוכלן במלילות וה"נ י"ל דלא שייך לומר דכבר נפטרו, ויצא לנו מזה דאע"ג דלרש"י ז"ל כל היכי דהכניס קודם שתגמור מלאכתו שרי לאכול ארעי וכן כתב ר"י ז"ל בברכות פ' אין עומדין] מ"מ היכי שאינו מחוסר מעשה כגון שהכניס שבלים לעשות עיסה ונמלך למוללן וכן בהכניס ענבים לעשות צימוקים ונמלך להניחן הוקבעו ואסור לאכול ארעי, אבל מדברי רבינו ז"ל נראה להדיא דאפי' ארעי אסור לאכול כמבואר בדבריו הל' ד' שכתב דאם הכניסן לבית מותר לאכול ארעי דאם התחיל לגמור אסור לאכול ארעי, ולרש"י אפי' גמרן מותר לאכול ארעי, ולענין דינא צ"ע די"ל דיש לסמוך על רש"י ור"י ורשב"א ז"ל דמתירין עכ"פ בארעי, ודעת ר"א ורשב"א דאפילו קבע מותר לאכול, והא דביצה כבר תירץ הרמב"ן בחי' לע"ז והרשב"א בתשובה ח"א סי' שס"א דבמלילות כיון דאפשר להוציא למורחן בחוץ אסור לאכול קבע אבל אם מרחן בפנים מותר ואפי' בקבע] כיון שא"א שיבוא לידי חיוב ודעת הראב"ד ז"ל ג"כ כדעת רבינו דאפי' ארעי אסור לאכול, ובזה ל"ק מה שהקשה המל"מ מהא דר"א על מ"ש הראב"ד דדגן דבני גורן א"צ ראיית פני הבית:

והנה גם במאכל בהמה דס"ל לרש"י ז"ל דל"ש קבע כתב הרב כ"מ דמדברי רבינו ז"ל נראה דגם במאכל בהמה שייך קבע, ולפי שדברי הכ"מ לקמן בה"כ הם תמוהים צריך אני להאריך קצת, כי הנה באכילת אדם יש שני דברים גמר מלאכה, וקביעות למעשר, דמקמי גמר מלאכה רשאי לאכול ארעי ובתר גמר מלאכה כל שדעתו להוליכו לביתו צריך שיקבע באחת מהדברים שקובעים למעשר, ואם הוקבע אסור לאכול ארעי, ואם לא הוקבע מותר לאכול ארעי, אמנם באכילת בהמה בזה נחלקו רבינו ז"ל ורש"י, דלרש"י אף אחר גמר מלאכה כל שלא נקבע מותר להאכיל אפי' קבע דמקמי גמר מלאכה מותר לכ"ע להאכיל אפי' קבע וכל שלא הוקבע הרי הוא כקודם גמר מלאכה מותר לרש"י ז"ל, וכן נראה להדיא בדברי התוס' בע"ז דף מ"א, אבל דעת רבינו ז"ל דג' חילוקים בדבר. דקודם גמר מלאכה מותר להאכיל אפי' קבע, והיינו משנתינו דפ"ק דפאה וכן מבואר בדברי רבינו ה"כ, ואחר גמר מלאכה בעוד שלא הוקבע מותר לאכול ארעי לבהמה דלא עדיפא מאדם, אבל קבע אסור אף שלא הוקבע, ואם הוקבע באחת מדברים שהוקבע למעשר אסור לאכול אפי' ארעי, ולפ"ז מ"ש רבינו דמותר להאכיל ארעי היינו בגמר ולא הוקבע וכן נראה להדיא מדברי רבינו ז"ל שם, ומ"ש מותר להאכיל טבל אפי' מתוך