ישועות מלכו על הרמב"ם קג

פטור שן ורגל בר"ה משום דאורחי' למיזל בר"ה א"כ גם בזה פטור וכן ראיתי להרשב"א בחי' בב"ק שהביא דברי ר"ת ונראה שהסכים עמו

וראיתי להנמק"י שתירץ לקושית התוס' דבמיוחדת לשניהם לשוורים אע"ג דהוא רק לאחד לפירות למה יתחייב. דהיינו טעמא דכיון דמיוחדת לאחד לפירות מסתמא אין לו רשות לאחר באותו עת שהכניס השני את הפירות להכניס שם שור והו"ל שלא ברשות, ותמוה לי שדבריו סותרין זא"ז דלקמן שם בע"ב תניא פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה אין אומרים תצא פרה בטלית וטלית בפרה אלא שמין אותה בדמים כתב ע"ז הנמק"י כגון פרה שהיתה מהלכת ונסתבכה רגלה בטלית ונקרע הטלית ונשברה רגלה של פרה וטלית זה בור הוא וחייב מטעם בור ומשכחת לה חיובא בתרווייהו שהזיקו זא"ז בב"א כיצד כגון חצר המיוחדת לזה ולזה לשוורים ולמטלטלין דלגבי בור חייב ולא מצי למימר תורך ברשותי ולגבי רגל נמי שנקרעה הטלית כיון שאין מיוחדת אלא לאחד חצר הניזק הוא, ותמוה כיון דהרב ז"ל בעצמו הסכים דהיכי דמיוחדת לשניהם לשוורים ולאחד לפירות לא מתחייב אלא מטעם דאז אינו רשאי להכניס שם שוורים בסתם א"כ לא משכחת פרה שהזיקה טלית וטלית פרה שיתחייבו בעל הטלית על שבירת רגל הפרה מטעם בור ובעל הפרה על קריעת הטלית מטעם רגל דממנ"פ דאם בעל הפרה הי' רשאי להכניס פרתו בעת שמונח הטלית אין עליו דין רגל דחצר השותפין פטור בה על השן ועל הרגל הגם שמיוחד לאחד לפירות וכדעת ר"ת ואם אין רשות לבעל הפרה להכניס פרתו בעת שמונח שם הטלית אם כן אין כאן דין בור כיון שאין לו לילך שם בעת שמונח שם הטלית לכן דברי הנמק"י צ"ע

והנה בש"ע סי' שפ"ט סעיף ט' איתא דבחצר המיוחדת לשניהם לשוורים ולאחד מהם לשאר דברים והכניס אחד מהם טליתו והזיקו זא"ז שהשור הזיק את הטלית והטלית השור אין אומרים תצא זה בזה אלא שמין את הנזקין והיינו כפירוש הרא"ש והנמק"י, בהאי דפרה שהזיקה טלית אבל לפענ"ד גם לדעת רש"י ורבינו דס"ל דבמיוחדת לשניהם לשוורים ולאחד מהם לפירות דחייב בנזקי הפירות מ"מ בבור דהוא נזקי טלית בפרה מודים גם הם דפטור בעל הטלית שהרי הראב"ד ז"ל לא חלק ע"ד רבינו בהאי דינא דמיוחדת לשניהם לשוורים ולאחד לפירות דחייב ואלו לקמן בפ"ד כתב להדיא דבמיוחדת לשניהם לשוורים ולא' לקדרות פטור בעל הקדירות בנזקי השור דכיון דיש רשות לבעל השוורים להכניס שם שוורים הו"ל כשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות דקיי"ל בהוזקו זה בזה פטורין והזיקו זה את זה חייבים ונזקי שור בטלית דהוא בור הו"ל כהוזקו זה בזה דפטורין ול"ד לנזקי שור בפירות דהו"ל כהזיקו זה את זה שהרי בעל השור עבד מעשה שאכל את פירותיו של זה וחייב ואע"ג דכתב הרי"ף הטעם משום דאורחי' למיזל בר"ה מ"מ לא גרע מהתיזה ברה"ר והזיקה ברה"י וכן בעץ ארוך המונח בר"ה ומקצתו ברה"י דחייב כמוש"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק לכן כיון דהוא רשות לאחד בלבד הו"ל לגבי פירות שאכלתן רה"י וזה דווקא בהזיקה לא בהוזקה וכ"מ מדברי המ"מ שהסכים לדברי הראב"ד והרי דרכו למשוך תמיד אחרי דברי רבינו וע"כ שגם רבינו מסכים לזה, ובאמת שדברי הראב"ד מסתברין מאוד דהא מבואר להדיא בפ' המניח דאף בנזקי גופו שהוזקו זה בזה פטור והיכי תיסק אדעתין דנזקי ממונו יהי' חמור מנזקי גופו וכ"מ עוד קצת מדברי רבינו שהשמיט האי דינא דפרה שהזיקה טלית וע"כ דמפרש כאינך פירושא וזה כבר הביא רבינו לקמן וכ"כ שכן דעת הרשב"א וכן בהא דפרה שהזיקה טלית לא הביא אלא פירוש ר"ת וכיון שדעת הר"ח והראב"ד והרשב"א ומ"מ כן וכ"ד מהרי"ח בהג"א ולא מצינו מי שיחייב בנזקי הטלית את השור אלא הרא"ש והנמק"י וכבר כתבנו שלא ירדנו לדעת הנמק"י א"כ ודאי שאין לחייב את בעל הטלית דיחיד הוא הרא"ש ובאמת בב"י לא הביא מרן שום חולק על הרא"ש וכבר נתבאר שרבים חולקים ושנראה שגם דעת רבינו כן וגם במיוחדת לפירות לאחד ולשניהם לשוורים ר"ת והרשב"א חולקים ולדעת הנמ"י דווקא בזמן שהוא לאחד לפירות אין לשני רשות להכניס שם שוורים אבל אם לשניהם רשות לשוורים ולאחד לפירות פטור,, אמנם בטלית כ"כ שנראין מאד דברי הראב"ד ורבינו אינו חולק עליו אין ספק דנקטינן כוותי' דר"ת וסייעתו בנזקי טלית בפרה, ועיי"ש עוד בש"ע סי' הנזכר סעיף י"ד דאם היתה מיוחדת לפירות לאחד מלבד ולשוורים לשני בלבד אם הזיקו השוורים את הפירות חייב על שן ורגל דהו"ל כחצר הניזק כיון דאין לו רשות לפירות ונראה דלר"ת ורשב"א פטור כיון דיש לבעל השור רשות להכניס שורו ועמש"כ בזה בפ"ג

הי"א כשכשה בזנבה בר"ה וכו' ואם תפס הניזק ח"נ אין מוציאין דעת רבינו בכמה דוכתא דתפיסה מהני בספיקא דדינא ועמש"כ בפ"ב ה"ה

פ"ב ה"ב כל תולדה כאב שלה חוץ מח"נ צרורות, הנה המתבאר בר"פ כיצד דכל בחיבורין נ"ש משלם לכן גמל טעון משא והזיק במשאו או באוכף שעליו וכן עגלה מושכת בקרון והזיקה בקרון משלם נ"ש אע"ג דלא הזיקה בגופה ממש כיון שהמשא מונח ע"ג כגופה דמי, ויש לדקדק דבירושלמי ר"פ כיצד אמרינן בנוד שהי' מלא שמן ודרס השור ע"ג הנוד ונתקרע ונשפך השמן על הנוד משלם נ"ש ועל השמן ח"נ, ותו אמרינן התם טבלא היתה מונחת וזכוכית עלי' ודרסה על הטבלא על הטבלא משלם נ"ש ועל הזכוכית ח"נ וכן בשני טבלות של זכוכית ודרסה הראשונה ונשברה גם השני' על הראשונה משלם נ"ש ועל השני' ח"נ וע' בחי' הרשב"א שהביא לדברי ירושלמי הללו וקשה כיון שהיזק הי' בחיבורין למה לא ישלם נ"ש וכי מה בין זה לגמל ומשא שעליו שהזיק עמה דמשלם נ"ש והרי המשא שעליו דומה לדין דשני טבלאות ודרסה על עליונה ולמה יתחייב רק ח"נ

והנה בש"ע חו"מ סי' שפ"ט סעיף י"ד מבואר בדברי .. המחבר דאם התיזה ברה"ר וזרקה לרה"י יש לה דין רה"י וחייב על הרגל וכן אם הי' עץ ארוך מונח בר"ה ומקצתו ברה"י ע"ג הכלים ודרסה ברה"ר ונשתברה הכלי שברה"י חייב על השן והרגל וכתב הסמ"ע בס"ק ט"ו שבפרישה כתב שאין דינם שווה דבהתיזה בר"ה והזיקה ברה"י לא מחייב אלא ח"נ שהרי גם בהתיזה ברה"י ושברה ברה"י אינו משלם רק ח"נ אבל בעץ ארוך מונח ברה"ר ומקצתו ברה"י ע"ג כלים ודרסה ברה"ר ונשתברו הכלים שתחתיה ברה"י משלם נ"ש והיינו דס"ל דלא מקרי צרורות כיון שנגעה הבהמה בגוף הכלי ע"י עץ הארוך שמונח הכלי תחתיו ובוודאי שהוא נגד דברי הירושלמי שזכרנו בההוא דנוד השמן וכן בההוא דשני טבלאות מיהו בהאי דנוד של שמן י"ל דהירושלמי ס"ל דבתר תבר מנא אזלינן וכיון שע"י דריסת הכלי בהנוד נקרע ולא היזק השמן רק ע"י שפיכה דמי לדרסה ע"ג הכלי ונתגלגל למק"א ונשבר דלמ"ד בב"ק י"ז: דבתר תבר מנא אזלינן פטור וה"נ, אמנם מהא דשני טבלאות וודאי דקשה דהיינו ממש כמו דינא דעץ ארוך המונח על גבי כלי ודרסה ונשברה הכלי שתחתיו דחייב נ"ש ולא מקרי צרורות

ולכאורה הי' נראה דלא מקרי בחיבורין לשלם נ"ש אלא בזמן שחיברו לה הבעלים בכוונה