עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ילקוט דוד - באוהל דוד

ילקוט דוד - באוהל דוד ר

Yalkut David Beohel David 200 · ילקוט דוד - באוהל דוד · free full Hebrew text

Open in the reader →

כמלאכים מלכי צבאות פטרת:

ט' שם קעג ע"א ת"ח כדעייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא כד נפק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כד סלקין כולהו נשמתין דשארו עלייהו סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אתאמרת קמיה כמה חדוה עביד קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי אינון לתתא וק"בה לעילא חתים לההיא מלה וכו' וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהם כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכו' ע"ש וע"ע מזה בזוהר פ' בלק ודף קפ"ה ע"ב (ילקוט דוד באהל דוד) פטרת:

י' שם קע"ה ע"ב אמר ר' יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה קם בצפרא אוסיט בגלוי למהך סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין רגלי חסידיו ישמור וכו' שמור רגלך כאשר תלך פלס מעגל רגלך וכו' אפתח עינו, לאסתכלה בעלמא סהדייא אמרי עיניך לנכח לנכח יביטו וכו' קם למללא סהדייא אמרן נצור לשונך מרע ושפתיך וכו' אושיט ידיו במילי עלמא סהדייא אמרי סור מרע ועשה טוב אי ציית להו יאות ואי לא כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא אי בעי בר"נ לאשתדלא בפולחנא דמאריה כלהו סהדין עליה סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טאבאן בשעתא דאצטריך ליה קם בצפרא מברך כמה ברכאן אנח תפילין ברישיה בין עינויבטא לזקפא רישיה חמי שמא קדיש' עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא או מהאי גיסא על לביה הא אסתן כל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשרא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקרא דמאריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זוויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע וכו' שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכילתא דבעי לברכא ליה בכל חד וחד (ר"ל שבעה כריכות דבעי לכרוך בחוט של תכלת על שבעה חוטין של לבן של ארבע כנפות והיינו דקאמר בכל חד וחד ר"ל בכל ציצית של כל כנף וכנף] או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה (ר"ל או יכול להרבות בכריכות של חוט תכלת עד שלש עשר כריכות ולא יוסיף יותר מזה יותר משלש עשר כריכות ולא יפחות פחוט משבעה ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר תן לבך כמה חבבנו יוצרנו ונתן עלינו משמרות משמר מול משמר שופטים ושוטרים עומדין עלינו לצוותינו ולהזהירנו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו ולא נסוג לבנו מאחרי השם ח"ו. חבה יתירה נודעת לנו שהוא מנהיגנו ומיישר אורחותנו ללכת בדרכיו ונ"ל שזהו כוונת הכתוב הוא ולא אנחנו וכו' וקשה היאך תיסק אדעתין לומר שאנחנו עשינו את עצמינו הרי אנחנו רואים בנינו הנולדים לנו שאנחנו לא עשינו בהם מעשה אלא הכל שלו אלא ודאי האי עשייה היינו תקון ההנהגה והמעשה שאנחנו הולכים בדרך ישר אנחנו מודים לה' שהוא עשנו ותקננו בתיקון שלם ולא אנחנו מצד עצמנו אלא הכל בעזרתו יתברך שמעמיד עלינו משמר כדאמר בזוהר שכל אחד מכריז עלינו לשמור מצותיו פטר'ת.! י"א קע"ח ע"א זוהר מאן דאית ביה עובדא טבא אי דאיהו מאריה דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי רחמי. מ"ט בההיא שעתא בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההיא שעתא למיעבד חושבנא מעובדיו ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא ואלין אקרון מארי דחושבנא וכו' [ילקוט דוד] באהל דוד] פ' קרח א' רמ' דף קע"ט פקודא בתר דא לדון במחרים נכסיו לכהן וכו' בגין דא מני קב"ה למיהב לכהנא דאיהו רחמי ברכה לאכפייא רוגז דאתמר בההוא בר"נ מרה חרבא דמלאך המות ואתער ימינא לגביה ברחמי ואתכפייא רוגזא דשמאלא והאי איהו ברוגז רחם תזכור מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאלו עע"ז בגין דסטרא אחרא אתוקדת בבר"נ ובההיא בעירא דיהב לכהנא אתפש חרם מניה ושמ"אל אל אחר חרם ונוקבא דיליה קללה כלולה מכל קללות שבמשנה תורה וק"בה בריך בכל אורייתא כולא וכל ברכאן מימינא דאחיד ביה כהן ובגין דא כל חרם צריך למיהב ליה לכהנא דאיהו אכל ליה בנורא ושצי ליה מעלמא ושכיך אשא משמאלא בימינא דאיהו מייא וביה וחמת המלך שככה ע"ש (באהל דיד] משכיל על דבר הנה דברי הזוהר מפורשים דדבר שהיה בו שליטא לסטרא אחרא שהוא סטרא דמותא כגון המחרים דמסתמא ע"י כעס החרים נכסיו דאתער בההוא בר"נ מרה וחרבא דמלאך המות תיקונו להוציאו מסטרא דמותא אמרה תורה כל חרם בישראל לך יהיה. דהיינו ינתן לכהן ואז יצא מכלל קללה ויבא לכלל ברכה כיון דאחיד ביה כהן שהוא ומינא מסטרא דקדושה בזה יחולו עליו כל הברכות ונ"ל דזהו ענין פדיון בכור שניתן לכהן הוא כדי להוציאה מסטרא דמותא ולהכניסו לסטרא