ילקוט דוד - באוהל דוד קצה

באהל דוד ה' שם דפ קכו' עא' תח' בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגוויה לדרי דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה וכו' עד דף קכז' עא' לברכא ליה ולאודאה עלייהו עש'. שדברי הזוהר הנל' שם משברין את הלב לרסיסין והגוף והאברים מתפוצצין ומתחלשין ומטילין חלשים על הקדשים דבזה יבואו על נכון דברי רבותינו שאמרו יזכור לו יום המיתה ולא אמרו יזכור לו המיתה אלא יום המיתה שהוא יום גדול ונורא כנז' אשר לכמה דינין הוא מעותד ליום הזה שהוא יום המיתה אשר בזה לא קמה עוד רוח באדם וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירא ויעקב נסע סכתה שסך השם בעדו להצילו מיד עשו שהוא יצה"ר ויעקב הלך לדרכו דרך הקדש ולא הלך בעצת רשעים כי אם בתורת ה' חפצו [משכיל על דבר באהל דוד] תרפה' ו' שם קכח' עא' רש' פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד וכו' אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר מט' משום דלית רוחיה רוחא דקיומא אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר וכו' עש' ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא וכי אי במילי דעלמא כך אצטריך רזאי במילין רזין וכו' אבי ראה גם ראה הביטה והבין כמה צריך אדם לחסום פיו ולא יגלה שום דבר אפי' דברים בעלמא צריך שיהיו עמונים וספונים בלבו ולא יוציאם לחוץ לדבר כי כבוד אלהים הסתר דבר וזהו כבודו של אדם והיינו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר (באהל דוד) ועי' פרשת נח אות א' עש' משכ' שם תרפה. ז' שם קמי' עב' מכאן דכל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא עי' דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלויה הא אינון קדישין וכו' להוסיף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יכול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא וכו' ובעי הוא הלוי לאתקדשא בקדמיתא וכו' תאנא כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי ע"ש משמע מלשונו הנז' דקאמר דלא יתחברון אצבען דא בדא דכל האצבעות שוות דלא יתחברון וכ"ן ממה שסיים בטעמא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי משמע דהאצבעות כנגד עשר ספירות ולכן צריך כל אחד בלחודוי כדסיימוה קמיה ואכ' לפי דברי הזוהר צריך שלא יחבר אצבע עם אצבע ונל' דרוצה לומר שלא יהדקם זבז' אלא יהיו רפויין אצבעותיו שיכנס האויר ביניהם אבל אין צריך להבדילם ולה רחיקם זה מזה כל כך עד שיחלקם ויעשה אויר גדול ביניהם שהאויר והחלל צריך שיהיה דוקא בין ב' אצבעות לב' אצבעות וכן בין אצבע לגדול כדי לעשות חמשה אוירים כמו שפסק מרן' באח' סי' קכח' סעיפ יב' עש' (משכיל על דבר) באהל דוד) תרפה'. ח' שם קכד' עא' בגין כך והביא האיש את אשתו אל הכהן וכו' הכא אית לאסתכלא הא כתיב ושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא וכו' עש' [ילקוט דוד] באהל דוד) משכיל על דבר הנה הזוהר קאמר דהכהן אסור לו לשחוט את הקרבן משום דאסור לו להתנהג בדינא והוא בעל חסד וזה נראה נגד לשון השס' זבחים לא' דקתני כל הפסולין ששחטו וקתני שהשחיטה בזר כשירה דמשמע דכש' כהן ועוד דכל עבודת יום הכפורים הוא בכהן גדול והוא השוחט אלא שנראה דמיום הכפורים אין ראיה נשאר ימים משום דבאותו יום נתבטלו הדינין פטרת'. ט' שם ע"ב רא' פתח ואמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וכו' אמאי כתיב הכא שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו וכו' בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה מישראל דחשדין לאנתתייהו בדא עד דקבה' מפה לון לדא להאי אתר ובעא למבדק לון מה כתיב ויבאו מרתה וכו' אמר קב"ה למשה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואני בעינא למבדקא הכא נשיהון דישראל כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהו נשי וגיברין ולא ישתאר לעז על בני ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים דא שמא קדישא ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל כדין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ואי תימא נשיהון יאות אינון אמאי אלא אופ אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בנייהו וכלהו נפקין גוברין ונוקבין זכאין ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין כדין קב"ה אשרי שמיה בינייהו וכו'. [ילקוט דוד) באהל דוד] משכיל על דבר הנה מה שאמר הזוהר ויורהו ה' עץ וכו' דא שמא קדישא דהוה כותב כהנא נל' לומר דהנה לעיל מזה כתב הזוהר דכהנא הנה כתיב שמא תרין זמנין חד זמנא בארח מישר ולבתר הוה כתיב ליה למפרע והכונה דעץ הוא כמנין הויה' בזה האופן יוד' פעמים ה' חמשים ה' פעמים יוד חמשים הרי מאה וא"ו פעמים ה' שלשים ה' פעמים ואו' שלשים הרי קס' כמנין עץ ולכך כתב הזוהר ויורהו ה' עץ דא