ילקוט דוד - באוהל דוד קפז

גרדיני נימוסין זמינין לההוא מלה לקבלה ליה ומההיא זמנא לא שארי עליה ברכאן דהא מסטרא אחרא הוא כס' מאן דאזמין ברעותיה על ההוא טיבו עלאה דיליה לאתרא ולסטרא אחרא וכו' עש' ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר הנה הזוהר מזהיר שלא להשליך כלי בכעס ויאמר יקחהו אופל או השמן וכו' וכתב דכש' וכו' תרפט'. ז' שם נון' בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרי דא למקדשא דא למשכנא דא לפרוכתא וכן כל אומנין בגין דתשרי קדושה עלייהו ואתקדש ההוא עבידתא וכו' ועל דא מאן דבני בנין כד שארי לטבני בעי לאדכרא בפומיה דא לפולחנא דקב"ה הוא בני וכו' וכדין סייעתא דשמיא שארי עליה וקב"ה זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום ההד' ופקדת נוך לאפקדא מלה בפומא כד איהי בני וכדין ולא תחטא כתיב ואם לאו הא זמין לביתיה סטרא אחרא וכו' הא ודאי יערוק ברנש לטורא ולא ידור ביה וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה הרואה דברי הזוהר הנז' כמה צריך להזדרז בזה שכל מלאכא ומלאכא יזכור עליה שמו יתברך שעושה אותה מלאכה לשמו יתברך כדי שיחול עליה קדושת שמו יתברך ולהבריח הרוחות מאותה מלאכא ואם לאו יגרום שיהיה מדור לסטרא אחרא שהרי בזמננו ובימינו שמעני מפי מגידי אמת שבמקום אחד בנו הנכרים בנין חדש בכפר אחד סמוך לעי"ת דבדו יעא' הנקרא בניבווג"ו) וכשרצו ליכנס לדור בו היו אבני הקלע נזרקים עליהם ולא יכלו לעמוד שם ובכל פעם שהיו מתחזקים ליכנס לדור בו היו מתחזקים אבני הקלע בו מכל צד ופנה והיו מחפשים בו חיפוש אחר חיפוש לראות מאין יצא מקורם של אלו האבנים ולא מצאו ואמרו שכלי הבית שהיו מכניסים בי היו נעקרים ממקומם ונחבטים בארץ והיו לרססים על כן צריך ליזהר בזהירות גדולה בזה בכל מה שרוצה לעשות איזה דבר שיזכיר עליו שהוא עושה לשם שמים וכמו שמוזכר עוד לקמן מעובדא דר' יוסי דעאל חד יומא בחד ביתא וכו' שמע קלא דאמר וכו' עש'. ח' לעיל מד' עא' רמ' ומיום השמיני והלאה ירצה במאי ירצה במעבר עליה חד שבתא כיון דאעבר עליה חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנא ודא לקרבנא אמאי בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד) משכיל על דבר הנה יש להתבונן במא דקאמר הזוהר במאי ירצה במעבר עליה חדא שבתא ולכן שמונה ולא שבעה ובאמת יש להתבונן בזה דלפז' גם אם יהיה נמול לו' הימים יעבור עליו חד שבתא שאם נולד ביום אחד מששת ימי החול מוכרח. יעבור עליו חד שבתא שהרי אם יולד באחד בשבת נמול ביום שבת הרי אחר שהגיע עליו שבת אז נמול ואם נולד בשבת גם שתהיה מילתו בששי בשבת הרי עבר עליו חד שבתא וצריכין אנו לומר דהכוונה היא לומר דצריך שיעבור עליו חד שבתא מתחלתו וסופו ולכן צוותה תורה וביום השמיני וכו' שאז מוכרח לעבור עליו חד שבתא מתחלתו וסופו שהרי גם אם נולד בסוף היום של שבת ונמול בבקר הגם שלא עבר עליו שבת כולו ממ' עבר עליו סוף היום ותחלתו ודוק' דהיינו ממ' ששה ימים וחצי יום שלמים כמש' הראב"ע בפירושו עש' תרצא' פ' מצורע א' דפ ננ' עב' וכד איהו אשתדל באורייתא ובפולחנא דמאריה ולעי באורייתא כמה כטורין זמינין לקבליה לנטרא ליה ושכינתא שריא עליה וכלא מכרזי קמיה ואמרו הבו יקרא לדיוקנא דמלכא הבו יקרא לבריה דמלכא אתנעיר הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי זכאה חולקיה וכו' עש' משכיר על דבר לכו חזו מפעלות אלהים כמה אהוב למעלה ונחמד למטה מי שמשתדל בתורה וכמה עומדים עליו לשמרו משמר מול משמר וכמה יקר וגדולה ניתן לו והוא מושב ומכון לשכינה וכל העולם כדי הוא לו וחמלת ה' עליו וזיווה ישרי עליה שהוא צלם המלך מלכו של עולם אשרי מי שלבו חי ומרגיש בכל זה עושה נחת רוח ליושרו ואם בינה שמעה זאת תורה לעולה [באהל דוד] תרפו. ב' שם נג' ביום טהרתו והובה אל הכהן מאי קמל' משמע מאן דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאלת קמי קבה דהא אתער עליה רות מסאבא כיון דאהדר בתשובה וקביל עליה תשובה מה כתיב ביום טהרתו והובה אל הכהן וכו' וראה הכהן וכו' עש' [ילקוט דוד] משכיל על דבר כמה צריך אדם ליזהר מלשון הרע שלא יעבור על לשונו דבר שאינו כהוגן שלא יטמא פיו ולשונו וללכלך כלים המשתמש בהם לעבודת הקדש וכיצד יבוא אח"כ להתפלל בבגדים צואים לפני מלכו של עולם ומצואתו לא רוחץ וצריך שיהא מלובן ולא צואי נקי ובר ואם עבר עליו רוח קנאה מיד ישוב ויתודה על חטאיו ויאמר בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה וישוב אל אלוה וירחמהו ועוד כי לשון גימט' שכינה ופה הוא מלכות