ילקוט דוד - באוהל דוד קסז

לקיים בעצמו מאמר הכתוב עיני תמיד אל ה' שויתי ה' לנגדי תמיד כמ"ש מורם ז"ל בתחלת ספרו הקדוש הש"ע ארח חיים. פטרת ח'. שם ק' עא' ההוא קדמאה דשבק מה אתעביד מניה או האי ברקניא או האי בריקניא לפום סוכלתנו דבנ' אשתמע דהאי קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא אתאביד הואיל ולא זכה אי הכי למגנא אשתדל באורייתא בפקודוי או אפי' בחד מנייהו והא אנן ידעינן דאפילו ריקנין שבישראל כלהו מליין מצות כרמון וכו' לאו הכי וחס לן לאסתכלא באלין מלין וכו' ההוא גופא קדמאה דשבק לא אתאביד וקיומא ליהוי ליה לזמנא דאתי וכו' וקב"ה לא מקפת אגרא דשום בריין דברא בר אינון דנפקו מגו מהימנותא דיליה ולא הוה בהו טב לעלמין ובר מאינון דלא כרעו במודים דהני קב"ה עביד מנייהו בריין אחרנין בגין דלא יתבע ההוא גופא דיוקנא דבר"נ ולא יקום לעלמין אבל הני לאו הכי וכו' וההוא רוחא דהוה בקדמיתא דאשתאר בההוא מנא פרח מתימן וקב"ה אזמין ליה אתר בגו רזין דטורא דבתר כתפויי דג"ע ואתטמר תמן ואסתלק לההוא גופא קדמאה דהוה בקדמיתא ובההוא רוח יקום ההוא גופא וכו' ילקוט דוד. באהל דוד. פטרית. ט'. שם קי"ב ע"ב אתא נשרא ומאיך לקמיה ויהיב ליה אינון טרפין נטיל לון שלמה מלכא והוה מריח בהו והוה ידע בהו סימן והוה אמר דא איהו דנופל ודא איהו דגלוי עינים והוה ידע דתרווייהו נופל וגלוי עינים במאן לאודעא ליה מלין מה עבד חתים כורסייה בגושפנקא דהוה חקיק ביה שמא קדישא ואיהו נטיל עזקא דחקיק עליה שמא קדישא וסליק לאגרא ורכיב על ההוא נשרא ואזיל ליה וההוא נשרא הוה מסתלק לרום עננין ובכל אתר דהוה אתעבר אתחשך נהורא חכמי הוו ידעי והוו אמרי שלמה מלכא הא אזיל ואעבר הכא ולא ידעי לאן אתר הוה אזיל טפשין דהוו תמן הוו אמרין עננין הוו אינון דקא אזלי ואתחשך עלמא גבה נשרא בהדיה ופרח ארבע מאה פרסין עד דמטא לטורי חשוך ותמן איהו תרמוד במדבר הרים ואיהו נחית תמן זקיף רישיה וחמא טורא חשוך והוה ידע תמן כל מאי דאצטריך והוה ידע דתמן יעול הוה רכיב על נשרא כמלקדמין וטאס ועאל לגו טורין עד ההוא אתר דזיתא תמן קרא בחילא ואמר וכו' עאל תמן עד דקריב לההוא אתר שוי עזקא קמייהו ר"ל קמייהו דע"ז וע"ז) וקריב ותמן הוה ידע כל מאי דבעי מאינון חכמתן נוכראין דבעי למינדע כיון דהוו אמרין ליה כל מה דבעי כדין הוה רכיב על ההוא נשרא ותב לאתריה וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד) (משכיל על דבר) הנך רואה בעיניך דברי הסבא הקדוש שאומר ששלמה המלך היה לו נשר ודרכו יחפץ דרך נשר בשמים שהיה מרחיק ממקומו ארבע מאות פרסה ונראה דהאי דקאמר נשר ר"ל תמונת נשר והוא "האירופלאן" AVION, שנתחדש בזמן הזה בכל המלכים בשנת עת"ר והן היום נתפשט גם בערי המערב במארוק והוא המוביל המכתבים של "הבידואר כדרך נשר בשמים ברצוא ושוב כל היום. ונ"ל שמתחלה בימי שלמה המלך ע"ה לא נתגלית חכמתו אלא לשלמה ואחר כך נסתרה וחזרה וחיתה בזמן הזה לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אמן ימהר יחיש גאולתנו בקרוב בעגלא ובזמן קריב. יראו עינינו וישמח לבנו אמן. פטר"ת. ועיין לקמן בפרשת תרומה דף קמ"ט ע"א דקאמר בזוהר וז"ל שלמה מלכא אסתכל והוה חמי דהא אפילו בההוא דרא דהוה שלים מכל דרין אחרנין לא הוה רעותא דמלכא עלאה דיתגלי חכמה על ידיה וכו' ע"ש. וא"כ הוא אע"פ שהוא היה יודע כזה וכיוצא בזה לא היה יכול לגלות חכמתו לאחרים שהקב"ה אין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר עד שיבא שעתו של כל דבר ודבר של אותה חכמה. תרומה א. ק"ן אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן ואינון דרגין בישין דאקרון צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא ונורא דגיהנם שלטא זוהמא דאשתארת וכו' ע"ש (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) הנה בזה יבא על נכון מ"ש רז"ל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת דלכאורה קשה לא סגי בלאו הכי ועוד דליכא בההוא עלמא צואה רותחת. א' דף קלב ע"ב אל ברוך דא סדורא וכו' קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עלאי לאו איהו ביחיד והא אוקימנא כל קדושה דאיהו בלשון הקדש יחיד אסיר ליה למימר וכו' ובגין דאיהי קדושה דעלמא תתאה איהי מיושב ולא בעמידה קדושה אחרא דאהדורי צלותא איהי קדושה דעלמא עילאה ובג"כ איהי בעמידה וכו' קדושה אחרא איהי תוספת קדושה וכו' ואיהי לבתר צלותא וכו' ובגין דיחיד לית ליה רשו לאומרה בלשון הקדש ולאתקדשא יחידאי אתקינו לה בלשון תרגום ואיהו ביחיד לאתקדשא ביחיד כל חד וחד וכו' ע"ש. הנה הזוהר קרי בחיל דאסור ליחיד לומר קדושה דיוצר מיושב וכן קדושת ובא לציון ועי' בש"ע א"ח סי' נ"ט סעיף ג' ועי' שם בהרב באר הגולה במה שציין באות ד' ובאות ה' ע"ש.