ילקוט דוד - באוהל דוד קנד

יהיה הרעש צריך לשוב בתשובה ולפשפש במעשיו ולהתפלל לאלהינו כי ירבה לסלוח כי הרעש מורה על הצטר צער בת רבים ועל זאת יתפלל כל חסיד לשטפ מים רבים אליו לא יגיעו אמן (באהל דוד). תרפו':

ד' שם יא' עב' ותשם בסוף דלא הוו פקודי אוריי' חומרא למיעבד עד סוף דעלו ישראל לארעא לסוף ארבעין שנין עש' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) והכי איתא בזוהר. פרשת תחילת האזינו סופ רפו' עא' וז"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני ישנה מן המצות מפקודי אוריי' בזמנא דאזילנא במדברא ולבי ער לאעלא לארעא למעבד דהא כל פקודי דאורייתא בארעא משתכחין וכו' עש' משמע להדיא שלא נתחייבו במצות עד שבאו לארץ ישראל והא דאיתא בבבא בתרא דף עד' עא' פסקי חדא קרנא דתכילתא דחד מיניהו וכו' עש' אפשר לומר דהק' הזוהר דלא היו עושין כל פקודי דאורייתא אבל יש מצות שהיו זהירים בהם ומקיימים אותם תרפט'. ה' שם יב' עב' ואמר ר' יצחק פורקנא דישראל לא תליא אלא בבכי כד יכתלמון ויכלון בכי דמעות דבכא עשו קמי אבוי דכתיב וישא את קולו ויבך דאינון דמעין אחיתו לישראל בגלותא כיון דיכלון אינון דמעין בבכיה דישראל יפקון מגלותיה ההד' בבכי יבואו ובתחנונים אובלים (ילקוט דוד ) באהל דוד). (משכיל על דבר) ועל זה תקנו לנו רבותינו לקום בחצות לילה להתפלל ולצעוק ולבכות על חרבן בית המקדש ועל כן צריך להרבות בבכי כדי לבטל בכי ודמעות עשו ואז ימהר יחישה גאולתינו בקרוב במהרה בימינו אמן. תרפט'. ו' שם דף יז' עא' דאמר ר' חייא לית שולטנו לעמין עלייהו דישראל אלא יומא חדא לחוד דהוא יומו של הקב"ה והוא אלף שנים וכו' אמר ר' יוסי אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזירת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למהדר לקבליה וכו' עש' (ילקוט דדור באהל דוד (משכיל על דבר) ידוו הדוים על מאמר הנז' שבעונותנו אנחנו גולים מעל שולחנו של אבינו שבשמים שכבר נשלם זמן גלותינו ומידינו היתה זאת שלא חזרנו לאבינו ועדין תועים במדבר את"ם הקשה בקושי ערפנו אנה ה' עשה למען שמך ואל תשחת את זכר שארתנו ותעשה למען שממות היכלך ולמען שכינתך לא למעננו פטרתי. ז' שם דפ יט' עב' תרין דמעין לקב"ה והן שתי מדות דין שהדין בא משתיהן כדא' שתים המה קוראותיך וכו' ופירש בגליון הגהות מהרח"ו דשתי מדות דין הם נצח והוד עש' (ילקוט דוד) באהל דוד (משכיל על דבר) משמע דגם נצח הוא דין ועי' מה שכתבתי לקמן בפרשת פינחס אות א' ובציוניה שם. פטרת'. ח' לעיל דפ א' עב' אמר ר' שמעון מאן דרגיל למסבל צערא אעג' דאתי לפום צערא סביל מטלנוי ולא חייש אבל מאן דלא רגיל בצער והוה כל יומוי בתפנוקין ועידונין ואתי ליה צערא דא איהו צערא שלים ועל דא אצטריך לבכי כך ישראל כד נחתו למצרים רגילין בצערא הוו דהא כל יומוי דההוא זכאה אבוהון בצערא הוה ועד סבלו גלותא כדקא יאות אבל גלותא דבבל ההוא הוה צערא שלים ההוא הוה צערא דעלאין ותתאין בכאן עליה וכו' כד נחתו לבבל אתפתחו שמיא ושראת רוח נבואה קדישא על יחזקאל וחמא כל מאי דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון הכא וכל חילי שמא ורתיכו דאתו למידר (עמיכין) בניכון לא לא הימנוהו עד דאצטרך לגלאה כל מאי דחמא וארא כך וארא כך וכו' כיון דחמו ישראל חדו וכד שמעו מלין מפומיה דיחזקאל לא חיישי על גלותהון כלל דהא ידעו דקב"ה לא שביק לון וכל מאי דגלי ברשות קב"ה גלי וכו' עש' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) הכישה והבן כמה חביבין ישראל לפני המקום שאפילו בשעת כעסו חסה עליהם עינו כרחם אב רחמן על בנים אעפ' שהגלם מפני מעשיהם לבין האומות והרי הם נזופים. מביתו ומארצו יצאו דוויים דחופים ומטורפים ביד שוביהם ממ' לא יוכל להפרד מהם והלך אחריהם הוא ובית דינו וקבל עמהם גלות ועושה עמהם פלאי פלאות כיחזקאל שהחיה את המתים בבקעת דורא וכדניאל שקרוב שיעשוהו המלכים האדירים אלוה וכחנניא מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש וגדל שמם בעולם וכל זה משום חיבתם היתה השכינה עמהם וכל זר לא יקרב אליהם וקיים בהם מאמר הכתוב חונה מלאך ה' סביב ויחלצם אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו אשרינו מה טוב חלקנו כי חלק ה' עמו. טוב לטבת תרצא'. ט' ג' עא' אמר ר' יצחק מאן דאיהו בעל נפש לא ייכול עם ב"נ דמיכליה יתיר משאר בני נשא או גם מאן דאזיל בתר מעוי אי אערע בההוא רע עין יכום גרמיה ולא ייכול מנהמא דיליה דלית נהמא בישא בעלמא בר מההוא לחם רע עין מה כתיב וכו' עש' (ילקוט דוד). (משכיל על דבר) דע מה למעלה והזהר בנפשך שלא תאכל עם מי שהנחש שרוי בתוך מיעיו שאכילתו יותר משאר בני אדם ולא תאכל כי אם עם מי שקדוש שרוי בתוך מעיו שאוכל קימעא ומתברך במעיו (באהל דוד) טוב לטבת תרצא'.