ילקוט דוד - באוהל דוד קנא

דהקב"ה צופה עתידות ולפי מעשיו דעתיד לעשות מזווג זיווגין קודם יצירה אבל בש"ס דסוטה ב' ע"א לא קא' הכי וע"ש בפי' רש"י ד"ה איני עש"ב ודו"ק (באהל דוד) יא' טבת תרצ"א:

א' זוהר דף רי"ז ע"ב ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפתחא דר' יהודה והוה עציב וכו' א"ל אתינא לגבך למבעי מינך תלתא מלין. חד דכד תימה מלי דאורייתא ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא (נל' דר"ל כאשר יהיה עוסק בתורה ותהיה זוכר בדעתך מה שחדשתי אני בזה תוציאם מפיך ולא תזכירם דוקא במחשבה אלא תאמרם בפה מלא שכך אמר פלוני) וחד דמזכי ליוסף ברי באוריי' וחד דתיזיל לקברי כל ז' יומין ותבעי בעותיך עלי וכו' ע"ש:

(משכיל על דבר) נל' דמכאן נתפשט המנהג בישראל לילך כל ז' לבית הקברות ועושין השכבה למת ומבקשין עליו רחמים ועוד מטעם דכתב הזוהר שם רי"ח ע"ב דכל ז' יומין נשמתא אזלא מביתיה לקבריה ומקבריה לביתיה ואתאבלת עלוי דגופא ע"ש (באהל דוד):

ב' שם רי"ח תאנא בשעתא דב"נ מת אתייהב ליה רשותא למחמי וחמי גביה קריבוי וחברוי מההוא עלמא ואשתמודע להו וכלהו גליפין בדיוקניהון כמה דהוו בהאי עלמא אי זכאה ההוא בר"נ כלהו חדאן קמיה ומקדמי ליה שלם וכו' תאנא בשעתא דנפק נשמתיה דבר"נ אזלין כלהו קריבוי וחברוי דההוא עלמא עם נשמתיה ומחזיין ליה אתרא דעדונא עלאה דההוא עלמא אי זכאה הוי חמי דוכתיה וסליק ויתיב ואתעדן בעדונא עלאה ואי לא הוי זכאה אשתארת ההיא נשמתא בהאי עלמא עד דאטמן גופא בארעא כיון דאטמר כמה גרדינין בעלי דינין דנמוסין אחידן ביה עד דמטא לדומא ועלין ליה במדורוי דגהינם וכו' אז תתענג על ה' וכו' ע"ש. תרפ"ו:

ג' שם רכ"ו ע"א בר"נ דזכי לבר בהאי עלמא לבעי ליה לנגדא עפרא על עינוי כד אתקבר (עי' בנצוצי אורות דפירש לנגדא בדרך המשכה מעט מעט מפני כבוד אביו ולא דרך זריקה וחבטה ע"ש) ודא היא יקרא דיליה לאחזאה דעלמא אסתים מיניה והוא ירית ליה לעלמא תחותוי בגין דעינוי דב"נ חיזו דעלמא ביה אתחזי (ר"ל צורת העולם כולו בעין) חוורא דביה הוא ימא רבא אוקיינוס דאסחר כל עלמא בכל סטרי. גוונא אחרא הוא יבשתא קאים בין מיא גוונא אחרא היא במציעותא דביה דא ירושלים גוונא אחרא רביעאה היא חיזו דכל עינא ואקרי בת עין דביה אתחזי פרצופא דא ציון דאיהי נקודה אמצעותא דכלא ותמן שריא שכינתא דהיא שפירו דכלא וכו'. בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן ועינוי פקיחין מההוא חיזו דחמא ואינון דקיימין עליה בעו לשואה ידיהו על עינוי ולאסתמא עינוי וכו' אי זכי לבר"נ ברא קדים לשואה ידיה על עינוי ולאסתמא לון דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך בגין דהא חיזו אחרא דלא קדישא אזדמנת לקבליה וכו' וההוא חיזו אחרא ישרי עלוי על עינוי בכל מאי דאסתכל אתלטיא ולא יקרא דעינא הוא וכ"ש מקרי בני וכו' ולאשראה על עינוי מלה אחרא לבתר אתכסיא בעפרא וכו' ת"ח כל ז' יומין נפשא אזלא מביתא לקברא ומקברא לביתא ומתאבלת עליה דגופה ותלת זמנין ביומא אתדנו כחדא נפשה וגופא ולית מאן דידע בעלמא וישגח לאתערא לבא לבתר גופא אתריד ונפשא אזלא ואסתפיא בגהינם ונפקא ושטיא בעלמא ומבקרא לקבריה וכו' לבתר תריסר ירחי נייחין כלא גופא שכיך בעפרא נפשא אתצריר ואתנהיר ברוחא במנא דאתלבש רוחא אתענג בגנתא דעדן נשמתא סלקא וכו' אית פקודי אורייתא דעבדי לבושי יקר לעילא ואית פקודי אורייתא דעבדי לבושי יקר לתתא ואית פקודי דאוריי' דעבדי לבושי יקר להאי עלמא (ילקוט דוד) עי' לקמן פ' תרומה אות ב' תרפ"ו ד' שם רל"ג אלא במאי אוקימנא יברך את בית ישראל אלא קב"ה יהב תוספת ברכאן לדכורא דנסיב בגין דמתברכא מיניה אתתא וכן בכל אתר יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא דנסיב בגין דמתברכא מההוא תוספת דברכאן כיון דאתנסיב בר"נ יהיב ליה תרין חולקין חד ליה וחד לנוקביה ואיהו נטיל מלא חולקיה וחלק נוקביה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) (משכיל על דבר) מכאן תשו' להבוערים בעם מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים שמתאחרים בלא אשה בלא חומה בלא ברכה וטענתם שמעשי ידיהם אינן מספיקין להם לחם ומזון לו ולביתו זו אשתו והבנים אשר יולדו להם הרי רואים אנו דברי הזוהר שהקב"ה יתן לו פי שנים חלקו וחלק אשתו וכ"ש חלק בנים אשר יולדו לו שהכל בידו יתברך הזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים ומשגיח על הכל ב"ה וב"ש ה' שם רל"ד אלא כל צלותין דעלמא צלותין וצלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא דעד לא עאלת ההיא צלותא לאתעטרא בדוכתהא אשגח בה קב"ה ואסתכי בה ואסתכי בחובוי ובזכותיה דההוא ב"נ מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין דצלותא דסגיאין כמה אינון צלותין דלא מן זכאין אינון ועאלין כלהו קמי קב"ה ולא אשגח בחובייהו בגין כך פנה אל תפלת הערער מהפך ואסתכי בה בזכותיה ואסתכי בה במה רעותא אתעביד ומאן ההוא בר"נ דצלי צלותא דא ומאן אינון עובדוי בגין כך לבעי ליה לב"נ דיצלי צלותיה בצבורא מ"ט בגין דלא בזה את תפלתם אע"ג דלאו כלהו בכוונה ורעותא דלבא ע"ש (ילקוט דוד) (משכיל על דבר) ראה כמה גדלה תפלת צבור שהקב"ה אינו משגיח בחובייהו ואינו משגיח על כוונתם ויפן אל תפלתם כמות שהיא ובזה יומתק שפיר מקרא שכתוב הן אל כביר לא ימאס דלכאורה קשה דעל מה סלקא דעתין שיהא מואס בתפלתן דקאמר שלא ימאס