ילקוט דוד - באוהל דוד קמט

למיהב חושבנא מכל עובדיהון עד לא יתפרשון נפשא מן גופא וההוא יומא דדינא יומא דכפורין פתיחן ומאריהון דדינא קיימין בגין ההוא יומא זמנא קיימא נחש בקיומיה לנשכא ליה וכל שייפי מתרגשין לגביה ונשמתא אתפרשת מן גופא ואזלא ושעיא ולא ידעת לאן ארחא תהך ולאן אתר סלקין לה ווי לההוא יומא דרוגזא ונאיצו ההוא יומא וכו' ובגין כך בעי ב"נ לארגזא תדיר מההוא יומא רבה יומא דדינא יומא דחושבנא דלית ליה לב"נ לאגנא עליה אלא עובדוי דכשרן דאיהו עביד בהאי עלמא בגין דיגינו עליה בההיא שעתא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד) (משכיל על דבר אמר המלקט הסתכל בדברים אלו המשברים לב האדם והיה לרסיסים והיה כלא היה ותמיד לא יסורו מבין עיניך והיו עיניך ולבך שם כל הימים לרבות הלילות ולא יסורו מלבבך כל ימי חייך אם בעל נפש אתה שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום תרפ"ט:

ו' שם יומא חד הוינא אזיל באורחא אשכחנא חד ב"נ ואקדימנא ליה שלם וההוא גברא הוה לסטים וקם עלי וציער לי ואלמלא דאתקפנא ביה אצטערנא מההוא יומא נדרנא דלא לאקדמא שלם לבר נש בר לב"נ זכאה אלא אי ידענא ביה בקדמיתא בגין דיכיל לצערא לי ויתקיף בי בחילא בגין דאסיר לאקדמא שלם לב"נ חייבא דכתיב אין שלם אמר ה' לרשעים וההיא דחמינא לכו ויהביתו לי שלם ולא אתיבנא לכו חשידנא לכו בגין דלא חמינא בכו מצוה דאתחזי לבר וכו' ע"ש כ' הרב ניצוצי אורות וז"ל הפריז הרמד"ל להוכיח מכאן נגד האר"י ז"ל שצריך ללבוש טלית קטן ממעל למלבושים וכו' ע"ש ואני אומר אדמקשת ליה להאר"י ז"ל מזה תסייעיה מדברי חייא ור' יוסי דלא הוה להו על מלבושייהו ודו"ק (ילקוט דוד באהל דוד) ועי' לקמן בפרשת וארא כג' עב' ועי' מש"כ שם באות ו' ע"ש:

פרשת ויגש זוהר סוף דף רט' עב' מאן דצלי צלותיה קמי מאריה אצטריך ליה דלא למשמע קליה בצלותיה ומאן דאשמע קליה בצלותיה לא אשתמע מ"ט בגין דצלותא לאו איהי ההוא קלא דאשתמע דההוא קלא דאשתמע לאו היא צלותא וכו' ובגין כך לא אצטריך ליה לב"נ למשמע קליה בצלותיה אלא לצלאה בלחש בההוא קלא דלא אשתמע ודא היא צלותא דאתקבלת תדיר וסימנך והקל נשמע קל בלא ואו' וכו' דכתיב בחנה וקולה לא ישמע דא היא צלותא דקב"ה קביל כד אתעביד גו רעותא וכוונא ותקונא כדקא יאות וליחדא יחודא דמאריה בכל יומא וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) א' הנה מדברי הזוהר כאן סתומים כי לא ידענו אם מזהיר דוקא שלא להשמיע קל צלותיה לאחרים או נימא דגם לאזניו ג"כ מזהר דלא להשמיע קולו אבל בפ' ויקהל באו דברי הזוהר מפורסמים דלא קפיד אלא שלא להשמיע לאחרים תפלתו ועי' שם בפ' ויקהל מש"כ שם באות ט"ו ע"ש (באהל דוד) ועי' בניצוצי אורות אות א' שהעתיק משם של"ה דמפרש דגם לאזניו לא ישמיע וכן מסיק משם הפר"ח וכן בתנא דבי אליהו ע"ש שבאמת מדברי הזוהר דפ' ויקהל לא משמע כדבריהם וצ"ע ועי' מש"כ שם פרשת ויקהל אות יוד' טו' גם בזוהר פרשת פנחס בר"מ דף ר"ל עב' כתוב וז"ל כל חד מצלי צלותיה בחשאי דלא ישמע חבריה וכו':

ב' שם עב' ת"ח כל ב"נ כלהו עברין על ידא דמלאך המות בר מהאי דאקדימו ליה ב"נ לא ימטי זמנא לשלטאה ביה וליטול רשו דהא לא שליט בבר נש עד דנטיל רשו ובגין כך אית ליה דינא לשלטאה על ההוא אתר וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) מהזוהר משמע להדיא דהנהרגים על ידי אדם לא שליט עלייהו מלאך המות ומתים מיתת עצמן מחמת מכת חרב ואין בהם עיפה מטיפת מלאך המות שמטיל במת ואעפ"כ מסריח מחמת מכת חרב השם יצילנו ממכת חרב ואבדן ומחרבו של מלאך המות ומיתתנו יה"ר שתהא בנשיקה אמן (באהל דוד) וא"כ לפי זה אין צריך לשפוך מים על מי שנהרג ודו"ק וכן משמע מדברי באה"ט בש"ע חוש"מ סי' רעו' סק' ב' ע"ש בדבריו:

פרשת ויחי ג'. שם רי"א ת"ח כמה עגלות הוו שית כמד"א שש עגלות צב ד"א שתין הוו וכו' בקדמיתא כתיב בעגלות אשר שלח יוסף ולבסוף אשר שלח פרעה אלא כלהו דשדר יוסף הוו בחושבנא כדקא חזי ואינון דשדר יוסף יתיר מנייהו וכו' ואלין קאתו בגין כך אשר שלח יוסף אשר שלח פרעה וכד יפקון ישראל מן גלותא ע"ש:

שם רל"ט ע"ב אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו וכו' פתח ההוא ינוקא ואמר וכו' אלא רזא הוא לדרדקי בבי רב לאשתמרא מההוא גירא דעיר ושמא קדישא אתכליל תמן י"ה וכמה דהכא אתרמיז שמא קדישא הכי נמי ולשורקה שורק מבעי ליה אתכליל תמן ו"ה בני בן מבעי ליה וכו' אלא כמה דאית שמא קדישא לא כפייא לעיר הכא נמי אית שמא קדישא לאכפייא חילא אחרא דאיהי חמרא דאלמלא דשמא קדישא אתרמיז הכא הוו מטרטשי עלמא י"ה בחילא דא ו"ה בחילא דא לאשתמרא עלמא מנייהו ולאשתמרא ב"נ דלא ישלטון ביה בעלמא עכ"ל וכ' בניצוצי אורות שם אות ג' וז"ל ראיתי להרב המגן בכי' שקיבל שפסוק זה טוב לאומרו על ראש הילד ויועיל לעין הרע מאי"ן ובאות ה' כ' וז"ל עירה ולשורקה בני אתונו ס"ת ההי"ו הרמ"ז כי ע"כ ע"ש (ילקוט דוד) תרצ"א. זוהר דף ר"ל ועד' תנינן דבעי ב"נ לכוונה דעתיה