ילקוט דוד - באוהל דוד קלו

ואומרים אמן מתוך גהינם וכו' באותה שעה וכו' ואומרים להם לכו ופתחו שערי גהינם והעלו אותם וכו' באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלין אותם וכו' ע"ש. ש' פטר"ת כל רחם:

י"א. שם ס"ח ע"א אמר ר' יהודה מאי הוה ליה למעבד. דהא חייבי עלמא הוו מרגזין קמיה דקב"ה ואיהו יקריב קרבנא. אלא ודאי נח דחיל על גרמיה הוה בגין דלא יערע ביה מותא בגו חייבי עלמא דהוו חמי עובדיהון בישא כל יומא והיך מרגזין קב"ה כל יומא ע"ש:

(ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר]. עי' להרב ניצוצי אורות על הגליון שכתב וז"ל משמע דאסור להסתכל בפשע אדם. והיא סכנה ג"כ עכ"ל ע"ש. על כן בזמן הזה שרבו הפושעים והמחללים שבת החנות פתוחה והחנוני מקיף וכו' וכו' לכן לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך ואל תביט אחריך החדרה המלט פן תספה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם השם יגן בעדנו ויצילנו אנחנו וכל יוצאי חלצינו מכל פשע ורשע. ויקיים בנו מקרא שכתוב הנה עין ה' אל יריאיו למייחלים לחסדו. ונשמח ונעלוז בדברי קדשו ובתורתו נהגה יומם ולילה אמן. פטר"ת כל רחם י"ב שם ט' ע"א ע"ב. ובגין כך כי טובים דודיך מיין. מההוא יין דמחדי ונהיר אנפין וחייכין עיינין ועביד רעותא. ולאו מיין דמשכר ועביד רוגזא ואחשיך אנפין ולהטאן עיינין יין דרוגזא ועל דא בגין דחמר דא טב נהיר אנפין וחדי עיינין ועביד תיאובתא דרחימו. מקריבין ליה כל יומא על גבי מדבחא שעורא דמאן דשתי ליה חדי ועביד ליה נייחא דכתי' ונסכו יין רביעית ההין וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד) [משכיל על דבר] הנה משמע מדברי הזוהר דשיעור הראוי לשתות מן היין דחמרא וריחני פקחין הוא שלשה לוגין שהם שמונה עשר ביצים. ועל זה כתו' בתהלים ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן וכו'. ועל זה אמרו בש"ס זכה משמחו. ולפ"ז שיעור זה אינו משכר. וזה נראה שהוא הפך ממ"ש מר"ן בש"ע א"ח סי' צ"ט סעיף א' ע"ש. ועוד שהרי אמרו בש"ס שתה רביעית יין אל יורה ע"ש. ואפשר דהזוהר מיירי בשותה בתוך הסעודה. ועי' להרב מ"א שם. ועי' באה"ט שם ס"ק א' דכת' משם הסמ"ק וז"ל יין שבתוך הסעודה אינו משכר וכו' ע"ש ודו"ק. אלא דהרואה יראה דשיעור זה שהוא ג' לוגין יעלו י"ב רביעיות גם אם שותהו בתוך הסעודה שיעור גדול הוא והרבה יין עושה. ולכן נ"ל לומר דהכי קאמר הזוהר דשיעורא שצויתה התורה לינתן ע"ג המזבח שהוא רביעית ההין לכבש אחד הוא שיעורא דחדי ביה מזבח כשיעלה כבש אחד עולה כליל לאשים ויעלה ריחו באש כפי שיעור ריחו של כבש נתנה התורה שיעור יין לנסך כדי שיהיו מתבסמין זה עם זה שאם ירבה או ימעיט משיעור זה לא יהיה מבוסם ובשיעור הנז' יהיה המזבח מבוסם וחדי וזה השיעור הוא כשיעור היין שישמח לאדם כששותהו וכמו שאמרו רז"ל זכה משמחו וכו' דהיינו דצריך לשתות שיעור שישמחו. גם במזבח כן זהו שיעור שמשמח למזבח ודו"ק. פטר"ת. י"ג שם. ע"ה ע"ב ואי תימא לישנהון אמאי איתבלבל. אלא בגין דכולהון ממללין בלשון הקדש ההוא לישנא קא עביד לון סיועא בגין דבעובדא ובמלולא דפומא תליין מלין אלין לאתדבקא כוונה דלבא ובדא עבדי סיועא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] עיניך תחזינה מישרים מכאן כמה גדול כוחו של מדבר בלשון הקדש שהוא מסייע לו להוציא כוונתו מן הכח אל הפועל כל אשר יזם לעשות בלימודו ולהוציא לאור כל הנעלם בלבו שבלשון זה יש לו מסייעין המלאכים אשר סביביו יחנו כדכתי' כי מלאכיו יצוה לך וכתי' חונה מלאך ה' סביב ליראיו המה יסייעהו וילמדוהו דעת להפיק רצונו בלימוד. ויוציא לאור צלמות. והמפענח נעלמים. ופרשו את השמלה. ומגלין את כפליה. והכל נראה בעליל דברים ברורים שנוחים לשומעיהם. ואין נסתר מחמתו. מחמת לשון הקדש. ויתגלה הכל לעיני כל רואיו ויתאמת הכל השומר אמת לעולם. ותהלות לאל בזמן הזה קם ועמד ונתעלה ונתרומם קרן לשון הקדש בעיני יעקב וגם בעיני העמים ישבחוהו והללוהו כל האומים. יתנו עיניהן ויצדקו ויאמרו אמת כשמו כן הוא כי הוא קדש הקדשים אשר בחרו מכל לשון. פטר"ת כל רחם:

"חסלת פרשת נח" פרשת לך לך א'. זוהר דף פ"א ע"ב איתא לאחר קבורה הנשמה והרוח עולות למעלה לדרגא דיליה והנפש דיליה אשתארת בגופא דארעא דכתי' אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו וכו'. ועל דא אמרו דמתיא ידעי בעלמא דאתי מיקרא דצדיקייא ומעלמא תתאה ומסתעיין דא עם דא ע"ש. ונ"ל דהיינו טעמא דבתפלת ההשכבה שאנו מתפללין על המתים מזכירים את נפשו ולא רוחו ונשמתו דכתיב ותהי נפש אדני צרורה בצרור החיים:

[משכיל על דבר]. ועוד שכת' האר"י ז"ל שהנפש דוקא נצטוית במצות וכמ"ש בניצוצי אורות בפ' ויקרא דף כ"ד ע"ב אות א' ע"ש באהל דוד עי' בפ' ויקרא מש"כ שם אות ט"ז: