יהל אור על ספר הזהר ג:תקי

עצם השמים כו'. דעצם חיור ובשר סומק כידוע:

בגין דאתמר בה השוכן כו'. ר"ל במלכות, וקאי אדלעיל שכ' דכל חובין בישראל כו':

וארבע כו'. לבינה ומלכות לכך עבודת יום הכפורים שהוא בבינה בבגדי לבן כמ"ש בינה מסטרא דחסד עצם ומלכות בשר כנ"ל:

דא אות כו'. ר"ל אותו אותיות אות ו' :

שבעת כו'. ה' בתראה ועמה נשלם השם:

ורעיא מהימנא. במלכות דאיהו סליק לה לעילא, מ"ה דמשה, ואבהן בחג"ת, ואהרן דוד ושלמה בנה"י:

סוכה בחושבן כו'. "וה' בהיכל כו'" היכ"ל גימטריא אדנ"י, "וה'" מוסתר בתוכו. כן כתיב‏ סוכה כ"ו באמצע:

תרין כרובים. תפארת ומלכות:

סוככים כו'. ר"ל דשניהם נקראים "סוכה":

על הכפורת. יסוד, כידוע ששניהן מסככין אותו בזמן שפניהם איש אל אחיו, זהו "ופניהם כו'":

ושריין על טפח. ר"ל טפח דעוביה של כפרת וטפח הוא י' כמ"ש ועם קומתו עשרה הרי עשרים. והן עשרה דכלילין במלכות ועשרה ממלכות עד כתר הרי כ' דכתר הרי יו"ד במלואה, יו"ד דכתר, לכך סוכה לא פחות מעשר במלכות דכלילא מעשר כנ"ל, ולא יותר על עשרים בכתר. ובמלכות הוא בטפחים טפח דכפרת. ובכתר באמות:

בצל שדי. בינה:

לאגנא על נשמתא. שהיא מסטרא דבינה:

מ' סתומה. בבינה:

ומ' דאוקמוה כו'. הוא מ' פתוחה סוכה פתוחה:

בג"ד תרין כו'. אלו המחיצות של ב' הדעות כנ"ל:

ושאר סוכות. גנב"ך רקב"ש וחמש סוכות דחשיב לעיל, וסוכה סתם ב' כהלכתן כו' הרי י"ד סוכות נגד בג"ד כפר"ת כפולות כמש"ו:

אין כל חדש כו'. ר"ל במלכות שהיא תחת השמש, דכל הז' אינון גם כן בשמש עמודא דאמצעיתא, אלא דשם רפויות, ובמלכות דגושות. וזה בג"ד כפר"ת כפולות:

[ליקוט] ולא למעלה מכ' דאיהו כ' כתר עליון כו'. כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ב' שריקין לא עברין רצוא ושוב דהאדם אינו רואה את עצמו בזה "ברח לך כו'" "אם תגביה כו' משום אורידך". וז"ש במשנה "ימעט", והוא יו"ד, אלא דפשוט י' זעירא י' טפחים ומלא כ' אמות כתר ועטרה. והענין כי נתמלא בב' ענינים. א' במספר על כמותו. והשני על איכותו. ו' ו' טפחים, ד' ד' אצבעות. יו"ד בוא"ו. וא"ו בדל"ת. אבל י' פשוט חסר משניהם אבל מ"מ אינה חסרה מן ד' גבוה עשרה ורחבה ד', והוא "וקמץ הכהן" י"ד סתום, ונקראת י"ד יו"ד בדל"ת. אלא שהד' סתום בגויה בשיעורא דיו"ד בג' קוצין וכללא דיו"ד בג' ניקודין חש"ח, וכללא דלהון דהוא בלא ניקוד והוא שורק דתלת נקודות שעל היו"ד פשוט וכאשר נתמלא במלאפום סוד כתר ועטרה והוא סוד ד"ו ו"ד שהוא ו', ולכן הוא באמה בצורתו ובמספרו ו' טפחים, והוא ד' ד' אצבעות. וכן כף היד כו' ושיעור אצבעות מנין סכ"ת. והענין כי יו"ד מלא היא בבחינה כשמקבלת מדכורא והיא דו"נ ו"ד מהיו"ד והיו"ד עצמה היא מבחינת אבא שבנאה מאו"א בקוץ תחתון וכן קוץ העליון א"א כי היא כוללת ג"ר והן כל הדרגין. והנה יו"ד כנ"ל ו"ד הן ב' דברים. א' באיכות כנ"ל, ואחד בכמות שהוא כ'. והנה בהיותה בחינת נוקבא לבד לא נשלמה באיכות כנ"ל רק בד' דידה ובכמות אף ד' דידה לא, ולכן נעלם הד' כיון שלא נשלמה בכמות:

[עד כאן הליקוט]

מאמר זה פה קדוש אמר לי פא"פ ביתר ביאור ממ"ש בפנים וכתבתיו למשמרת:

בט"ו יום לחדש הז' מסט' די"ה כו' עד דבת שבע דאיהי מלכות. פירוש: כאן מפרש שבשם הוי"ה הוא רמוז כאן. כי בחמשה עשר מסטרא די"ה של השם. "וחגותם אותו " אות ו' , דא אות ו' של שם עמודא דאמצעיתא. הרי יה"ו. של שם. "שבעת ימים" היא מלכות, ה' אחרונה, בת שבע. הרי הוי"ה:

ור"ל וחגותם אותו בחו"ג ז' ימים היא המלכות להמשיך ולסבב את שניהם בחו"ג, כי עד סוכות היו הכל ימי הדין והגבורות ועתה בסוכות ימשכו גם החסדים ויתעטרו בחסד וגבורה:

או יאמר שחושב ד' רגלי המרכבה עמודא דאמצעיתא וח"ג הם חג"ת ג' רגלין. ומסטרא דבת שבע דרגא רביעאה. חגת"ם כידוע:

אבהן ור"מ ואהרן ודוד ושלמה הא אינון ז' כו'. אבהן הן חג"ת, ורעיא מהימנא הוא מלכות דאתתריך אבתרה ואיהי רביעאה, ואהרן דוד ושלמה הא אינון ז'. והנה הרעיא מהימנא אין חושב הז' ספירות כמו שחושב בזוהר תמיד אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד שהן נגד חג"ת נהי"ם כסדרן. והרעיא מהימנא חושב את משה רעיא מהימנא נגד מלכות, כי בחרבן בעונותינו הרבים אתתרך רוחיה אבתרה כמ"ש בזוהר כ"פ וחושבו לרביעי, כי המלכות היא רביעאה ושביעאה, כי היא מתחלת נגד הת"ת מאחוריו כידוע ות"ת הוא ג' לכן חושב המלכות לרביעאה. ואח"כ חושב אהרן הכהן בימין נצח, ודוד בהוד בסוד איהי בהוד (וכמ"ש הוד מלכות. דברי דוד). ושלמה ביסוד שהוא שלום. ובכמה מקומות ברעיא מהימנא חושב הז' אושפיזין גם כן בזה הסדר. ורמז נפלא לזה הסדר מה שבכל הימים כתוב "ומנחתם" בוא"ו, לבד ביום הד' כתוב "מנחתם" בלא וא"ו, מפני שהוא נגד המלכות רעיא מהימנא [ר"ל משום דנחית רעיא מהימנא מדרגיה דוא"ו ואתתריך אבתרה דאתקריאת מנחה. דברי דוד]. והוא פלאי:

אנא בעינא לתקנא לכון סוכה דאיהי אימא כו'.. ופניהם איש אל אחיו. וכל זה הסוד מרומז במלת "סוכה", כי ס' ד סוכה היא בינה כידוע בסוד ס' אפרסמון. ו"ה דסוכה הם תרין כרובים, סוככים על הכפורת שהוא כ' ד סוכה [נכתב על הגליון: כי ביסוד והיו לבשר אחד עשרה עשרה הכף] ופניהם איש אל אחיו על ידי הכפורת שהוא ברית המעור [עיין תז"ח ע"ג ב'] לכן הוא על הארון יסוד הנוקבא. והבן בסוד "כל הולך על גחון". וגם הס' והכ' הן סוד ב' בריתות; הס' הוא ברית הלשון בסוד פתוחי חותם כידוע שהוא ביסוד אימא כשהיא נגד פה דז"א, והכ' שהוא הכפורת הוא ברית המעור. וב' הבריתות מחברין ו"ה דסוכה. וגם סוכה הוא סוד צירוף א' מי"ב צרופי השם והוא צירוף הוי"ה. כי הס' הוא ה' ראשונה דהויה כנ"ל, ואח"כ ו' דסוכה הוא ו' של הוי"ה, ואח"כ כ' הוא יו"ד דהויה שהוא נעלם כד"א הנסתרות והנגלות הרי יש כאן הו"ה ה' ד ה נסתרות, ו"ה ד וה נגלות. ויו"ד נעלם אף מהנסתרות ואיתגלי' בפומא דאמה שהוא הכפורת הנ"ל כ' דסוכה. והוא י' דצירוף הוי"ה. ה' אחרונה של שם הוא ה' ד סוכה . הרי סוכה הוא ממש צירוף הוי"ה. והבן:

ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא עד רגליהון ומרגליהון עד רישהון. כצ"ל. ופירושו, כי עשרה טפחים היה מן הקרקע עד רגלי הכרובים כמ"ש בגמרא פרק קמא דסוכה. ארון ט', וכפרת טפח הרי כאן י"ט מתתא עד רגליהון. וכן מרגליהון עד רישיהון גם כן י"ט כמ"ש בגמרא שם שנאמר סוככים למעלה. ומזה נלמד שם לסכך עי"ש:

אחר "רישיהון" צ"ל כך: ובגין כך שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות מעשר דאיהי מלכות עשיראה דכל דרגין, ולא למעלה מכ' דאיהו כ' כתר עליון דלא שלטא ביה עינא, כבוד עלאה, עליה אמר משה הראני נא את כבודך, ואתיב ליה הקב"ה לא תוכל לראות את פני ולית כבוד בלא כ' כצ"ל:

ופירושו, לא פחות מי' דאיהי מלכות עשיראה והיא כלולה מי' וממנה ולמעלה י' עד הכתר. ולא למטה מעשרין דאיהו כ' כתר. היינו שכתר הוא למעלה מכ' כי מלכות היא עצמה י' וממנה עד כתר עשרה הרי עשרין:

אבל צריך להבין למה בעשרים השיעור באמות ובעשרה השיעור בטפחים. והענין שהוא נגד המלכות שהיא י' טפחים כמ"ש "הנה טפחות נתת ימי". והענין כי לי' יש ב' בחינות י' פשוטה ויו"ד במילוי. והנה י' פשוטה הן י' טפחים של המלכות, לכן לא פחות מי' טפחים. אבל למעלה מהמלכות הוא יו"ד במילוי. והנה ד' דמילוי הן ד' אצבעות, כי תפסת מועט כו' והוא טפח. והו' הוא ו' טפחים. ופירושו ו' פעמים ד' אצבעות, והיינו ו' טפחים. והי' הוא י' אמות כי פירושו י' פעמים ו' טפחים, שכל אחד אמה הרי י' אמות. וי' בעצמה עשרה הרי כ' אמות עד כתר עליון כ'. ואמר כבוד עילאה כו':

ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא עד רגליהון ומרגליהון עד רישיהון ובגין כך שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות כו' כבוד עילאה כו'. . ואמר הנה כלל גדול הוא במקום שאמרו שאות א' מורה ר"ת צריך שיהא מרומז בזה האות כל התיבה. והנה בכאן בכ' מרומז כל תיבת 'כבוד'. והוא כי הנה אותיות בו"ד של כבוד הוא כמנין מילוי של הכ', והוא כי יש צירוף הוי"ה כזה יהה"ו , כי ה' אחרונה שהיא מלכות נכללת בג' ראשונות כמרומז במלת אדנ"י היינו ד' שהיא מלכות היא באי"ן שהן ג' ראשונות א' כתר, י' חכמה, ן' בינה. לכן בצירוף זה יה"ה סמוכים. והנה יה"ה נעשים כתר על ראש ו' כמ"ש ברעיא מהימנא. והנה יה"ה גימטריא כ'. ובמילוי כזה יו"ד ה"א ה"א גימטריא כבוד , ו"ד דמילוי יו"ד הוא ו"ד דכבוד. וא' א' דמילוי ה"א ה"א גימטריא ב' דכבוד. הרי ממש בו"ד ד כבוד מרומזים במלת כ'. הרי כל הכבוד מרומז בכ' והוא פלא:

(שם) ולית כבוד בלא כ' לקבלי' סוכה העשוי ככבשן מסטרא דאמא כו' כעשן הכבשן כמין גאם כו'. כצ"ל. והא ד"סוכה תהיה לצל" צריכים לגרוס אח"כ כמש"ל:

וכלהו רמיזי למ"מ ולית לארכא בהון כו'... לאשלמא לכל חסרון. פי', עשרה טפחים היה מן הקרקע עד רגלי כרובים כמ"ש רז"ל ארון ט' וכפורת טפח, ומרגליהון עד רישיהון ששם סוככים שמזה נלמד לסכך:

ובגין כך שיעורא דסוכה לא פחות מי' דאיהי מלכות עשיראה. והיא כלולה מי' וממנה ולמעלה י' עד הכתר וכמש"ל:

כמין צריף מסטרא דאות ד'. פי' הצריף הוא שב' דפנות מגיעות זה לזה כמין ד':

ושבע אתוון בג"ד כפר"ת כו'. שהם ז' סוכות שאמרו רז"ל היינו: ב' ורגנין ג' אם,צריף שהוא ד' הם בג"ד כנ"ל. כ' בשן הוא כ' של כפר"ת ,וה פ' הוא פ' ירות ר"ל סוכות של שומרי פירות,וה ר' ר' ועים,וה ת' תאינים, והוא קייצין. וסימנך בגמרא רקב"ש :

ואינון לקבל ז' כוכבי לכת ואינון זו"נ. כמו שמש חמה, לבנה ירח כו'. ובג"ד אתקריאו ז' כפולות , פירוש: ז' אותיות בג"ד כפר"ת הן כפולות, בדגש ורפה. וכן יש עוד ז' סוכות גנב"ך נגד רקב"ש, וסוכה כמבוי וסוכת היוצרים וסוכה כשובך נגד ג' הנשארים המרומזים בבג"ד כו':

כגון ז' שרגין דמנרתא דאתמר בה ז' וז' מוצקות. כצ"ל:

וז' ימי בראשית לתתא וז' לעילא. ז' לתתא הם מ"ש "ויהי ערב" ז' פעמים במעשה בראשית, וז' לעילא הם "ויהי בקר" כנ"ל:

וסכך איתעבד לצל ואין כל חדש תחת השמש. בא לרמז על סוכה ישנה שאמרו בירושלמי דצריך לחדש בה דבר לכן אמר משום דאין כל כו' אבל למעלה משמש למעלה מז"א יש ההוא דמחדש בכל יום מעשה בראשית היא הבינה, והיא נקראת כתר על ז"א בסוד עוטר ישראל בתפארה כנודע והוא כי יש לנו נפש-רוח-נשמה ממלכות-ת"ת-בינה. ומט"ט נקרא 'גופא' ויש לנו לחסות תחת צל העליון להגין על נשמתא ולא בצל סוכות הדיוט שהוא מט"ט נקרא הדיוט דאגין על גופא משמשא:

אלא צל לאגנא על נשמתא דאתמר ביה בצל שדי כו' בצלו חמדתי כו' אשר אמרנו בצלו נחיה כו'. ואמר כאן ג' פעמים שנזכר בהם 'צל' נגד נר"ן. נגד נפש שהיא מלכות הנקראת 'שדי' "בצל שדי יתלונן". "בצלו חמדתי" הוא נגד רוח שהוא מן ז"א כמשמעת הפסוק "כן דודי כו'" הוא ז"א בין הבנים, "בצלו חמדתי". וכנגד בינה אמר "בצלו נחיה בגוים" והוא נגד הנשמה ששם אין מגע גוי כידוע. ואמר 'צל' שהוא סכך עם ם' סתומה שהוא נגד ד' דפנות עם הסכך שעליו צל איהו צלם כו':

ואינון תרין. פירוש שיש סוכה מב' דפנות. ותלת הם סוכה מג' דפנות למאן דאמר ג' כהלכתן. וארבע הם סוכה מד' דפנות הרי תרי' תלת ארבע הם ט'. וטפח איהו עשיראה היינו מה שחשבנו סוכה מב' דפנות וכן מג' למ"ד ועדיין צריך טפח להשלים הרי עשרה. וזהו "לאשלמא כל חסרון", היינו לשני המ"ד. ומה שא"ל ולא למעלה מעשרין והם אמות ולא טפחים הענין כי לי' יש ב' בחינות י' פשוטה ו יו"ד במילואו. והנה ד' דמלוי הם ד' אצבעות שהוא טפח, וה ו הוא ו' טפחים ו' פעמים ד', שהוא אמה. ו י' הוא י' אמות י' פעמים ו' טפחים וי' בעצמו הוא כ' אמות. וק"ל:

לולב דא צדיק כו' דבי' ח"י חוליין כו'. . הוא ממש מ"ש חז"ל (ברכות כח, ב) ח"י ברכות דתפלות כנגד מי נגד ח"י חוליות דשדרה וחד אמר נגד ח"י אזכרות דהבו לה', וחד אמר נגד ח"י אזכרות דקריאת שמע. והוא כי התפלה נחלקת לג'. בקרבנות לדכאה גרמיה, והם ח"י חוליות שבשדרה שהוא גופא. ואח"כ בפסוקי דזמרה נגד עולם המלאכים נגד ח"י אזכרות במזמור הבו לה' בני אלים שהם המלאכים. אח"כ ברכות יוצר כנגד ח"י אזכרות בקריאת שמע. [ נכתב על הגליון הג"ה נראה להרמ"ש. וכן בכל חלקי התפלה יש ח"י, כי בחלק א' שהוא עולם עשיה יש ח"י ברכות מן "הנותן לשכוי בינה" ע"ס‏ בה"ת כמ"ש הארי"זל. חלק ב' בפסוקי דזמרה ח"י אזכרות ב"יהי כבוד". חלק ג' יוצר ח"י אזכרות בק"ש. עד כאן הג"ה ] והתפלה כוללת כל העולמות שהיא אצילות שכוללת בי"ע, לכן יש בה ח"י ברכות נגד כל העולמות שתחתיה. והלולב שהוא צדיק יסוד כליל מכולם ומי"ח אזכרות שבתפלה, לכן צריך לנענע ד' פעמים י"ח כמו שמסיים והולך: