יהל אור על ספר הזהר ג:תקז

ורזא דמלה כי כו'. כמ"ש לעיל:

ועשית מנורת כו'. דל"ת דכתיב ושננתם משמע לשון שנים ואינהו דרשי ושלשתם ע"כ כ' ועשית כו' דקרא הקפיד על זהב דוקא והם אמרו בכל מתכות אלא שיש להם רשות ליגרע ולהוסיף כמש"ו, וכן כלת כו':

א"ת דדרשינן לון מנהון כו'. ר"ל של"ת ה"מ דיש להם רשות לדרוש מהפסוק עצמו חסירות ויתירות כמש"ו כיצד מאלפא ביתא מחסר ויתיר, אבל לא מעצמן. ותירץ דהא "כלות" כתיב מלא והן דרשו חסר, וע"כ צ"ל דיש להם רשות כמש"ו:

מנור' ז' כו'. ר"ל מנורה ק"ש וברכותיה, טלית וציצית הי' של תכלת מעיל בפעמונים ורמונים. תפילין ציץ. תפלה עבודה דקטרת. [וז"ש תכון תפלתי קטרת. מ"כ עה"ג] וזהו "שמן וקטרת כו'". מנורה ק"ש, וקטרת תפלה בלחישו, וע"כ צריך לסמוך גאולה לתפלה שמן וקטרת כידוע שנעשין ביחד: