יהל אור על ספר הזהר ג:תעב

בזוהר. [מגכי"ק]. פתח ר' שמעון ואמר כו' אשתארו א"ח וא"ר המנונא סבא כו' למפרע שארי ובמישר סיים וסי' כו' דא קשר של תפילין דהיא אחידת בהו כבוד אלהים הסתר דבר כתיב רזא לחכימין דלא כו'. כצ"ל. והענין כי ש"מ וא"ח הן זו"נ, וע"ד הוא בינה. ולכן הן אתוון רברבין שהן משם ולכן הן מכאן ומכאן שהוא יחודא דתרוויהו ושם העדות עבד תליתאה ויאמר לי עבדי אתה כו' והן ג' דרגין כלילין כולא:

ואמר חדוה כו'. דנוקבא כלילת בדכורא, חסד יסובבנו, מיתוק הגבורות, זהו השמחה:

ואמר אלין שבעין שמהן כו'. והוא יין דחדי לכולא כמ"ש בז"ח ש"ה כי טובים דודיך כו' והוא שם ע"ד עם הנשיקות ע"ד הוא כלילות דו"נ בה ע' הוא שבעין שמהן דאבהן, ע' נפש דיעקב. וד' נוק' והן ו' דרגין, ז' היכלות וד' רגלין, והכל בכסא דבינה. ש"מ א"ח ידוע ט"ס ספירות דיליה, והוא ו' הנ"ל עם עטרין דיליה וח' הוא דכורא א' כתר מלכות דלא נחית עליה עד כו':

ש"מ ש' דשבת דאבהן, ו מ"ם בה וכמש"ו מ' פתיחא כו' רגל רביעי דאתכלילת מד' כמ"ש בז"ח ש"ה אופן או פן כו' פני אדם:

ואמר בה' ממש דא כו'. והן ד' תיבות ישראל כו' שהן ד' בתי דתפילין, ד' אותיות הוי"ה כמש"ו:

ואמר תו אית בי' ש"מ דאתכליל מן ע' רברבא כו' אלין ארבע בתי כו'. והכל מרומז בתפילין, דיחודא דק"ש הכל הוא בתפילין בעובדא, ד' תיבות ד' בתים. שמ"ע ש"מ ע הוא ב' שינין דתפילין שעליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה', והוא כי בז' ענפין דבהון הוא שם מ"ב, ב' ההין, וא"ו באמצע, ז' קני מנורה וז' נרות עלייהו, יו"ד דשם ז' הן ע' שם ע"ב והוא ע' ומ"ב שהוא יב"ק, וזהו שמע ש' השינין מ"ב הוא מ"ם עם ב' אודנין, וע' כנ"ל. ובג' מקומות מקום מלכות בסוד חש"ח ג' נקודות בסוד שם מ"ב והוא ג' אותיות ד שד"י ש' בג' ראשונות במקום בתי התפילין, ד' בחג"ת כמ"ש למטה, י' עטרת הברית בתפילין של יד:

ישראל ה' כו' ד' תיבין ד' בתים. א"ח הוא ת"ת, הרצועה דאחיד בבתים, דבתים הן ג"ר מוחין, והרצועה מקום התפילין הוא ת"ת דאחיד כל הד' עטרין. וב' רצועין שסובב הראש חסד וגבורה, ומקום הקשר גם כן בת"ת שהוא מבריח כו' הצואר למעלה מהם והגוף ושם הדלת בחי' לאה ומשם נמשכין נצח והוד. ורצועה של יד יסוד, קרן א' ה"ל במצחו, ושם יו"ד של שם, והוא קוצו של ד' של אחד, והוא עיקר הייחוד דבי' נעשה שדי ואחד וד' של אחד ד' של ראש. ושמע הוא ש' כנ"ל, ובשכמל"ו הוא תפלין של יד עצמן כמ"ש בפרשת תרומה בשכ"מ ד' פרשיות. ואף דשם אמר ד"ברוך שם כבוד" הן ד'. מכל מקום אמר שם ד"מלכותו" כוללם והוא הבית. "לעולם ועד" התפשטותה ונהירו דילה בג' עלמין כמ"ש בת"א "לעלם ולעלמי עלמיא". והראשון "לעלם" דשם עולם הייחוד כמ"ש בפרשת שלח. ויו"ד הקשר הוא הייחוד, דכל הבחינות של ראש מאירין בה ומתייחדין בה אלא דיסוד דבוק ונכלל בה לכן הרצועה של יד נאחז בה:

ואמר כבוד אלהים כו'. ר"ל דלכן בשכמל"ו בחשאי. כי ב' בחינות, א' ה' אחרונה והיא ד' של ראש, ושם "כבוד מלכים חקור דבר", כי שם המאור הגדול. וכאן בכורסייא את המאור כו' כבוד כו' מפני דהיא ע"ה וכאן והיו למאורות, ה' הוא האלהים, אור בייחודא כו'. וז"ש "רזא דרזין דלא כו'". והד' של ראש הוא מתפשט בנצח והוד דהוא ד' ב' קווין, ב' מזוזות דשם הד', וד' ויו"ד הוא נצח הוד יסוד, וש' חג"ת ג' ווין וג' ראשין כח"ב סוד שם ע"ב דהוא מ"ח ג' ווין וג' יודין ויסע כו' דהן משמשין בראשי הפסוקים וכלל השם מלכות. [עד כאן מגילת כתב יד קדשו]