יהל אור על ספר הזהר ג:תנג

לבנת לובן. ר"ל רחמי:

דספיר. ר"ל דינא:

דאיהו צ"ל דאיהי , ור"ל מלכות:

מאי דמות. ר"ל הציצית איך הם דמות כסא:

( דאיהי ה'. ר"ל הכסא עצמו ועם וא"ו דסליק י"ג כמש"ו הוא ח"י):

מט"ט שש כו'. בששה אותיות שבו:

ותלת עשר כו'. וא"ו גימטריא י"ג כמש"ו:

דאינון וה"ו כו'. ר"ת וא"ו:

ה' לכל סטר כו'. הכסא עצמו כנ"ל:

א' טלית כו'. א' של מילוי ה"א שהציצית הוא ו"ה רחמי ודינא כנ"ל:

( ובאת ה' כו'. זהו שמי בקרבו.)

אשלים לעילא. ר"ל באצילות עמודא דאמצעיתא:

לתתא. מט"ט ביצירה כמש"ו:

התיכון. שהוא באמצע:

מן הקצה כו'. מכתר עד מלכות באמצע:

משה. שהוא בדרגא דעמודא דאמצעיתא והוא ראשי תיבות מ'ט"ט ש'ר ה'פנים:

לקבל כו' וצלותא דתפלה. ר"ל הפתיחה באדני וחתימת הברכות בהוי"ה:

דכלילין בצדיק כו'. לשון ויכולו, וכן צדיק נקרא 'כל', ותפלה בצדיק ח"י ברכות, וברכות לראש צדיק:

דאשתכחו כו'. ר"ל בר"ת כנ"ל:

לעילא באילנא כו'. עמודא דאמצעיתא:

כרוב. הוא מט"ט ועל שמו נקראו החיות כרובים וזהו וירכב שהוא רכב כנ"ל:

ואינון קליפין כו' אינון כו'. שאמר לעיל כד חמא כו':

ירוקא כו'. קליפה ירוקה שעל האגוז והשני' הקשה ששוברין אותה:

[מה"ב] לבנת הספיר לובן וספיר כליל בין כו' :

ומט"ט כמראה כו'. דרקיע ואבן ספיר פי' למעלה בציצית ספיר ב' גוונין ודומה במראה וכן רקיע. והרקיע הוא הטלית והספיר הן הציצית ועתה מפרש היאך הוא דמות כסא בציצית:

דאיהי ה' לכל סטרא בד' חיוון. ר"ל ח"י עם ה' בכל סטרא הן ד' חיוון:

ואינון מיכאל כו' מט"ט שש כו'. וזהו שש וארגמן לבושה, דכסא הוא לבושה כמ"ש בריש תיקונים, וזהו אור לבושו כידוע, והוא ה' דכורסייא ד"ו, ויו"ד מתלבש בה ועיין מ"ש בפרק ד' בספרא דצניעותא (מ"ט ב' ג') וד' הוא נוקבא, ו' מט"ט דכורא, כידוע:

ואמר ח"י קשרים כו' מכאן דאף בי"ג חוליין רק ה' קשרים והוא בד' חוליין קשר א' וזאת קשר האחרון והוא שמא די"ב בחוליין, ג' פעמים ד' בחיות ושבטים ותקופות וכיוצא. וכן בכל קשר בכריכות:

וז"ש‏ והפוחת ב' חוליות לכל קשר לבן ותכלת. ומ"ש וצריך לקשור על כו' היינו בפוחת אבל צריך לעשות לכתחילה כהמוסיף כמ"ש כאן וקאי אחוליות ולא אכריכות כפירוש ראשון שבתוס':

ציצית בתרין יודין. ר"ל הוא מט"ט, ת"ר, כלל הציצית. וד' הציצית ד' החיות כנ"ל. והוא דמות כסא שהוא ה' ד"ו בד' רגלין, ו' דרגין כנ"ל:

וז"ש הכי סלקא בכל סטרא כו'. ר"ל דז"ש מט"ט כליל ד' חיות כנ"ל:

ותלת עשר כו'. הוא ענין בפני עצמו, דכולל תרי"ג, ומכל מקום רומז על מט"ט דהוא תרי"ג ברצוא ושוב דרצוא משלים לארגמן וזהו סוד ו"ה דדלית נעשית ה' ארגמן, כמ"ש בסתרי אותיות ריש פרשת בראשית וש"מ והתרי"ג הוא ו' פשוט ומלא דפשוט ת"ר כנ"ל דכליל במט"ט ו' והוא בדרגא דעמודא דאמצעיתא ו':

ועוד שש מעלות כו'. דלמעלה אמר דשש מעלות אינון בחושבן דציצית מרומז והוא ברמז וכאן אמר בי"ג חוליין:

חמש קשרין ה' כו'. ר"ל ואינון ארגמן ד' חיות בכל ציצית שכל אחד כלולה מד' לד' סטרין כמ"ש בפרשת בהעלותך. והטלית א' דה"א:

ואמר ובאת ה' אשתלים ח"י. ר"ל דהוא ו' ובה' דחיות ונקר' חיה כמ"ש היא החיה חיה יחידית דכלילא כל הד' נוריא"ל כו' והוא בה"א הנ"ל דברזא דמט"ט וא"ו י"ג, וה' דאשלים לה' חיות וכליל לון כנ"ל נעשה ח"י, וה' דהחיה אמר למעלה דהוא הכסא עצמו דכליל ד' כנ"ל:

ולכל חיה ארבע כו'. הן ל"ב חוטין, ד' פעמים ח', בד' חיות. וי"ג חוליין דמט"ט אשלים לאדם מ"ה:

ואמר אשלים לעילא כו'. דהוא אדם והן חיות כמ"ש בריש תיקון כ"ב ו' ש"מ והוא בוא"ו דיליה י"ג אשלים לאדם כנ"ל שלימו דלהון. ואשלים לח"י חיות כנ"ל, והוא אדם על הכסא. ומסטרא דצדיק נק' חיה ח"י ט"ט כנ"ל, ומסטרא דת"ת נק' אדם כמ"ש ברעיא מהימנא סוף ח"א ויחלום והנה סולם כו'. וזהו טט"פת כמש"ל רכ"ח ב' (ח"ג רכח, ב) והשלמה דילי' לעילא ולתתא הוא ברזא דרצוא ושוב, דגש ורפה, ברפה הוא מלך ע"ג דוא"ו איהו ברפה ודגש ביו"ד נוק':

ואשלים לתתא ואיהו מט"ט דאשלים עילא ותתא כגוונא דעמודא דאמצעיתא שמי' כשם רבי' כו'. כצ"ל:

ואמר בצלמו כדמותו. ר"ל בדכורא ונוקבא, אדם וחיות כנ"ל. ועליו נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כמ"ש בת"ז, והוא זיהרא דאדם דירית הוא:

ואמר דאיהו כליל כל דרגין מעילא כו' דהוא כליל כל חיות דהן רזא ד' אותיות השם והוא בין בשמא דאקרי אדם בל"ב אנפין כו' והוא מעילא לתתא באור ישר דכורא ומתתא לעילא בסוד חיה נוקבא כנ"ל והוא בסוד בינה ומלכות, והוא בדרגא כולל שניהם, שילוב שניהם, וכמש"ל רכ"ח א' בסוד השרפים. וז"ש "ואיהו כו'":

ואמר ואיהו כליל כו'. מפרש מ"ש למעלה דאיהו כליל ל"ב אנפין וגדפין והוא ב' מרכבות חג"ת עם בינה דכליל ג"ר ונה"י עם מלכות וכמ"ש בריש תז"ח והן ח' חוטין שבציצית שהן ד' כפולין כנ"ל:

ותמני סרי זמנין כו'. והן ע"ב קשרים [וחוליין] דציצית כנ"ל, ד' פעמים ח"י, והן כלולין במט"ט, ב ט"ט דביה כנ"ל, דהוא ח"י דכליל ד' חיות. הרי ע"ב דכליל בח"י. ויכלו כו'. והן ד' חיות דאשלים להון בוא"ו כנ"ל:

ועתה מפרש אדם דאשלים ואמר "ובארבע חיוון כו' וי"ג כו'". וז"ש "הא תלת עשר דכליל עילא ותתא" וכנ"ל:

ואמר ולעילא באילנא דחיי כו'. לפי שרוצה לפרש הקליפין שראה יחזקאל כמש"ו:

תהו והנה כו' דהוא ירוק רוח. ובהו ענן חיוור:

לקבל סובין כו'. דב' הראשונות הן במקרא ובמשנה, אבל בגמרא צריך למטחן בקושיות ותירוצין. וז"ש למטה "הקושיא במקומה כו' והרביעי קדש הילולים דתמן עייל רבי עקיבא יורד עד התהום". [ע"כ מה"ב]