יהל אור על ספר הזהר ג:תל

דאור כו'. ר"ל גימטריא ר"ז, ובאור הוא הראיה:

ואי לאו כו'. ר"ל אם לא היה קנאה לשם היו"ד כבר הי' נהרג:

הה"ד אני כו'. ר"ל דדרש "אֶל אֵל" כמו "אֵל אֵל" ומפרש תבנית:אֵ אלים. וז"ש אל מארי' דאל [ מצאתי כתוב על הגליון: ומשום דהוקשה לו דהול"ל אדרוש את אל כמו לדרוש את ה' ]:

דכל ספי' ומלאך כו'. קאי אלמטה:

לי' בה' ורזא דמלה כו'. ר"ל כן ישראל אל הממנן [נ"א ה']:

אוף הכי כל כו'. הוא ענין בפ"ע:

יכיל צ"ל צריך :

בגין דלא יתאביד כו'. דבלא סוסוון [מצאתי כתוב על הגליון: הן הבנים] אי אפשר לעלות ואינו בכלל אדם:

בשאינו מינו. ר"ל קרובים:

עץ השדה. מין במינו:

אוף הכי גלגל כו'. דאב הוא במדרגת י' ובן ו'. [מצאתי כתוב עה"ג: אב י' גלגל, ובן אמת המים ו', כמ"ש יפוצו מעיינותיך חוצה]. ואם אין לו בן אין לו תנועה לעלות לשרשו:

דאיהו י'. צ"ל ו' , שהוא ארוך והוא עולם הבא דסליק לבינה:

דימא לקבל צ"ל דאיהי לקבל דימא :

ומני' נפק בינייהו צ"ל ומינה נפיק בן י"ה ו' כו' :

ומיני' כו'. ר"ל כמה נשמות:

[מה"ב] וחמת המלך שככה כו'... ועמי בבקשתי. שייך לקמן רל"ד א' (ח"ג רלד, א):

ואי לאו בגין אות יו"ד כו'. הוא ענין בפני עצמו וקאי על מ"ש בזוהר כאן ת"ח רזא דברית קדישא כו' ואיפה ישרים כו':

אלין דמכשרין עובדיהון. הוא גם כן ענין בפני עצמו ולא קאי על פסוק ואיפה ישרים נכחדו. ומ"ש "ואיפה ישרים נכחדו" הוא סיום הפסוק וחסר כאן:

ורזא דמלה ב"נ חד יכול למהוי כו'. הוא גם כן ענין בפני עצמו. וכל הר"מ דכאן הוא הכל ענינים מלוקטים שליקט המסדר וחיבר לפי דעתו. וכן הוא כל הרעיא מהימנא שסידר בפרשיות כידוע. [עד כאן מה"ב]