יהל אור על ספר הזהר ג:שמב

זכאין להוון כל דעאלין תחות גדפייהו. כאן צ"ל מה שמובא לקמן קע"ב א' (ח"ג קעב, א) "לגו בעזרה דא אית תלת כו' עובד ציור אי חסידא קדישא כמה כו' שארי למחדי ואשתכך תמן מגו תהומי נפיק חד מרגלא ונפיק מיניה כחיזו דמעיין ואתחפיין כו'":

ומ"ש "יומא חד כו'" הוא לאלף שנין:

גו תהומא דאקרי גילבא. כאן צ"ל מש"ל ב' "אינון דמעין רתיחין כו'" עד "ואתון תחמון". ואח"כ כאן "לתתא גו שמרים כו' ברוחא דיוקנא דאדם", ואח"כ מש"ל ב' "אזיל ובעי ארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומי ובעאן לחפיא עלמא", ואח"כ כאן "כד קריב" עד "ולא יאות ליה למהוי תמן", ואח"כ "ואזיל ושאיט עלמא עד פלגו ליליא מבתר פלגו כו'" קע"א ע"ב עד "והא ידעת רזא דנא", ואח"כ שם "כד אסתכל ב"נ בהאי היכלא כו'" עד "איבין בעזרה דא", ואח"כ קס"ה ע"א "טרפין דלהון כו'" כמש"ש. וכאן הוא סיום המאמר:

קול ה' לעיר יקרא טעות סופר, וצ"ל קול ה' שובר ארזים :