יהל אור על ספר הזהר ב:פא

דוכרנא לדרי כו'. כמ"ש דישראל נפקו כו':

ברזא דמהימנותא. ר"ל אמונת ישראל מלכותא קדישא:

חובתא על כלא. ר"ל לא כמו שאר הקרבנות שהן חובת צבור מתרומת הלשכה:

לאנהרא מעשרה יומין. שהלבנה בעשרה ימים בחודש מתחלת להאיר בנהורא שלימא עד ט"ו בחודש. והענין כי בעשירי מאירה מכתר ספירה העשירית ממטה למעלה שמתחלת להאיר מלמטה למעלה ואח"כ מלמעלה למטה עד ט"ו בחודש בת"ת יום ה' מחכמה ושם נשלמת כמש"ו:

ובארביסר דליהוי כו'. ר"ל בגבורה יום י"ד:

בשעתא כו'. בין הערבים:

לאעברא זוהמא כו'. שהפסח עניינו ע"ז של מצרים צאן, ומדרגתם בסט"א. ולכן שחטו אותו לאעברא זוהמת הע"ז כידוע:

ולאתהנאה בההוא כו'. ר"ל לקיטת הניצוצות משם כמו בסוד הקרבן ריח ניחוחי וסוד פטום הקטרת ולכן דווקא צלי אש ולא מבושל ולא נא כדי ליהנות בריח כמש"ו ולא מן האכילה רק מהריח, דבר שהנשמה נהנה ממנו:

וז"ש וע"ד לא אתיא אלא כו'. ר"ל שלא ליהנות מהאכילה:

וע"ד וכל כו'. ר"ל וע"ד שאמרנו לעיל לאעברא זוהמא כו' כמש"ו:

בפרקנא כו'. ר"ל של מצרים:

דוכרנא כו'. ר"ל זכר שחיטת יצה"ר:

בההוא פורקנא כו'. ר"ל של יציאת מצרים:

בהאי רשימו כו' ובהאי כו'. ר"ל בברית ובפסח שזה ברית וזה שבירת הערלה: