יהל אור על ספר הזהר ב:תצט

ורזא דא כו' רצים מסטרא דא ורצים כו'. כמ"ש "הרצים יצאו דחופים כו' והעיר שושן נבוכה וכו'", "הרצים כו' יצאו מבהלים ודחופים כו' והעיר שושן צהלה ושמחה". ובשניהם כתיב "בדבר המלך" כמ"ש לקמן רנ"ב ע"א (ח"ב רנב, א) "וכלא בין לטב בין לביש מבי מלכא אתדן האי ב"נ":

אי מקדמי אלין דהכא כו'. והכל לפי מעשה בנ"א, אם יש בהם רצין לדבר מצוה או לדבר ערוה ח"ו:

תריסר גלגלין כו' ואינון ממנין שרפים. ר"ל שהם שרפים ממונים על שאר כו':

ואקרון חלונות. והן י"ב חלונות בבה"כ כמש"ל:

והיינו דכתיב משגיח מן החלונות. ר"ל שהקב"ה משגיח על ידם שלכל דבר ממנן קיימין ואע"ג שהכל ביד הקב"ה. והן מעלין התפלות לאשגחא בהו קב"ה כמש"ל ע"ב אלין חלונות כו' ולאשגחא בהו קב"ה:

כדין סלקין וכתבין כו'. ר"ל בסייעתא דילהון, וז"ש בגין דאלין אקרון חברים לגבייהו, ר"ל שמקדישין עם ישראל ביחד כמ"ש למטה "ואלין חברים קיימי תדיר כו' ולמהוי עמי' חברים לקדשא שמא דמאריהון ולזמרא כו'". וזהו סוד (ברכות ט, ב) כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום א' הקב"ה משאיל בו שנאמר מי בכם ירא ה' כו' אשר הלך חשכים ואין נגה לו שהן החברים המאירים לו מהיכל הזה שהוא היכל נגה וזה הלך חשכים לסט"א שהוא דא לקבל דא, והוא היכל הג' דסט"א שהוא היכלא דאפיל וחשיך כמש"ל דף רס"ד ע"ב (ח"ב רסד, ב) "היכלא תליתאה דא איהו היכלא דאפיל וחשיך ולית בי' נהורא כלל". זהו "ואין נגה לו" שהוא היכל נגה הזה, דלית ביה נהורא כלל:

עד תרעא דפתחא עלאה. הוא תרעא דצדק, צדיקים יבאו בו, והוא בפתח של היכל הד' כמ"ש למטה ואזלן בהדה עד היכלא רביעאה בההוא פתחא:

אלין אינון דממנן כו'. ר"ל אלין חברים הם המשוררים עם ישראל ביום שיש אחרים המשוררין בלילה וחשין ביום כמ"ש (חגיגה יב, ב) מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום כו'. וז"ש ולא בלילה כאינון אחרנין כו':

והא אוקמוה בגין דמנע כו'. ר"ל שאמרו בגמרא (ברכות לה, ב) כל הנהנה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו כו' ואין אביו כו' כמש"ו, וכן בכ"מ שאומר והא אוקמוה כתוב באגדות:

ישמח אביך ואוקמוה. ר"ל על הקב"ה:

דא איהו ההוא איש דפגים כו'. והוא בסט"א נגד היכל הזה ששם אתערותא דלישנא בישא ושם אתערותא דנחש כמש"ש דף רס"ד ורס"ה ע"ש שבלה"ר מעוררין לנחש הקדמוני שפיתה לחוה בלה"ר ואתפגים סיהרא על ידי הלשון הרע. וכן הוא כאן להיפך לאתברכא כנסת ישראל סיהרא בלשון בסוד מי זאת עולה מן המדבר כמ"ש לעיל, וזהו סוד אף וחמה ומשחית בהיכל הג' דסט"א. אף וחמה הן בב' נוקבין דחוטמא, כי הג' הנ"ל הן תננא ואשא וגחלי דנורא כמ"ש בספרא דצניעותא פ"ב תלת שלהובי מתוקדין בנוקבוי, ואמר באדרא רבא דף קל"ד ע"ב (ח"ג קלד, ב) "בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא כו' ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמוי כו' וקרינן לי' אף וחימה ומשחית", ושם בדף קל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) "ותאנא בתרין נוקבין דחוטמא בחד נוקבא נפיק תננא כו' ומחד נוקבא נפיק אשא כו'", וכן באדרא זוטא דף רצ"ד (ח"ג רצד, א) אמר מחד נוקבא תננא ומחד נוקבא אשא וכו' והן אף וחימה וגחלי דנורא יוצאין מפומא כמ"ש אש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו, ואע"ג דבאדרא רבא אמר דכלהו נפקי מחוטמא ר"ל העקרא של רוגזא נפיק מחוטם אבל הגחלים יוצאין מפיו וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א (ח"ג רפט, א) "חוטמא דז"א כמה דאוקימנא דכתיב עלה עשן באפו כו' והכא כתיב ותהלתי אחטם לך, ובספרא דאגדתא כו' ואי תימא הא כתיב ואש מפיו תאכל עיקרא דרוגזא כו'", וזה משחית כמ"ש באדרא רבא שם משחית מנ"ל דכתיב לפני שחת כו' בנורא דליק מוקדא. כמ"ש אש וגפרית. והוא המשחית בלה"ר שהוא בפומא והוא הנחש דפגים לסיהרא בלה"ר. וזהו חבר לאיש משחית כמ"ש אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, וכל מי שיודע ללחוש ואינו לוחש (תענית ח, א) ואמרו (שם ובערכין) לע"ל מתקבצין ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרת לו כו':