יהל אור על ספר הזהר ב:שטו

שבע כו'. דהיא בת שבע כלילא מז' ספירות כמש"ו:

איהו כו' ואיהו כו' צ"ל איהי..ואיהי . ור"ל כי שני בחינות במלכות, א' אצל ת"ת וא' תחת יסוד כמש"ו, ולכך היא באמצע אצל ג' ספירות חג"ת נקראת נר מצוה ואצל נה"י נקראת נר מערבי. וז"ש (שבת כב, ב) שנר מערבי עדות שהשכינה שורה כו':

דאית לה כו'. ר"ל כל שם הוי"ה ב' ההי"ן בששה קנים י' ו' בקנה אמצעי כמש"ו:

בן י"ה כו'. ר"ל עמודא דאמצעיתא ת"ת שכולל כל הו"ק שלכך בישראל י"ב שבטים ו' דו"ק ו' דכללותן בת"ת ולכך הן בקנה האמצעי ו' בקנה א' בבחינת כללותם:

כצורת ז'. ר"ל י' מלכות חכמה זעירא י' זעירא והיא כאן על המנורה תגא דס"ת כמ"ש לעיל י' על ו' צורת ז':

בכל אבר. כמ"ש לקמן מבית ומחוץ תצפנו בשכינתא:

מחצית השקל. מחית הוא ו' ושקל הוא י' כדאיתא לקמן ריש פרשת תשא בפקודא:

הה"ד זה כו'. ראיה דהיא נקראת שקל ונקראת מחצית השקל דזו"ן להן כותל א' כידוע בסוד הנסירה וכותל היא כ"ו ת"ל כ"ו עמודא דאמצעיתא הוי"ה, ונוקבא ת"ל שהכל פונים בו, תלים של הלכות כמש"ל. וזהו שקל גימטריא ת"ל, ולכך נקראת 'מחצית' חצי לז"א וחצי לנוקבא ויתבאר לקמן יותר:

וחמש אמות רוחב. צ"ל אורך. ור"ל הקרש ארכו עשר אמות ב' ההי"ן ורחבו אמה וחצי ו' י':

וחצי כו'. מצה פרוסה כמ"ש בת"ז:

וכלא אתרמיז כו'. ר"ל כמש"ל וֹ חולם תגא. וּ שורק אמצעי. וִ חירק שימושא. ובג' מקומות הנ"ל משלמת אותו לעשר ספירות. תגא ג' ראשונות שימושא מלכות ולכן רמוזים בז' ג' כמ"ש בת"ז תגא ז' שימושא ג' שורק שוה אצלו ו"ק ושם ו'. וענין הויה שבעמודא דאמצעיתא הוי"ה שלימה כידוע וגלוי ההוי"ה הוא מבינה כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בא ועטרת היסוד הוא ה' אחרונה שבשם כידוע והן הו"ה ומל' יו"ד משלמת השם. וכל זה בבחינת השם שבת"ת אבל בכל עשר ספירות מתחיל מחכמה ומשלים במלכות כסדר. וכן כד סלקת חכמה זעירא לחכמה שם הוא תגא גם כן השם כסדר בת"ת כנ"ל:

אני. ר"ל מלכות:

ראשון. תגא בחכמה שנקראת ראשית:

אין אלהים. דשם נקרא' שם מלא ה' אלהים:

דאתרמיז כו'. ג' יודי"ן יו"ד בתחלה, יו"ד אצל וא"ו, יו"ד אחר ה' אחרונה:

וכל שם כו'. ר"ל שמלוי הזה רומז על מלכות שהשם זה נוקבא הוא שבו ההי"ן על יודי"ן כמש"ו:

אלא לא גרסינן:

י' על ו' כו'. ר"ל בשם הנ"ל:

כ"ש כו'. ר"ל כנ"ל:

ובגין דלא כו'. ר"ל לפי שדרגא דמשה רבינו ע"ה כולל כל העשר ספירות וע"י מתייחד בכל העשר ספירות:

מעצמה. צ"ל מעצמו. ר"ל מעצמו דקב"ה כמ"ש עצם מעצמי:

שאר מאנין כו'. ר"ל לכך עשה בצלאל שהוא סיומא דגופא וע"י שכינה שימושא לכן לא עשה המנורה:

דשכינתא תתאה צ"ל שכינתא . עמודא דאמצעיתא צ"ל דעמודא דאמצעיתא :

ודאי. ר"ל דבעלמא דאתי עטרת תפארת כידוע:

באות ל'. ר"ל ז"ש לה' שהן ג' יודי"ן הנ"ל כולל כל העשר ספירות גימטריא למ"ד כנ"ל:

מסטרא דטעמי. גרסינן, ולא גרסינן מילת "דילה":

זרקא כו'. דאתזרקת לעילא כמ"ש בת"ז:

דהיינו סגולתא. על האות בכתר על חו"ג צר"י כעין סגולתא שם היא ביו"ד. בה' בסגול תחות תרין ירכין גם כן צר"י:

ביה אשתמודע. ר"ל בעמודא דאמצעיתא: