יהל אור על ספר הזהר א:סה

ת"ח כתיב לבתר יקוו כו'. [פי' אחר יהי רקיע שהוא הפרסה באמצע ת"ת דעתיקא קדישא כמש"ל ל"ב ב' אח"ז כתיב יקוו, והם שני עניינים פרסה וצמצום שהוא הסתלקות האור. וזה צריך לתיקון זו"נ שאין יכולין לקבל אור של עתיקא קדישה שלכן היתה מיתת מ"ק, לכן היתה הפרסה שלא לקבל אור שלמעלה מטבורו ששם קדש הקדשים. וכן באדם למעלה מן הקרום המפסיק באמצעות מעוי דב"נ שם כלי הנשימה וזה הועיל לתיקון ז"א אבל נוקב' עדיין אינה יכולה לקבל האור כי לכן בעולם התהו נתבטלה מכל וכל משא"כ במ"ק. ולכן לתיקון הנוק' צריך גם כן הצמצום והוא שנתצמצם האור מתנהי"ם וז"ש מתחת השמים ממש . ר"ל שהצמצום התחיל מתחת ת"ת דע"ק ששם הפרסה שנק' רקיע השמים, והיינו שנתצמצם האור של תנהי"ם אל מקום אחד שהוא היסוד:

וז"ש ר' ייסא אמר אל מקום אחד דא איהו אתר דכתיב בי' וברית שלומי כו' ולמקוה המים כו' א"ר חייא מקוה המים דא צדיק כו' וכתיב אמרו צדיק כי טוב. והיינו כי מקוה המים האורות של תנהי"ם היה בצדיק יסוד עולם. כן ביאר הגר"א בפרק ג' דספרא דצניעותא בד"ה כתיב ויאמר. המסדר]: