יהל אור על ספר הזהר א:ו

אע"ג דאת בי"ת בה אברי עלמא וכו' לית בי יחודא אלא בך. [ א"ה עי' לעיל ב' ע"ב ד"ה ר"ה סבא ועי' בספרא דצניעותא ריש פ"ק בהג"ה המתחיל "ועיקר ענין המתקלא" שכתב שם כי המתקלא הוא הדעת והוא ב' עטרין דגניזין באו"א חו"ג והן באין מעתיקא קדישא מאוירא ובוצינא ולכן דעת במקום הכתר. ובתחלה בעולם התהו לא היה מתקלא ונברא העולם בב' חו"ב בלא מתקלא שהוא הדעת. ואמר הקב"ה לאל"ף כל ייחודי לא יהיה אלא בך, והוא הכתר שהוא הדעת פלא אלף אדרין ואכסדרין. ואמר שבריאת העולם ע"י ב' וא' והוא המתקלא בג' קוין ] :

[א"ה ראיתי ללקט ביאור המאמר מדברי הגר"א ז"ל. גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא. חכמה אבא נקרא סתימאה כמ"ש בתז"ח פ"ט ע"ד הימנו דחד הורמנותא טמיר בטמירו ע"ש בביאור הגר"א וכן חכמה נק' קדש כידוע והוא סתימאה קדישא שבכאן. והגילופין הם סוד האותיות שנצטיירו בבינה והכל על ידי חכמה יו"ד, שהיו"ד נתפשט לאורך ורוחב כמ"ש בח"ב ק"פ א' (ח"ב קפ, א) בקיימין וסמכין ע"ש בביאורו ובילקוט שם:

גו מעוי דחד טמירו. הוא אמא כמ"ש בתז"ח שם טמיר בטמירו. ואמר שם "ומגו זעירותא דיליה טמיר בסתימו דמעוי ולא ידיע", והוא חכמה יו"ד של השם, נקודה זעירא טמיר בבינה שנקראת לב, לב מבין, והלב הוא מעי כמ"ש בקרב לבי מעי וכו' קירות לבי כמ"ש הגר"א שם. והוא נתיב לא ידעו עיט שנעלם בבינה כמ"ש שם הגר"א והוא סוד נקודה בתוך הה"א כמ"ש הגר"א בח"ב ס"ח ע"ב בד"ה לגו לגו עי"ש. וז"ש דנקיד בנקודה :

ואמר דנעיץ בסוד קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא שאמר בריש הזהר ט"ו א' (ח"א טו, א) קוטרא בגולמא הוא יסוד החכמה שהוא י' גלם כידוע והוא נעיץ בעזקא פי' בבינה שנקראת עזקא מם סתומה ע"ש:

ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא. הוא יסוד אבא והוא דעת עליון ובו גנוזין המוחין חו"ב חו"ג כידוע, והוא נקרא מפתח דסגיר ופתח כמו שיתבאר ועי' במ"ש הגר"א בפ"ק דספרא דצניעותא בד"ה סתים לאמא ובד"ה אתא מפתחא עי"ש:

וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא חדא. בינה שנקראת היכלא לאבא כמ"ש בח"ב ס"ח ע"ב (ח"ב סח, ב) בתוספתא ועבד ליה לגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא ע"ש בביאורו:

ואע"ג וכו' עיקרא דכלא בההוא מפתחא הוי. שעיקר הכל הוא הדעת ובו קבוץ כל ה"ח וה"ג כידוע:

ההוא מפתחא סגיר ופתח. כי הדעת הוא ת"ת כידוע, ובהיותו בעיבור במעי אמא בדעת אז סתים לאמא בסוד מ"ם סתומה שהוא ב' ו' כזה ם [ציור של מ"ם סתומה המורכב מאותיות ב' ו'] שהוא"ו מתחבר בב' ונעשה מ"ם סתומה וזהו סגיר. ואח"כ כשנולד ויוצא הוא"ו ז"א לחוץ אז אתפתחת וזהו ופתח שאמר כאן. ועי' בפ"ק דספרא דצניעותא שם ובזהר ט"ו ע"ב (ח"א טו, ב):

בההוא היכלא אית ביה גניזין. הן תרין עטרין דאחסינו או"א לברייהו כמ"ש הגר"א בפ"ק דספרא דצניעותא בד"ה שתא נפקין וזהו תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו וכו':

סתימין. הן תרין מוחין חו"ב שנקראו סתימין כנ"ל ההוא סתימאה קדישא גו מעוי דחד טמירו:

בההוא היכלא אית תרעין וכו' חמשין. הן נ' שערי בינה דסוד י"ה, י' פעמים ה', כידוע:

אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין ותשע. בסוד מ"ם סתומה‏ בסוד מקוה שהיא מטהרת את ישראל ביוה"כ שהוא בינה כידוע והן ארבעים כי נקודה האמצעית משלמת לעשר לכל סטר והן מ"ב בסוד זכור ושמור בסוד א"ח ד' הט' שבכל סטר הם א"ח זכור ונקודה האמצעית ד' שמשלמת עד ארבעים כנ"ל והוא שמור מל' וזכור ושמור הן מ"ב והן ב' נקודות הכוללים א"ח וד'. והיינו כי נקודה האמצעית המתפשטת לד' סטרין יש באמצעיתה נקודה א' המחברן. וכן בא"ח שבכל סטר יש נקודה עשירית הכוללן והן מ"ב. ועוד ז' עולימתין דילה ז"ק דילה הן מ"ט כמ"ש הגר"א בתיקונים ל"ז ב' ול"ח א' בד"ה אינון ברזא ובד"ה וקדם האי שיעורא:

חד תרעא וכו'. הוא שער החמשים הנעלם וביה גנוז גם כן הנתיב הנעלם, נתיב לא ידעו עיט, כמש"ו ועמ"ש הגר"א ז"ל בתז"ח פ"ט ע"ד בד"ה כל הרהורין. ]