יהל אור על ספר הזהר א:נה

וייצר כו' לא אשתכח עזר בה?? לשכינתא בגלותא ולא למשה. [א"ה המאמר הזה לקטתי מביאורי הגר"א ריש תיקון נ"ח. והענין כי ידוע כי תורת משה הוא הסוד, ואינון דלא מסתכלין ברזין דאורייתא גרמין לשכינתא דאסתלק נביעו מינה דאיהו את י', דיו"ד דאדני הוא חכמה דילה בת מלך פנימה הדבוק באצילות, ושאר אותיות הם גופא דילה דהיינו בי"ע. ושם בבי"ע יש סטרא אחרא. ולכן היא שם טמירא בפשט רמז דרוש כנפיים ולבושים לכסאה מינייהו. אבל ראש י' דילה בת מלך פנימה באצילות ושם לא יגורך רע, וא"צ כיסוי תמן ושם הוא מוחא הסוד. וכן משה בגין ע"ר דגרמין ליה להקבר בחו"ל כי תורת משה סוד הנ"ל טמיר ברמז כנ"ל בכ"מ. והוא אתתרך רוחיה בכל דר ודר לגלות ולתברא טינרא להוציא מים סוד הנ"ל. ולכן אינון דלא מסתכלין ברזי דאורייתא לא אשתכח עזר בהון לשכינתא ולא למשה:

ויקח אחת מצלעותיו כו'. והוא בניינא דילה לעת הגאולה כמש"ו:

מצלעותיו דמאן אלא מאלין עולמין דמטרוניתא נטלו כו' חד מינייהו. דצלע הוא סיהרא קדישא מלכות ואיהו חד מן עולמתין דילה דאינון אילות דסוחרני כורסייא והוא ע"ב עולמין דילה, ששים גבורים סביב לה וי"ב תחותה, ואיהי חד מן הנהו איילות וכמ"ש ששים המה מלכות כו' אחת היא יונתי תמתי כו':

ואיהו סטרא חוורא. פי' דלית לה דעת דילה שהוא גבורות סומקא, ואז היא חוורא כסיהרא, וכיון דאנהירת כחוורא דאבנא דבדולחא ל"ל חיזו בשפירו לאסתכלא. אך כאשר קבלה דעתה שהוא ה' גבורות, כי נשים דעתן קלות כידוע אז נאמר בהם לעשות בהם משפט, דינים ה' גבורות הנ"ל, אז כתוב הדר הוא:

וז"ש ויסגור בשר תחתנה דא כו' בשר דמשה סומק. הוא דעת דילה שהן ה' גבורות כי משה בסוד הדעת מלגאו כידוע:

ד"א ויסגור בשר כד"א כו' דבה מטרוניתא יהיה סגור ששת ימי המעשה. פי' כי גופא דילה שהוא בבי"ע היא סגורה שם ומסתתרת לאגנא עלה כל ששת ימי המעשה כי בשבת היא עולה באצילות בסוד עליית עולמות אבל בששת ימים צריכה לבושים לכסאה ולאגנא עלה כנ"ל:

הכא אתרמיז רזא דיבום דאמרו ביה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. הענין כי סוד היבום הוא כי האחים כמו שהגופות שלהם מתקרבים באחוה כן הוא בנשמות יותר, ולכן על ידי שהוא קרוב לו מתבנה על ידו. והענין כי ביתו זו אשתו של אדם, עיקר בנין שלה על ידי בנים שהוא התפשטות רוחה. שאו"א נותנים רוחן בולד, ואמרו (כתובות נט, ב) אין אשה אלא לבנים, כי אשה בסוד נפש ובעל בסוד רוח, ובולד והיו לבשר אחד, מתחברין רוח ונפש דילהון כאחד ואז נקר' חיים כי הנפש בלא רוח הוא מת כמו בקבר. והרוח בא לעולם להחיות הנפש. וז"ש ואין אין מתה אנכי. ולכן בנים הן יסודה ובניינה:

והנה כתיב בא נא אל שפחתי ואבנה גם אנכי, פי' כי כיון ששפחתה קרובה לה ומשועבדת תחותה כן רוחא דילה שולט על רוח שפחתה, ואז על ידי התפשטות רוח שפחתה בולד יכולה גם כן להתפשט רוחא דילה. וכן הוא ביבום. כי מהתקרבות נשמות דאחים זה לזה אז בהתפשטות רוחא דיבם בולד מתפשט גם כן רוח אחיו המת באותו הולד:

והנה כמו כן למעלה. כי הנוקבא, שהיא השכינה, עיקר בניינה הוא בנים דילה דהיינו נשמות הצדיקים שהוא התפשטות רוחא דילה. והנה ישראל נקראו בנים למקום שהיה להם נשמת אצילות. וזה לעתיד לבא. אבל עתה על ידי חטא העגל פרחה מינייהו האי זיהרא עלאה ולא נקראו עוד בנים כי אין להם נשמתא הנ"ל בנויי דשכינתא ע"י ז"א דאצילות רק מסטרא דעבד מט"ט ואז נקראו עבדים. והענין כי י' ספירות דאצילות מקננין במט"ט שהוא כלל עולמות בי"ע, ולכן נקרא מט"ט אחיו של הקב"ה, ואז נוקבא דאצילת גופא דילה מתפשט בבי"ע כידוע ואולידת נשמתין מסטרא דבי"ע כידוע והוא בסוד היבום. וכל התיקונין עתה הוא מסטרא דבי"ע. אבל לא הועיל גם זה כנראה עתה בעו"ה כי גלו ישראל ואזלין נע ונד. והנה ביבם שלא בנה הוא בג' דברים: בתחלה במחשבתו מאן יבמי להקים, ואח"כ בדבורו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה, ואח"כ במעשה וחלצה נעלו מעל רגלו. כן בכאן בג' עולמות בי"ע שהן מחשבה דבור מעשה כידוע, כי בתחלה ירדה בבריאה וכשלא נתקן גם שם ירדה ביצירה ואח"כ בעשייה. ורוחא דקוב"ה נכלל עם רוחו דמט"ט בבי"ע וכשלא נתקנה שם אז וחלצה נעלו מעל רגלו שהוא עקב עולם העשייה כידוע, ושם של נעליך כו' זו אשה כו'. וביבום ניתר על ידי חליצה הקשר שבין אחיו עמו לתקנו כנ"ל, ואז כיון שלא בנה וניתר הקשר שוב לא יוכל לבנות עוד, והולך נע ונד עד דאשכח פירוקא על ידי ת"ח גדול שעולה למדריגת או"א עלמא דחירו ומוציאו מיד סט"א. וכן למעלה כיון שלא בנה על ידי מט"ט שוב לא יבנה עוד. רק על ידי או"א עלאין וזהו לא תוסיף קום בתולת ישראל רק אקים את סוכת דוד:

וז"ש כאן הה"ד אשר לא יבנה את בית אחיו. דודאי חנוך שהוא מט"ט לא יבנה את בית אחיו כנ"ל אלא קוב"ה על ידי או"א עלאין. וז"ש אבל לגבי קוב"ה אתמר ביה ויבן ה' אלהים אבא ואמא בני לה כנ"ל:

ובג"ד בטורא דא אתבני בי מקדשא כו'. והענין כי ב' מקדשים הן בניינין דילה שהן כנגד עוה"ז ועוה"ב, בינה ומלכות, והן בשביל ב' מיני נשמתין שהן רוחא דילה כנ"ל. והם נשמתין עלאין דלית לון גופא שהם בעולם הבריאה כידוע ינקין מאפרסמון דרגא דבינה עוה"ב ונשמתין דאית לון גופא בהאי עלמא ינקין מאפריון מלכות עוה"ז. ואלין אינון ב' בהמ"ק ב' בניינים דילה. אך כיון שחטאו ישראל ירדו בסטרא דההוא עבד ונבנו ב' בהמ"ק על ידו מסטרא דבריאה ועשייה כי בינה מקננא בכורסייא ומלכות מקנן באופן כידוע אלא שנחרבו דכיון שלא בנה שוב לא יבנה כנ"ל. ולעתיד לבא יבה הקב"ה בעצמו ב' מקדשים מסטרא דאצילות בינה ומלכות כעיר שחוברה לה יחדיו ואהיה לה כו' חומת אש ואז יתקיים:

וכן אתמר במשה ויבן כו' דא שכינתא נערה המאורסה כו' בההוא זמנא יזכו כל ישראל כו'. והן מסטרא דג' עלמין בי"ע. ב' בהמ"ק ומשכן כי המשכן היה גם כן מסוד היבום מסטרא דמט"ט שהוא משה שהיה לו מטה האלהים, דרגא דמט"ט, משה לכף חובה, וכף זכות מסטרא דעה"ד כידוע, ולא זכו לתיקון האמיתי רק לע"ל יזכו לזיהרא עלאה. [ע"כ מא שלקטתי מתיקון נ"ח] :