יהל אור על ספר הזהר א:ג

(מגכי"ק) ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וכו'. הוא אור כשלמה נהירו דנקודה. ואלה הוא נוטה שמים כיריעה והוא הדעת קו המדה שנותן גבול לכל וזהו אלה ועיין בתוספתא פ' בשלח (ח"ב נ, א). והנה אלו ב' הם סוד אויר י' אור. והנה שמים הנ"ל הן ה' יריען חוברות כמש"ש ה"פ אור דקו המדה כמ"ש בריש ת"ה ותי"ט. והן אלף ל"ה אל"ה. וה"פ יו"ד הוא י"ם. ע"י מ"י ברא אל"ה וחבור חו"ג הם אלהי"ם אלא שגבורות קודמים ונחלק למ"י כמ"ש בתיקונים נקודה בתוך המ"ם מעין חתום:

ואמר ואינון דחבו וכו'. שלכן עשו של זהב ובצורת שור ובמדבר:

ואמר וברזא דא אתקיים וכו'. דלא לאפרדא חו"ג ואמר (הוא לעיל) דסתימא דכל סתימין , ר"ל כתר שהוא יותר סתים מחו"ב ומכל המדרגות שבהם והוא סוף עולמות א"ס. ותחלת הגילוי הוא הנקודה שהוא ראש התורה קודם לכל האותיות הוא נקודה. והוא בכל בפועל וכולם בו בכח. וז"ש צייר בה וכו' . וכן הכל במחשבה דכל שאינו במחשבה אינו בא לידי מעשה. וז"ש כולם בחכמה עשית:

ואמר צייר חקק. חקק על כלים וצייר על הפנימיים שהוא מצטייר לפי הגוף וחכמה נק' כ"ח מ"ה , מה במחשבה פנימיות וכח בעובדא ועיין בתי' ל"ט א' ומש"ש:

בשעתא דאתמשכן אתוון וכו'. אז ותמלא הארץ דעה לכן אז שואבין רוה"ק:

כדין נפקת ה' וכו'. דזהו הפרש בין איש ואשה. ואמר ואתוון אחרנין וכו' ר"ל דיוד הוא בהראות פנים בעזרה אבל אתוון דאלה הוא צריך לאמשכא. וז"ש אדכרנא בפומא . ואמר ג' דברים כמ"ש אזכרה ואשפכה נפשי. ואמר עלי ר"ל על יו"ד כנ"ל:

ואמר ובמאי בקול וכו' ר"ל על ידי השבחים וכנ"ל משכין וכו'. והמון חוגג ברגל:

מרוב אונים דא ריש דרגין וכו'. חכמה: