יהל אור על ספר הזהר א:רמב

ת"ח בשעתא דבר נש כו'. ר"ל שעל זה מרמז יונה וכנ"ל ובשביל שאח"כ קרא על נינוה חיה:

בתרין גוונין וכו'. זהו סוד הודו תחלה וסוף כו'. [בספרים אחרים איתא זאת הלשון: זהו סוד הודו תחלה וסוף ואנא כו'. דלא כב"ש שהם מסטרייהו משוין להדדי כו'] כמ"ש כבר בענייני הנענועים ע"ש (ביאור רעיא מהימנא פרשת פנחס רנ"ו ע"א (ח"ג רנו, א) וכ"ה באברהם יצחק ויעקב שם חם ויפת. שם נגד ואגדלה שמך כו'. חם ידוע. יפת ישראל אשר בך אתפאר. וכן יין השרוני (ב' חלקים מים וא' יין). וי"ש תחות כורסייא או"ר וק"ג וז"ס עג"ל בשעת מנח"ה [ששניהן עולין ק"ג] ולכן דרש ירבעם כו' ואח"כ נהפך לעשות כו' וחסד נק' אור [ס"א וכן עשרה הלולים ג"פ נגד נר"נ. שופר ותקיעות (ס"א ותוף) ותרועו'. ונגד ט"ס ג' קוין חד"ר גפ"ג] (אמר המסדר, פי' כי בעשרה הלולים הם ג"פ תלת נר"נ, שהם שופר בינה נשמה, תקיעה קול ז"א רוח, תרועה תרע"א אדנ"י במילואו י' זעירא חכמה זעירא מלכות נפש). והכל כי החסדים גוברים על הגבורות כנ"ל למתקם. ופי' כל זה לפרש דברי הזוהר כי שכר ועונש הם מחו"ג. ועבר והוה ועתיד הם תחלה וסוף ואמצע. ובעונש מסט' דגבורות דנין על האמצע באשר הוא שם. ובשכר מסטרא דחסדים דנים על העבר ועל העתיד, תחלה וסוף:

בשעתא כו' וכד אולידת כו'. וזהו סוד ההיא איילתא שמעוברת מגבורות נשיך חד זמנא כו' תניינא כו' שאז נק' אילת וכן יסוד איל בסוד אילו של יצחק. וסוד במטהו פעמים ויזובו מים. וסוד קריעת ים סוף ויהי הענן ויאר את כו'. וסוד כל מחלוקת כו' וכל כו' דבשני הוא. וסוד ליכא כתובה כו'. וסוד קשין לזווגם כו' דמדחי גברא כו' בלא עתו וכמש"ל אלא כאן קודם וכו' וכן בקריעת ים סוף שדילג הקב"ה את הקץ וזהו סוד מעשה ידי כו' וזהו סוד ימי טומאה של לידה וימי טוהר וזהו סוד ויהי נועם אחר הבדלה דתחלתו גיהנם ואח"כ ואתה קדוש כמ"ש באדרא רבא קמ"ג ב' (ח"ג קמג, ב):

לית גייחא כו' כד"א החפץ כו'. כצ"ל: