יהל אור על ספר הזהר א:קצה

וז"ש כהחום היום [דכתיב] וזרחה לכם יראי שמי. שהיראה היא הפתח כמ"ש בפרשת בראשית ז' ע"ב וי"א ע"ב עי"ש. ועי' בזוהר כאן וישא עיניו וירא כו' ומבואר כל מה שכתבתי:

ד"א כו'. ור"ל באלוני תוקפא הוא יום הדין החזק מאד כמ"ש (צפניה א, יד) יום ה' הגדול כו' מר צרח שם גבור. ור"ל והוא יושב פתח האהל בבית הבליעה שמפרש והולך שהוא פתח הגוף שנקרא אהל כידוע:

ואז נשמת הצדיק כו'. ר"ל זהו וירא וירץ כו'. וישתחו ארצה לקראת השכינה ארץ החיים. ארצה לארץ כמ"ש בסתרי תורה צ"ט ע"ב (ח"א צט, ב) ולגבי שכינתא אמר בשמא אדני. ויאמר אדני אם נא מצאתי כו'. כמ"ש אם הוא זוכה אז אין שכינה מסתלקת מאצלו עד שמוליכתו למקומו כמ"ש צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, מה יפו פעמיך בנעלים כו'. ואם ח"ו רשע הוא, אע"ג שמוכרח לראות השכינה בין צדיק בין רשע, מכל מקום השכינה מסתלקת תיכף ואז מצער אותו המ"ה מאד ויוציאה כפיטורי בפי ושט (ברכות ח, א). אבל בצדיק כשהשכינה לפניו יוציאה בנשיקה וז"ש הצדיק "אל נא תעבור מעל עבדך" ולכן נאמר כאן שם אדני שהוא השכינה כידוע: