יהל אור צא

גו סתימא עילאה. עי' ביאור כה"מ ע"ס בהיכלות דפקודי רנ"ה א' ד"ה דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא. ע"ש:

(קנב ע"א) ת"ח טי"ת כו' את דא משניא כו'. והטי"ת באדם הוא הלוז והוא אחות לבן הארמי שהוא חי"ת בסוד בנות ח"ת. וכן למטה קליפת השום מפסיק ביניהם וכשנתגלגל באלב"ם אתיהיבו ט"ר ביחד (עי' ח"א ר"ד א'. נראה מהרד"ל) ברזא דטוב עם מאד. וכ"ה ברזא דאליהו נחשא דחיים לכן ויקנא לאלהיו קנא כו' וזהו קנא לאדם וכן באדם ב' נחשים כו' וח"ק ג"כ ביחד והוא שכינו של טי"ת שם והוא בהיפוכא וע"ל ק"פ ב' (עי' בליקוטים שבסוף הספר):

ק' לא כו'. והוא בעל מחלוקות ועליו אמרו שקר אין לו רגלים בשביל רגל הק' משא"כ טי"ת שהוא מיושב תחתיו מלבן רחב והוא איש טוב רודף שלום שהקוף פושט לשונו [ולשונם תהלך בארץ. הרמ"ש] וזנבו לתהומא משא"כ ט' שכופף לשונו לתוכו וז"ס והיה פי ראשו בתוכו כו' לא יקרע דלא שליט בי' מחלוקת והבדל ובהבדלה אתברי גיהנם וט' וק' אינן בענין עה"ב אלא בחיי עוה"ז ולכן שם לא שליט מ"ה. והלוז של אדם לא טעים מע"ה טו"ר ולכן נשאר בסט' דטוב וכן בארץ וכן בעופות החול לפי שכולן כלולין באדם וכן אליהו ונק' בתואל על שם בית אל שהוא לוז:

כמה דאת דא כו' את ק'. וזהו קרח דנחית לשאול ובהיפוכו מרע"ה ותרא כי טוב הוא:

(קנג ע"ב) שלחן איהי דקא מסדרא כו' סדרא בי' פתגמי אורייתא כו' (קנד ע"א) זכאה איהו מאן דאלין תרין קיימא על' פתורי' מלי דאורייתא וחולקא למסכנין. (ז"ל הגר"א בליקוטיו בכי"ק שתחת יד הרב הג' ר"א ק"מ נ"י) בזוהר תרומה שצ"ל על השלחן ד"ת וחלק לעניים והענין כי השלחן הוא מלכות וצריך לכוללה בג' דברים נגד ג' שלמעלה שמקבלת מהם ואמרו (ברכות נ"ה א' וש"מ) בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עכשיו שלחנו ש"א מכפר עליו כי האכילה דומה לעבודה בברירת הניצוצין וכמ"ש קרבני לחמי ואמרו (פסחים נ"ט ב' וש"מ) שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין לכך כתבו הראשונים שצריך לזבוח יצרו על השלחן כמ"ש ושחט כו' צפונה כו' והנה התורה וג"ח משלימין לג' דברים ומאיר בה ח"י עולמים בג' גווני הקשת. וא"ל כאלו אכלו כו' שהם נאחזים מסט' דשמאל וע"כ צריך לכללה בכל הג' קוין בסוד אבהן וז"ש (אבות פ"ג) שלשה שאכלו כו'. עכ"ל):

(קנה ע"א) יוצר אור הא יצירה. (א"ה. עמ"ש הגר"א בתיקונים נ"ב ב' בד"ה תתן להם. כי ג' קליפין באגוז והן נגד בי"ע והכל בנוק' תורה שבע"פ. קליפה ירוקא דאגוזא הוא עשיה. וקליפה הקשה חוורא דאגוזא ביצירה ולכן יוצר אור ביצירה חוורא דאגוזא. והוא בהו אבנים סלע דיצירה. ובורא חשך הא בריאה. הוא חללא דאגוזא שהוא בבריאה דשם חשך דחפי עלה אבן דיצירה וא"י להשיגה ושם הוא תהום וחשך על פני תהום):

(קנז ע"ב) רע"מ לתקנא בי'. ל"ג בי':

לאזהרא. צ"ל לאתסדרא:

דאינון משכנא כו'. חשיב כאן י' דברים. דמזבחות ב' הם והם נגד ע"ס. ארון בינה היכלא פנימאה כמ"ש בת"ז ארון נור דליק בינה ע"ש. כפרת חכמה וכן באדם קרום של מוח כרובים כתר ושם ודברתי אתך כו' שם השכינה. וכן באדם על הקרום משכן הנשמה באוירא דגלגלתא קד"א. וכן גלגלת באדם בינה כנגד ארון. וג' הראשונות באדם בראש ק"ק וכן בספירות הן ק"ק סתומין וכן במשכן בק"ק. משכנא מלכות כידוע. מנרתא חסד בדרום. שולחן גבורה בצפון. מזבח תפארת באמצע כ"ז ידוע וא"צ להאריך. ע"כ ותעמוד מלדת ד' סמכין דכרסייא כי מקום מלכות אצל ת"ת כידוע. ע"כ סיומא דגופ' מסיים ג"כ המשכן מכאן ואילך לבר מגופא. כיור וכנו נו"ה כמ"ש בת"ז שהן יוצקין מים ליסוד כיור למעלה וכנו למטה שהן מעלה ומטה דו"ק. מזבח החיצון יסוד זיו איקונין של יוסף דומה לשל יעקב שניהם מזבח נקר' גוף וברית חד והן הכל כסדר. וכ"ז בשכינה בע"ס דילה. וז"ש וכלא בשקל. שהוא מלכות כמ"ש לקמן:

ובג"ד כו' זה יתנו. ר"ל זה השער כו' שהוא מלכות:

ולך מני כו'. שהוא כולל כל הע"ס שהוא אילנא רבא כמ"ש בת"ז וע"י מתייחדת השכינה בכל הע"ס:

שקלים. ובגמרא (מנחות כ"ט א) איתא שרצים. ותוס' שם הקשו אמאי לא תני שקלים:

אתון מפיקין כו'. ר"ל אתם מוציאים הלימוד מן מקשה כו':

(קנח ע"א) שבע כו'. דהיא בת שבע כלילא מז"ס כמש"ו:

איהו כו' ואיהו כו'. צ"ל איהי ואיהי. ור"ל כי שני בחי' במלכות א' אצל ת"ת וא' תחת יסוד כמש"ו ולכך היא באמצע אצל ג"ס חג"ת נקראת נר מצוה ואצל נה"י נקראת נר מערבי. וז"ש (שבת כ"ב ב) שנר מערבי עדות שהשכינה שורה כו':

דאית לה כו'. ר"ל כל שם הוי"ה ב' ההי"ן בששה קנים י' ו' בקנה אמצעי כמש"ו:

בן י"ה כו'. ר"ל עד"א ת"ת שכולל כל הו"ק שלכך בישראל י"ב שבטים ו' דו"ק ו' דכללותן בת"ת ולכך הן בקנה האמצעי ו' בקנה א' בבחי' כללותם:

כצורת ז'. ר"ל י' מלכות חכמה זעירא י' זעירא והיא כאן על המנורה תגא דס"ת כמ"ש לעיל י' על ו' צורת ז':

בכל אבר. כמ"ש לקמן מבית ומחוץ תצפנו בשכינתא:

מחצית השקל. מחצית הוא ו' ושקל הוא י' כדאיתא לקמן ר"פ תשא בפקודא:

הה"ד זה כו'. ראיה דהיא נקר' שקל ונקר' מחצית השקל דזו"ן להן כותל א' כידוע בסוד הנסירה וכותל היא כ"ו ת"ל. כ"ו עד"א הוי"ה ונוקבא ת"ל שהכל פונים בו תלים של הלכות כמש"ל. וזהו שקל גי' ת"ל ולכך נקר' מחצית חצי לז"א וחצי לנוקבא ויתבאר לקמן יותר:

וחמש אמות רוחב. צ"ל ארך. ור"ל הקרש ארכו עשר אמות ב' ההי"ן ורחבו אמה וחצי ו' י':

וחצי כו'. מצה פרוסה כמ"ש בת"ז:

וכלא אתרמיז כו'. ר"ל כמש"ל ו חולם תגא. ו שורק אמצעי. ו חירק שימושא. ובג' מקומות הנ"ל משלמת אותו לע"ס. תגא ג"ר שימושא מלכות ולכן רמוזים בז' ג' כמ"ש בת"ז תגא ז' שימושא ג' שורק שוה אצלו ו"ק ושם ו'. וענין הוי"ה שבעד"א הוי"ה שלימה כידוע וגלוי ההוי"ה הוא מבינה כמ"ש ברע"מ פ' בא ועטרת היסוד הוא ה' אחרונה שבשם כידוע והן הו"ה ומל' יו"ד משלמת השם. וכ"ז בבחינת השם שבת"ת אבל בכל ע"ס מתחיל מחכמה ומשלים במלכות כסדר וכן כד סלקת חכמה זעירא לחכמה שם הוא תגא ג"כ השם כסדר בת"ת כנ"ל:

אני. ר"ל מלכות ראשון תגא בחכמה שנקר' ראשית:

אין אלקים. דשם נקר' שם