יהל אור עד

שמשתתפת בתחתונים ועיקרו בשבילה שאין המשכות הדעת אלא בזיווגא בנוק' והנהר נק' שלום כמ"ש (ברכות נ"ו ב') שלש שלומות כו' כנהר שלום והיפוכו בס"א וזהו אשת מדנים וזהו כהן מדין דכל ספי' כלולה מי"ס וביוסף נק' און כחי וראשית אוני כנ"ל וכאן עלמא הוי קאים בסוד הדעת כהן מדין:

וישמע כו' רח"א כו' ד"א כו'. (ויותר נראה דל"ג כאן ד"א אלא למטה אחר וכלא תליא בהאי חכמה. כ"ז נ"ב בכי"ק). בתחלה פי' דאגין עלייהו בגלותא ומשה וישראל בכלל ועתה פי' ניסין דעביד עמהון ולכ"א בפרט דבגלותא לא אתגלי רק שמא דאלקים כי שמא דהוי"ה נתגלה בגאולה למעביד ניסין דבהאי עביד ניסין כידוע:

וישמע כו' לקבל תלת פורקנין כו'. ראשון פדות מבבל בבית שני במדי והן בג' אומות בג' גליות. שני ביון ע"י הכהנים וזהו צוה לעולם בריתו וכמש"ל רנ"ח א' וע"ד הוו כהנים כו' ולהאי אצטריך כו' והוא לקבל היכלא שתיתאה דלהון ערלה את הברית ואת החסד. שלישי לעתיד לבא והתגדלתי והתקדשתי כו' והתנבא דוד על העתיד לבד מה שעבר. ואמר קרא אחרא כו'. כמ"ש ראשית חכמה כו' והוא התורה פי' פתחה בחכמה בראשית שהוא ראשית חכמה וכמ"ש בתיקונים בחוכמתא. שכל טוב שהוא ע"י המעשים והסיפורים כמ"ש במ"א והוא בנביאים והתחלת נביאים לא ימוש כו' אז תשכיל כו'. תהלתו הוא כתובים שראשיתו תהלים וכן איוב ושארי. והן בו"ק תורה בת"ת ספר זכרון ספר תורה. ונביאים וכתובים בחו"ג ופורקנ' בנה"י שהן גוונים דאתחזיין דמתמן ב' משיחין וכל הנסים וז"ש בגין לאשלמא כו'. ואמר וכלא תליא כו' ר"ל כל תנ"ך. שכל טוב כו' תהלתו כו' קאי אראשית חכמה שהוא שכל טוב כו' והוא כמ"ש (תענית ט' א') ליכא מידי כו' דלא מרמזי כו':

**(תיבות ד"א. הוא ע"י הגהתו ז"ל דלעיל. ש"ל:

)** ד"א פדות שלח כו'. השתא מפרש באופן אחר כל הפ' על גאולת מצרים. ואמר ומתמן כו' ר"ל זהו לעולם בריתו. ואמר ומתמן ולהלאה קדוש כו'. כנ"ל ור"ל בכל הגוים והן ג' דרגין מלך וכהן וישראל. וכן באומות ואח"כ ראשית חכמה דאח"כ אתייהב אורייתא כנ"ל וכלילא בה תנ"ך כנ"ל וכמ"ש (שבת פ"ת א') בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאי ביום תליתאי כו':

(ס"ח ע"ב) ר' אבא אמר בכמה כו'. אמר זה משום שר"ל לקמן ת"ח יתרו כו' ות"ח לא ינהג ב"נ קלנא כו' ואמר זה כאן על קוטב הנ"ל דאתקדש שמא דקב"ה כמש"ו פתח ואמר ע"כ אודך כו'. ואמר ת"ת יתרו הוא כו' ורזא דא אודי לי' לקב"ה כו' ולא לס"א כו' וע"ל קכ"ב קכ"ג דכל תיקונא דכורסייא הוא ע"י משפט וכמ"ש בז"ח פ' בראשית בשירה דחיות כונן למשפט כסאו:

פתח ואמר וירא כו' עילא ותתא. אצילות ובי"ע דאלקים חיים למעלה. ואמר וכלא רזא חדא ר"ל עם מ"ש טוב ספ' דימינא מאד כו'. ואמר רזא הוא לאינון כו' כבר כתב' למעלה רזא בסוד הדעת ושם טו"ר כאחד וכן הוא באלב"ם כמ"ש בפ' תרומה וכתיב טובה תוכחת מגולה כו' דאור הראשון נגנז טוב כעס וגם מות וטוב דע"י זה מתלבש בלבושים טובים מזה וע"ל ק"נ א'. והנה בפשוטו של מקרא נ' דיש טוב שאינו גמור והוא שיש בקצתו רע וטוב מאד הוא שכולו טוב. והנה בכלל הבריאה יש לכאורה רע מה אבל כיון שאומר מאד ע"כ גם הוא טוב וע"פ הסוד הוא אם ימינא ושמאלא יחד הגבורות טובים שהם ממותקים ויותר טובים הם כמו הזהב עם הכסף רק זהב לבד קשה להוציאה ועבס' הבהיר (שאמר כסף קל להוציאה וכמ"ש חז"ל הזהב קונה את הכסף שהוא פרי נגד הכסף) וכמו מלח ופלפלין לתבשיל רק אם הקדיח מלח קשה. וז"ס בריאת קליפה למוחא רק שבחטאם כו' וזהו בכל לבבך כו' וכן טו"ר יחד ולכן הם באדם יחד והוא בצדיקים יותר טוב ומועיל לאדם לא לבד בשביל קיבול שכר אלא שמחה של מצוה וחדוא דאורייתא וז"ש את כל אשר עשה בכללא חדא דייקא וז"ש רזא הוא כו'. ואמר אלקים לתתא כו'. ר"ל שכינה תתאה על בי"ע והכל דרגא חדא כמו שבינה כוללת ג"ר והיא על זו"ן כן היא בבריאה ועל יצירה ועשיה ובד"א פי' הכל על בינה וכנ"ל:

תוספתא בטמירו כו' כבר כתוב' במ"א ונכתב זה כאן משום שאמר ההוא היכלא איהו פקיחא כו' וכמש"ל בזוהר דא אלקים חיים וירא דאסתכל כו':

תוספתא. בטמירו דטמירין. ר"ל אוירא עלאה ברוחא דגניז בגוי' שמשם נאצל נקודת חכמה כמ"ש בא"ז והאי אבא מרוחא דגניז בע"י:

אתרשים רשימו חד דלא אתחזי כו'. הוא סוד י' דנפיק מאויר אויר י' אור והוא שרש אבא:

ההוא רשימו רשים ולא רשים. הוא אבא עצמו נקודה עלאה שנתגלה עצמו ויצא מההוא רוחא דגניז וההוא רוחא הוא שורש היו"ד והוא י' בתוך אור ועתה נתגלה היו"ד ואעפ"כ סתום מאד כמ"ש בס"ת קיימא ולא קיימא ובתז"ח פ"ט ע"ד טמיר בטמירו ידיע ולא ידיע כל סוכלתנו בי' הדרא לאחורא זעיר הוא כו' ע"ש וז"ש מארי דסוכלתנו כו':

איהו קיומא דכלא. כמ"ש בפ' ויקרא דף י' ע"ב א"ל על יו"ד קיימא כלהו ומני' אתבניאו וכו':

ההוא רשימו איהו זעיר כו'. כנ"ל בתז"ח איהו זעיר ומגו זעירותא דילי' טמיר בסתימו דמעוי ולא ידיע:

קיימא ברעותא כו' דלא אתחזק. צ"ל דלא אתחזי ר"ל שניטל מא"ס ממ"ס כמ"ש בז"ח ה' ע"ב את יו"ד סלקא ברעו דמחשבה כו':

ההוא רשימו כו' חד היכלא **(עי' תיקונים פ"ז ב' ד"ה משום כו'. מ"ש בזה. המסדר:

)** הוא בינה שגנוז בתוכה אור החכמה כמ"ש בר"פ בראשית דף ט"ו א' כהאי זרע דמשי דארגוון טוב כו' ע"ש ובפ' תרומה קכ"ו ב':

ומתח לי' במתיחו רב כו'. הוא ה"א עלאה אתפשטותא דהאי ראשית שמקודם בצורת י' זעירא:

אוקיר לי' בלבוש יקר. הוא סוד הדעת דגניז בה והוא סוד המזלא דחפיא עלה שנק' לבושין דיקר כמ"ש בס"ד פ"א וכמ"ש ולבושי' כתלג חיוור. הוד והדר לבשת. והדר זקנים שיבה וז"ש תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה כי הם ענין תיקון של א"א ושל ז"א כי של א"א מורים על השיבה שהוא לישיבה ושל ז"א על המלחמה כמ"ש בס"ד בהני תיקונין אשתכח גבור תקיף וכן בא"ר בכמה מקומות וז"ש כתוב א' אומר ולבושי' כתלג חיוור וכתוב א' אומר שחורות כעורב כאן לישיבה כאן למלחמה דאמר מר אין לך נאה כו' ושל א"א נק' הדר בסוד והדרת פני זקן ונגד זקניו כבוד לבושין דיקר ושל ז"א נק' תפארת כמ"ש בא"ר דף קמ"א א' וע"ד כתיב תפארת כו' ושם ע"ב באתר דתליין שערי דדיקנא דאקרון תפארת כו' וז"ש כאן אוקיר כו' וזהו שאמרו שמים נבראו