יהל אור עב

(סז ע"א) ר' חזקיה פתח ואמר וישא כו'. צ"ל ר"א. וטעו המדפיסים בין א' לח':

והא אוקימנא רזא. בפ' נשא תאנא אר"י כהן כו' אר"א רזא הוא משום דכתיב והוא ימשל בך. וז"ש והא אוקימנא רזא. דר"א אוקים ופי' הרזא משום דימינא הוא דכורא דנטיל ה"ח בה' אצבעאן דימינא ונוק' ה"ג ועבא"ר קמ"ב א' ושם קמ"א ב' ותאנא האי ת"ת כו' תאנא כו'. וע"ש קמ"ה ב' אר"א היינו רזא דתנינן כו':

אשכחנא כו' מעשרה שליטן ממנן. הן י"ס דבריאה ועמ"ש בפסוק והחכמה תעוז כו' שהן חו"ב וז"ש ואינון עשרה שליטן כו' דעיר היא עיר קטנה אחות לנו קטנה ושם הקטנה רחל הנה מטתו שלשלמה כרסייא דילה ואמר במ"ה קפ"ז ב' א"ל חמינא דהאי אור הראשון דמטלנוי עשרה כו' ובאתוותא עשרה כו' וז"ש לתתא עשרה שליטין דקאמרין אינון עשר אמירן לתתא ברזא כו' והן י' מאמרות שבהן נברא העולם. וידוע שהם בבריאה אלקי' דעובדא דבראשית אלקים לתתא את המאור הקטן כמ"ש בפ' בראשית כ' א' וע"ל ס"ח ב' וכן מקננא בי' אלקים חיים בעובדא דבראשית וז"ש והחכמה תעוז כו' דהיא למעלה מבינה וכן אצילות דרגא דחכמה ור"ל דתורה יותר מעולה מתפלה כמ"ש אלין אינון כו' צלותא כו' ור' חזי' (שבת י' א') דהוי מאריך טובא בצלותא אמר מניחין כו'. והענין כי העולם בדכורא. ושעה בנוק'. קיימא לי' שעתא. והן רמ"ח איברים ושס"ה ימי שנה ועמ"ש בתס"ט ק"ג א' ונפש כליל לשניהם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים מ"ע ומל"ת והוא נגד דעת דכליל שניהם ג' ספרים ספר כו' וכן התורה כליל שניהם מ"ע ומל"ת שהוא הדעת וחיי עולם היא חכמה תחי' בעלי'. וחיי שעה בינה עץ חיים היא כמ"ש בתי' כ"ב דשניהם נק' חיים ועולם ושעה זו"נ כנ"ל והן חיים דילהון כידוע וכנ"ל. וכן מועל להפקת שאלה יותר כמ"ש ועץ חיים תאוה באה ותפלה היא מעומקא עלאה ממעמקים קראתיך כו' והוא באצבען כ"ח מ"ה. ועמ"ש בתל"ט א' אע"ג דמ"ה ג"כ בהו הוא חכם בבינה והכל בצלותא עובדא דבראשית עשר אמירין וחכמה במחשבה. והוא צלותא בכסא דע"י מתברך שמא קדישא. דהוא ברוך דצלותא כמ"ש רס"א א' ברוך ריבויא דכולהו כו' רבויא דרזא כו'. וז"ש אלין אינון כו' ואמר כיון דמתתא מתברך כו'. כמ"ש שם אתה עטור' דסתימן דאתוון כו' וכדין את כל אשר תאמר ינתן לה כו' ור"ל אתה הוא כ"ב (אתוון) וה"א עטורא דנותנין לה וזהו את כל א"ת כ"ב כל ה' דכליל לון. והוא סוד מנצפ"ך סוד נוק' דכליל לון בגוי' וזהו כ"ל דהן נש"ב ה' תרעין והן כ"ח פרקין וא' בתראה הוא אשר תאמר ינתן לה והוא דעת הנהר אלף אדרין דהוא אלף בתראה וכ"ב בחכמה בל"ב נתיבות כ"ב ויו"ד וה' בבינה נש"ב וא' בדעת. ושם הוא הפקת השאלה נהר דנפיק כו' ולכן הוא ראש לכל השאלות אתה חונן כו' שאם אין דעת כו'. ומעיקרא צריך מתתא באינון ז' היכלין דבריאה שהן י"ס וע"ש רנ"ו ב' ואי תימא מאן אתער שייפי תתאי כו'. וסוד הידין ע"ש ר"ס א'ב' ואלין אתמסרו לקדושי עליוני' למהך באורחא ברזא דאתוון כו' וידי אדם כו' ואלין אתרין ודוכתין דאתקרון ידי אדם דקיימא לבני נשא אלין שמהן קדישין דשליטין בכל דרגא ודרגא דבהון אעלין ב"נ צלותא ובעותא כו' עש"ב וידוע דשמהן הן בבריאה ועמ"ש בסוף תנ"ה:

ושמא קדישא. הוא מלכות דאיהי קיימא בין תתאי ועלאי ואתברכ' מע"ס דלתתא וע"ס דלעילא הוא שמא קדישא דבה שמהן כמש"ש ואמר מההיא פרישו דידין דלעילא. ר"ל מהגבהת הידים של האדם לצד מעלה ואמר כדין אתברכא. כנ"ל והן מ"נ ומ"ד. ואמר אלין עשרה אינון ממנן לנטלא כו'. ור"ל שז"ס נשיאות כפים בב"כ ועיין בר"מ פ' נשא קמ"ה א' פקודא דא לברכא כו' חמש דימינא אינון שבחא כו' וע"ד בברכא דקא כו' ת"ח מילין דקא עבדי כו' וע"ד אסור כו' והא אוקמינא דאינון כו' עד ההוא כורסייא דלעילא כו'. והששים הן ג"כ ע"י הידים דשלשים בפיסת היד ובב"כ מתברך שמא קדישא תחלה כמש"ש קמ"ו א' ובג"כ אתמסר דא לכהן כו' כה תברכו כו' ובשעתא דפרשין כהני ידייהו כו' וז"ש דכתיב ואני אברכם כו'. ר"ל כמ"ד אברכם לכהנים (חולין מ"ט א') כמש"ש קמ"ז ב' ושמו את שמי כו' ואי עבדין הכי כו' ואינון ס' אתוון כ"א סליק לרבוא כמ"ש בר"מ ואינון ב' שמות מצפץ מצפץ דסוד י"ג מדות דהן סוד ב"כ כמש"ש קמ"ו קמ"ז אר"ש תאנא בצניעותא כו' ות"ח דכל הני כ"ב אתוון משה אמרן כו. בג"כ כו' בצלו או כו'. נגד ג' דרגין כסדר מלמעלה למטה צלותא כנ"ל וג' דרגין אלו כוללין כל הע"ס שהן עשר אמירן:

במאתן כו'. דע"ס כוללין קומה שלימה שהוא רמ"ח איברין וכן בשם המפורש וכן בברכה כמ"ש בפ' נשא קמ"ז א' אמור חושבן רמ"ח איברים דבאדם. וכבר כת' דבב"כ אתערו אינון עשרה שליטין כמש"ש בר"מ קמ"ה א' עש"ב:

והאי הוא דכתיב ויאהב קללה. דסיפא דקרא ולא חפץ בברכה כו' ור"ל שלא ראה להרים בתפלה כו':

וכדין רוה כו'. כמ"ש שממית בידים תתפש וכמש"ו דאיהו כו'. ר"ל מקום שהיה ראוי לקדושה לחול ולא חל שזהו טעם של ש"ז וכן בדבר שנתרוקן כגון במצורע ומת וכיוצא:

ובהאי פרישו דידין אית כו'. ר"ל סוד הדעת שהוא נק' רזא בכ"מ סוד ה' ליראיו סוד דיסוד והוא בחשאי בזיווג. והוא ה"ח וה"ג ה' אצבעין דיד ימין ויד שמאל חו"ג. ולכן ברית קדישא אתער באצבעאן וז"ש בשעתא כו' אוקיר כו'. ר"ל שממשיך הדעת שהוא יקר שנמשך מדיקנא יקירא דכל יקירותא בי' תלי' ועמ"ש ברפ"ב דס"ד וכמ"ש ונגד זקניו כבוד. ואמר בכמה רזין עלאין. דה"ח כל א' כלול מחמשה שכנגד' ששה פסוקים תורת ה' תמימה כ"א מה' תיבות כמ"ש בהקדמת הזוהר ופ' ששי הוא ביסוד כלילותן וכן כל אחד כלול מששה אם תחשוב כלילותן בכל אחד ואחד והוא סוד שם מ"ב וכמ"ש בתיקוני' ל"ח א' ועמש"ש וכ"ה בגבורות:

אחזי לייחדא רזא דעשר כו' ואחזי כו'. הן ג' עלמין בי"ע. דיצירה הן רתיכין פנימי'. ועשי' רתיכין דלבר דעלייהו נאמר וראית את אחורי ופני לא יראו מט"ט שר הפני'. וכמ"ש בזוהר חדש פ' בראשית דעלי' נתחבט משה לראות עש"ב והן פני' וחיצון נגד זו"ן וכולהו אתייחדין באצבעין בראשי אצבעאן כורסיא דהוא רם ונשא למעלה על כלן ובפני' האצבעו' ואחורי האצבעות ב' רתיכין הנ"ל וכמ"ש בפ' ויקהל ברזא דאצבעאן ע"ש ר"ח א' ב' דרגין עלאין אשתמודעין בזקיפו דאצבעאין לעילא ובזקיפו דאצבעאן אתברכי. דרגין עלאין ודרגין תתאין כחדא כו' ואינון אנפין דאיקרון אחוריים אצבעאין לגו בלא טופרין אלין אינון אנפין פנימאן אתכסיין ורזא דא וראית את אחורי אינון אחורי **(הוגה מגוף כי"ק ז"ל. ש"ל:

)**