יהל אור ע

ובי' עצמו אין תמונה וזהו לא ראיתם:

ואפילו האי תמונה כו'. ר"ל תמונות הספירות כידוע כמש"ו:

דיוקנא דמרכבה דאדם כו'. ר"ל ספי' שבכללם נק' אדם והן מרכבה לא"ס:

מאן דישוה ליה כו'. ר"ל לא"ס:

ולית לעילא מההוא מדה כד כו'. ר"ל למעלה מהמדה שמדמה בה כד אסתלק אל מדה ותמונה לגרמיה:

א"ס. ר"ל אפי' מה שאנו קוראין לו א"ס ג"ז מסט' דכתר רק לפי שאין מדה גבוה מן הכתר לפיכך אנו מייחסין לו א"ס כמ"ש שדרך הכתובים להמשיל במדת הגבורה אריה שאג כו':

(מג ע"א) כגון כוס כו'. שכוס גי' הכסא שהוא גימ' אלקים שהוא בכסא ושם ל"ב אלקים דמע"ב גימ' כבוד כידוע וז"ש כסא הכבוד וז"ש בגין עלמא כו'. וכן תורתינו הוא תורת הבריאה כידוע וז"ש בגין תורה כו'. והכל הוא ראיה שגם בכסא ע"ס. ונ"ל דבכולה צ"ל כגון:

וכל פטר כו' לבתר יצה"ט כו'. ר"ל שיהיה גם הוא יצ"ט כמ"ש (במתני' פ"ט דברכות) בכל לבבך בשני יצריך וזהו פדיון פטר חמור ואם לא יכול לאחזרא ליה וערפתו יתמחי החמור הע"ה עם היצה"ר:

ואם זכה לאחזרא כו' תפדה מן גלותא כו'. הוא רזא אחרא על פדיון פטר חמור ועריפתו:

בשה כו'. ר"ל שיפדה בכלל ישראל. ואם לאו שאינו בכללם ואינו יכול לפדותו בכללם אז וערפתו בכלל החמורים שהן הערב רב כמש"ו שנקראו חמורים אשר בשר חמורים בשרם:

שוי לי' עם כו'. ר"ל בתוכם:

דעתידין כו' דעלייהו כו'. שהם עשו את העגל כידוע. וכ"ז הכל א' אם אינו עושה תשובה אז נשאר חמור בסט' דיצה"ר אז וערפתו עם החמורים. ואם זכה בתשובה ולעשות החמור יצה"ר לשה יצ"ט ופודה אותו בשה יצ"ט כן אפדה את החמור ע"ה בכלל השה ישראל כנ"ל. וכלל המצוה הזה בע"ה לפרוק אותו מיצה"ר. אבל מצוה הראשונה בכור בהמה טהורה לסלקא בדרגא דאדם הוא בע"ה להיות אדון על יצה"ר לקדשו מסט' דשור ולסלקא. אבל פדיון בכור אדם הוא בת"ת והן ג' משמרות כנ"ל (ר"ל ראשונה חמור פ"ח. שני' כלבים כלב גי' בהמה שלישית תינוק בכור אדם. מ"כ עה"ג):

והיה כו' פקודא תמינאה דא פקודא כו' בגוונא אחרא. ר"ל שכל הפקודין נק' מצות והיא נק' קדושה כמש"ו:

פארא. ר"ל שנק' פאר כידוע:

שפירו כו'. ר"ל לכך נקרא פאר:

דגוונין. כידוע שהד' פרשיות הן ד' גווני' אשל"י. עלאין. שהן עטרות דאו"א וכ"ע כידוע שהן חו"ב וב' עטרין דאו"א חו"ג כמש"ו דד' פרשיות הן ח"ב ח"ג:

וע"ד אקרון טוטפות. ר"ל שטוטפות הוא לשון תכשיט כמ"ש ולא בטוטפת:

כד"א כו'. ר"ל שנאמר אתפאר ר"ל בתפלין שנקראו פאר והתפלין הן דרגא דישראל כמש"ו וז"ש ישראל אשר כו':

ישראל זוטא. ר"ל מט"ט ששמו כשם רבו:

ישראל סבא. ת"ת דאצילות. ור"ל ז"ש כי נער ישראל נער מט"ט ישראל ת"ת ומט"ט הוא יסוד דשכינה צדיק דלתתא. וז"ש יוסף סליק כו' שקוד שנתקנא ובא לידי נסיון הי' בנוק' כמו שאר השבטים והי' ביסוד דילה ואח"כ עלה ליסוד דדכורא וז"ש בקדמיתא כו':

לאסמכא לי'. ר"ל להסתמך לנוקבא ביסוד דדכורא ולכך סומכין לה קשר של יד כידוע:

לאתייחדא כו'. להתייחד זו"נ שהן תש"ר ותש"י וז"ש ותפלה של כו':

ואצטריך כו'. ר"ל שלא להפסיק ביניהן כמ"ש (סוטה מ"ד ב' מנחות ל"ו א') הסח בין תפלין לתפלין כו' דתש"ר באין להתייחד עם תש"י:

וברזא דבן כו'. נ"ל שצ"ל ברזא. וקאי אלעיל ואקרי צדיק נאמן ברזא כו' ר"ל בסט' דתש"י נק' עבד כנ"ל וגם שהוא בסטרא דמלכות שמסט' נק' ישראל עבדים והוא אדון כל הארץ ומסט' דת"ת נק' בנים כי ת"ת אב הרחמים וז"ש אבינו מלכנו אם כבנים כו':

דהא בתש"י כו'. ר"ל ולפי שמקבלת מכולם לפיכך יש לה ג"כ ד' פרשיות ולפי שהיא כלל כולם ובה נכללים באחד לפיכך בה בית א':

ומגו דנקטא כו'. ר"ל לפיכך נק' ג"כ תפלה ש"י וקדושה:

מלכות שמים שלימה. רומז למ"ש (ברכות י"ד ט"ו) הרוצה שיקבל מלכות שמים שלימה יניח תפלין כו' ור"ל שמלכות שלימה עם שמים ת"ת בכל ד' גוונין:

ד' פרשיין הא כו'. ר"ל שכבר פי' הרבה פעמים אבל כאן יפרש יותר:

(ע"ב) דנפקא מאין. כידוע שחו"ב וחו"ג דתפלין יוצאין מב' ידים וב' כתפין דא"א:

דמתמן כו'. כידוע שכל הספירות נקראו קודש כשמקבלין מחכמה שנקרא קודש:

היכלא פנימאה. ששבעה היכלות הן והיכל השביעי בינה קדש הקדשים לפני ולפנים:

כי לי כו'. ר"ל שבינה נק' לי וראיה מפסוק זה שמסט' דילה נפקו ממצרים כמ"ש לקמן:

רזא דחסד כו'. שהוא יומא דכליל לכולהו יומין:

דא בן בכור כו'. ר"ל ת"ת כמש"ו והוא נוטל שני חלקים דעת דחו"ג ונוק' נוטלת דעת א' כידוע. ובהאי בכור נרמז גבורה שהוא חלק שני ולפי שבחכמה עלאה אין שם דין לפיכך לא נרמז שם גבורה בפי' רק בכללא:

דאיהו זמין כו'. שמחכמה ולמעלה אין גלוי אבל בינה קיימא לשאלא וע"י ז"ת מתבוננין בה ובסוד אקי' דזמין לאולדא:

ובגין דאיהו כו'. ר"ל שת"ת נק' הוי' בגלוי אבל כאן הוי' בהיפוך אתוון בטמירו לפי שהיא עצמה אינה נגלית:

ודא איהו דקא כו'. שזן בחסדו מקרני ראמים והכל צריכין לחסדו:

כד אתעטף כו'. כמ"ש שנתעטף הקב"ה באור וברא העולם כמ"ש עוטה אור כשלמה כו' ואור הוא חסד כידוע:

ואיהו תלתא כו'. ר"ל שה' אלקינו הן חו"ב ה' ז"א שהן למטה חג"ת שהן ג' גוונין:

ברזא דקול. שקול כלול מאשא ורוחא ומיא כמ"ש בס"י:

וע"ד כתיב וראית כו'. ר"ל מלכות והיא נכללת בז"א בד' של הקשר:

מתקשר' אחרא כו'. ר"ל שהקשר ש"י הוא יסוד נכלל בה:

[מה"ת] פקודא תמינאה כו'. והיה דלית הויה אלא באתר דא דאיהו זמין כו' והיה כמאן דאמר על מלכא דיהוי זמין כו'. דהשם מורה על התגלות ובזה יגלה לנו אורה מה שהקשו כמה מקובלים קושיא עצומה מפני מה אקי"ק בכתר ובינה והוי"ה בת"ת הלא שם הוי"ה ב"ה שם גדול הוא יותר משם אקי"ק כי הוא כלל כל השמות כידוע. אך בזה יתורץ מאד דהא השם מורה על התגלות והשם הוא התגלות ולכן בכתר ובינה ששם אין כ"כ התגלות כמו בת"ת ולכן שם שם אקי"ק שאין גדול כמו שם הוי"ה שאין גדול ההתגלות כמו התגלות שבת"ת ועיין היטב ותבין:

לבתר והיה אם שמע כו' דדינא קשי'. השמרו לכם דהשמר הוא ל"ת מסט' דדינא כידוע:

וע"ד איהי לאחורא כו'. כמש"ל איהי אחור דיליה פ"ש היטיב: