יהל אור נד

וכן עולם חסד יבנה מחסד דע"י וגלגלתא בה דעת דע"י שהוא התחלת היכלים והתחלת המנין לכן הוי רישא תניינא ובו התחלת א"א וממ"ס שהוא חכמה דא"א יצאו או"א בסוד טפה דנפיק ממוחה ו"ד של יו"ד וכאן אינו רק שורש היו"ד ושורש הו"ד ואח"כ באה [ס"א בינה] גרון דא"א ואינו נקרא רישא. כי הוא (חסר בהעתק תיבה אחת. אבל בס"א איתא כי הראשית מחכמה רק כו') רק הוא התחלת הגוף כי יסוד דבינה נמנה עם הגוף ובה מתלבש גבורה דע"י ולכן כל הגבורות מגרון כידוע והוא כסא הדין והתחלת הכסא בפה והוא כורסייא שביבין די נור נהר דינור כו' שהוא נהר דנגיד נפיק כידוע וז"ש בא"ר בוסיטא דאנפוי יתיב על כורסייא שביבין די נור והוא הפנים היושב על הגרון ולכן אחר שפי' תיקון עינא פקיחא התחיל לפרש הכורסייא בא"ר לפי שהפנים מתחיל אחר העינים. והכל שבה גבורה דע"י ומתבסם בכסא רחמים שהוא המות כמ"ש בר"מ פ' פנחס ונפיק מתוך החוטם וזהו בז"א מא' נפיק רוחא ומא' תננא (שמא' יצא מים) (נ"א שמא' יצא מוח) ומא' מגרון (פי' שמנקב א' של החוטם יוצא שם רוח מהמוח ומנקב ב' יוצא אש מהגרון והוא תננא. המסדר) כמ"ש בר"מ שם זה מימין וזה משמאל וזהו אמ"ש כסדר והלשון הוא דעת בין חו"ב כמ"ש בס"ד פ"א ואמר בפ' משפטים דעת גניז בפומא דמלכא ושם מתלבש ת"ת דע"י והת"ת כולל ג"ס של חג"ת כידוע ולכן ברוחא דפומא רחיצין לאתלבשא בי' אבהתנא וזהו אמ"ש כסדר גולגלתא ומ"ס וגרון וג"כ אויר מכריע בסוד רוחא דפומא וז"ש דעת אתגלי בפומא דאריך ולכן הפה כולל י"ב תיקוני' וי"ב תחומין כמ"ש בא"ר שהדעת כולל י"ב כידוע מוחין דחו"ב וה"ח וה"ג וכאן הולך לדודי למישרים שהוא הדעת כמ"ש בס"ד פ"ד ובז"ח ש"ה. וה' מוצאות הפה הוא ה"ג והן נ' תרעין שכ"א כלול מי' כידוע ולישן סתים לאמא והוא מפתחא דכליל שית והוא ברית הלשון ולמטה ברית המעור והן צדיק דלעילא וצדיק דלתתא כנ"ל. ובגולגולתא גניז בוצינא ושם התחלתה מיסוד [ס"א. דבינה] דרדל"א ובגו בוצינא נביעו דאוירא והוא רוחא דגניז בע"י כנ"ל. ואח"כ במ"ס וגרון. ואח"כ באו"א. ואע"פ שיציאת או"א ממ"ס אין יציאתם לגמרי אלא מפומא וגרון. כמו יציאת ז"א מאו"א בסוד קול ודבור כידוע וממ"ס הוא רק טפת הזרע. ע"כ מהדרת קודש]:

**(עוד ליקוט ע"ז יבא איה"ש ס"פ פקודי. ש"ל:

)** (סז ע"א) הא תנינן לדוד מזמור כו'. צ"ל להיפך [עי' פסחים דף ק"י ע"א]:

אלין ז' עמודין. הן ז' היכלין דדכורא מבינה עד יסוד וכולן כלילן ביסוד והן ז' עמודין הכל של יסוד וכמ"ש בפ"ב דחגיגה ועל נהרות דייקא שהוא ביסוד נהר כידוע ואמר נהרות ש"מ שרבים כלולים בו והן ז' נהרות כמ"ש בס"י פ"ד. (ע"ב) וע"ד וימחו מן הארץ כתי'. שבה היפוכא דאתוון כמ"ש בז"ח ש"ה דף נ"ב אתוון זעירין תתאין הוו בהיפוכא כו' ע"ש וכאן במבול שה' ישב לבדו ולא אתבסמו אתוון באתוון לאתתקנא ובה דאין יתהון כנ"ל בדף ס"ד ע"ב וע"ד אלקים בלחודוי הוא כו' וזהו מן הארץ:

(פח ע"ב) דמיא דנחתו עליהון מלעילא כו'. עמ"ש לעיל והן על מ"ע ומל"ת כידוע. ומ"ע הוא בשמים ומל"ת בארץ כידוע. ואע"ג שבס"י אמר שמים מאש וארץ ממים ואמר שם שמים בעולם וחום בשנה כ"ז בסדר יצירתם אבל בתולדותם אחליף אשא במים כידוע:

(סט ע"א) ההוא יקום דעלייהו מעבר באשא כו'. כאן כסדר יצירתם בשמים באש ובארץ במים וכן הטבילה למעלה באש ולמטה במים וכן ההנהגה למעלה במדה"ד ולמטה במדה"ר וכן עה"ז ועה"ב בעה"ב במדה"ד ובעה"ז במדה"ר:

(ע"ב) בשעתא דימא כו'. עי' בפ' צו דף ל' ע"א חד זיקא איתער ונחית לההוא תהומא עילאה כו'. והוא בבריאה וז"ש שם ובההוא אתר אית חיילין דאמרי קדוש כו' והוא השרפים בבריאה באתר אחרא אשתכחי גלגלי ימא דנהמין כו'. וזהו מ"ש כאן כדין אתערין גלגלוי ושאגין למטרף טרפא כו'. והוא מ"ש הכפירים שואגים לטרף כו'. ואמר שם ותמן חיילין כו' בכי"מ. והן החיות ביצירה. באתר אחרא [כו'] כד"א וגובה להם ויראה להם כו'. והן האופנים בעשי'. וז"ש כאן עד דקב"ה אתיב ליה לאחורא ותבין לאתרייהו. וזהו והחיות רצוא ושוב והן גלי ימא הנקודות [צ"ל ה' נקודות] ה' קולות שנאמר בחיות ה' גלין ה' נקודין כידוע. ותבין לאתרייהו בהתגלות קב"ה שנקרא שמש דרגא דיסוד וז"ש הכפירים כו' תזרח השמש יאספון כו'. וחוטא הוא חוט החסד והוא אור הגנוז בצדיק ואינו מתגלה ממנו אלא חוטא בלבד כמ"ש בזוהר וחוטא הוא חוט השדרה דנחית ממוחא אור דמעשה בראשית ושם צדיק כתמר וענין קפיצת הגלין בסטרא דגבורה ונייחין בסטר' דחסדים וז"ש רצוא בדגש ושוב ברפה חו"ג כידוע והוא דגש נקודה שהוא גלי ימא ורפה קו ע"ג האות הוא חוט החסד:

(עא ע"ב) אלין ארבע חיוון רברבן כו'. בהיכל הרצון ולפי שיש תחתיהן ח' חיוון זעירין כמ"ש חיות קטנות עם גדולות אמר רברבין עלאין. ואמר קדישין לפי שיש כנגדם בס"א ג"כ ד' חיות שבדניאל וארו ד' חיון רברבין כו' סלקין מן ימא והן ג"כ בהיכל הששי שלהן ששם ימא כמש"ל וכמ"ש בפ' פקודי רס"ו היכלא שתיתאה כו' כמה דאית בסטרא דקדושה ברזא דמהימנותא ארבע סטרין דמתקשרין דא בדא וכלהו קדישין ה"נ לתתא הכי כו':

דההיא רקיעא מתקנא עלייהו. הוא הדעת שבהיכל הז' יסוד לאמא שנקרא רקיע כידוע:

וכלהו גדפייהו כו'. הן האל הגדול הגבור והנורא (עי' זוהר י"ט א'):

לחפייא גופייהו. אל אלקים יהו"ה אדנ"י וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך כו':

הה"ד כקול שדי בו'. ר"ל כמו השכינה שהיא מזמרת תמיד כמ"ש אלקים אל דמי לך וכמ"ש למטה כמה דכתיב למען יזמרך כבוד כו' שכבוד הוא השכינה כידוע:

ומאי אמרי הודיע ה' כו'. שהוא מזמור יתמא שחיות הקודש אומרין אותו כמ"ש וישרנה הפרות בדרך והן ד' בקר וי"ב בקר שתחת הים שהוא גופא דשכינתא היכל הרצון ת"ת דבריאה. ישועתו הן ה"ג דנוקב' וזהו הודיע שהוא בדעת והדעת הוא עיקר בה"ג דנוקבא כמ"ש ולילה ללילה יחוה דעת והוא כאן בבריאה שנק' לילות וה"ח נקראין אומר בלחישה כמ"ש יום ליום כו'. וזהו גלה צדקתו שאז נקרא צדקה:

[ליקוט. כל אומר בלחישו סוד החסדים מאבא חילא דאתרם מאבא כמ"ש בח"א ט"ז ב'. ויסוד (צ"ל וסוד. המסדר) הדעת הוא המתפשט מאמא בוצינא כמ"ש בס"ד וזהו יום ליום יביע אומר ולילה כו']:

ובכל אתר דאיהי אזלא כו'.