יהל אור נב

וכמ"ש בא"ז דף רפ"ט כל אלין עלאין בעתיקא תליין ובס"ד האי מתקלא תלי' כו' ע"ש:

ובריש בראשית בריש הורמנותא כו' (כבר נדפס לעיל בריש פ' בראשית כל המאמר):

[אמר המסדר ראיתי ללקט כאן בעז"ה ביאור הגר"א זללה"ה כמ"ש בביאורו לתז"ח ע"ס ע"א. שכ' דכד רעותא עלאה כו'. קאי על א"ק לכל הקדומים שהוא רעותא עלאה:

קיימא על ההוא רעותא דלא אתיידע. הוא רדל"א וא"ק קאים על רדל"א:

ולא אתפס כלל לעלמין. קאי גם כן על רדל"א שאינו כמו ע"ק. שע"ק אע"פ שאינו נגלה מ"מ התחתונים (שהם נקראים עלמין) תלויים בו. ועל ידם מתגלה קצת. ר"ל אחיזתם בו. משא"כ ברדל"א שלא אתפס כלל לעלמין:

רישא דסתים יתיר לעילא. קאי ג"כ על רדל"א. ואמר ג' דברים דלא אתיידע כו'. ולא אתפס כו'. רישא דסתים. נגד ג' רישין:

וההוא רישא אפיק מאי דאפיק. ר"ל רישא תניינא גולגלתא:

ונהיר מאי דנהיר כלא בסתימו. ר"ל רדל"א אפיק אוירא שבין גולגלתא למו"ס והוא טהירו עלאה אור העליון הגנוז ששם גנוז חסד דרדל"א:

רעו דמחשבה עלאה כו'. הוא ראש הג' מו"ס. ושני רישין הקודמים אינם נקראים מחשבה כלל רק רעותא אלא שע"ק נקרא רעותא דאתפס ורדל"א נק' רעותא דלא אתפס. אבל כאן בהאי רישא הוא מחשבה במותא. ואמר מחשבה עלאה לפי שיש מחשבה אחרת והוא אבא חכמה של ע"ס:

למרדף אבתרי' ולאתנהרא מיני'. שבמ"ס גנוז גבורה דרדל"א ובאוירא חסד דרדל"א וידוע שחו"ג הם אור וחשך. מים עליונים מים תחתונים דו"נ. ותמיד רודף הנוקבא אחר הדכורא לאתנהרא מיני':

חד פריסו אתפריס כו'. הוא קרומא דאוירא שמפסיק בין אוירא למו"ס:

ומגו ההוא פריסו כו'. ר"ל מכח הרדיפת המחשבה שהוא מ"נ:

נהיר מאי דנהיר. ר"ל נהיר אוירא סתימא דרך הפריסה שהוא מ"ד. ולפי שאוירא נהיר בסתימו מגו רדל"א לכן אמר נהיר מאי דנהיר כמש"ל ונהיר מאי דנהיר כלא בסתימו:

וכדין איהו כו'. ר"ל ואז מאיר ג"כ מ"ס:

וההוא מחשבה לא ידיע. ר"ל האי מו"ס דרדיף תמיד אחר נהירו דרדל"א המאיר באוירא עלאה. ההוא נהירו אינו ידוע אף למו"ס עצמו:

כדין בטש האי כו'. ידוע כי הבטישה הוא זיווג נעלם ולשון בטש הוא כי ענין הזיווג הוא לזווג ב' הפכים זו"נ חו"ג אש ומים שיתמתקו וזהו לשון הכאה ובטישה:

האי נהירו דמחשבה דלא אתיידע. ר"ל ההוא נהירו דלא אתיידע הנ"ל דמחשבה אתנהיר מיניה:

בנהירו דפריסא. ר"ל בנהירו של הקרום:

דקיימא ר"ל שאינו כמו נהירו דמחשבה עלאה דאתנהיר מגו רדיפו אבל נהירו דפריסו הוא קיימא תדיר:

דנהיר ממאי דלא ידיע כו' ר"ל מרדל"א. ואמר שלשה לשונות לא ידיע נגד גולגלתא ע"ק. ולא אתיידע רדל"א. ולא אתגלייא א"ק פי' שהוא מאיר מכולן:

וכדין דא נהירו כו'. לפי שהפסיק לפרש ממאי נהיר הפריסה חוזר לפרש הבטישה:

ונהרין כחדא הוא זיווג אוירא וניצוצא הנז' בא"ז. ועיקר הבטישה הוא רדל"א בפריסו ועל ידו אתנהיר מו"ס:

ואתעבידו ס' היכלין. הן ט"ס דא"א ממו"ס ולמטה. כי גולגלתא ואוירא הוא כתר דא"א ואינו מן החשבון כי תמיד כתר הוא מפרצוף שלמעלה כידוע. ומו"ס הוא חכמה דא"א וממנו שירותא דא"א. ויותר נראה דצ"ל ט' היכלין להיכלין והיינו על ט"ס דאצילות מחכמה ולמטה. ור"ל שט"ס הן היכלין לז"ת של א"א שהן היכלין לג"ת דרדל"א:

לאו אינון נהורין כו'. קאי על נהירו דפריסו ונהירו של מחשבה עלאה שהוא מו"ס. ואמר ד' לשונות נהורין. רוחין. נשמתין. ולא אית מאן דקיימא. נגד ט"ס דאצילות המלבישים עליהם שהם נוקבא נפש. ובהיכלות קורא נפש של היכלין נהורין. וז"א רוח והם רוחין דכאן ואימא נשמה. ואע"ג דהט"ס אתעבידו היכלין לנהירו דפריסו ומו"ס מ"מ מחשבה ורעותא של הפריסו לאו אינון נהורין שהם נפשין ולא רוחין ולא נשמתין. ואמר ולא אית מאן דקיימא בהו נגד חכמה שנק' יש ואית לקיימא בי' אבל כאן לא אית מאן דקיימא בהו:

רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כולהו במחשבה. ר"ל שכל הט' ספירות כולם עומדים על חכמה אבא כמ"ש כולם בחכמה עשית והוא קיומם:

דאיהו חד מינייהו בחושבנא. ר"ל שלא תטעה דחכמה אינה ממנין ט"ס:

כולהו למרדף בתרייהו. ר"ל רעותם ורצונם לרדוף אחר שרשם שהוא נהירו דמחשבה עלאה ודפריסו:

בשעתא דקיימי במחשבה. ר"ל אימתי רעותם למרדף בתרייהו בשעה שעולים כולם אל החכמה אז תשוקתם למעלה. משא"כ כשהם למטה:

ולא מתדבקן ולא אתיידעו. קאי על נהירו דפריסו ודמחשבה:

ואלין. הט"ס הנ"ל:

לא קיימי לא ברעותא. ר"ל שכולם קיימי על מחשבה סתם שהוא אבא. אבל לא קיימי לא ברעותא שהוא נהירו דפריסו:

ולא במחשבה עלאה. מ"ס כנ"ל:

תפסין לה ולא תפסין. ר"ל למחשבה עלאה והיינו מטי ולא מטי כמ"ש למטה:

באלין קיימי כל רזא דמהימנותא. ר"ל בט"ס והן שמא קדישא ד' אותיות הוי"ה ד' פרצופים או"א זו"נ:

וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה עלאה ולעילא כולהון אקרון א"ס. כצ"ל:

עד הכא מטין נהורין ולא כו' עד ולא מחשבה. ר"ל שסתם רעותין ומחשבין הן מחכמה ולמטה אבל ממו"ס ולעילא הרעותין ומחשבין דשם לא אתיידעו כלל ולא נגלה למטה:

כד נהיר מחשבה. הוא אבא:

ולא אתיידע כו' דמחשבה עלאה נהיר ביה. ומו"ס לא אתיידע כלל כנ"ל:

כדין אתלבש כו'. ר"ל חכמה:

ונהיר מאן דנהיר. ר"ל אוירא עלאה. ואמר מאן דנהיר בלשון נסתר לפי שהוא לא אתיידע כלל. ור"ל שעל ידו מתייחדים כולם:

כדין קיימי כולהו בסליקו ומחשבה אתעטר בא"ס. ר"ל שכולם פולים בחכמה וחכמה אתעטר במחשבה עלאה שהוא א"ס כנ"ל וכמ"ש לעיל רעותא דכל כו' דקיימי כולהו במחשבה כו' כולהי למירדף בתרייהו:

ההוא נהירו דאתנהיר מיני' מחשבה עלאה דלא אתיידע בה כלל כו' **(בפ' פקודי שם הגי' דלא ידע איהו בה כלל כו'. והיא גי' יותר מכוונת. כ"כ הגר"א ז"ל שם ע"ש. ש"ל:

)**. ר"ל שהמחשבה עלאה עצמה אינה יודעת אותו נהירו והוא נהירו דרדל"א המאיר באוירא שממנו נהיר מחשבה עלאה:

אקרי א"ס (נראה שם מביאורו דגריס אקרי אין). שאותו נהירו נקרא אין כמ"ש בא"ז:

ומיני' אשתכח וקיימא בו' ועל דא כולא קאים. שמאותו נהירו נמצאו כל הנמצאות דמיני' נפיק שירותא חכמה ומחכמה מתפשט כולם. כמ"ש בא"ז. עד כאן ביאורו בתז"ח]:

[ליקוט מס' הדרת קודש. וענין הגולגלתא הוא יסוד דבינה דרדל"א והוא הדעת דז' תיקונים דגולגלתא