יהל אור לז

משפיע כל צרכו כמ"ש ומשביע לכל חי רצון ומדת הגבורה בצמצום ובמדה שהוא סוד קו המדה כידוע. וז"ס שאמרו בשר לאכול ולחם לשבוע מכאן כו'. ולכן מיום שפסקו הקרבנות אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו שאוכלת בכל יום ויום ודבר שאין עושה פירות אם אוכל ממנו בכל יום הקרן מתמעט והולך וז"ס משחרב בהמ"ק מתמעטין והולכין ותקנו נגדן תפלות שחרית ומנחה בין הערבים והוא מאכלין דשכינתא בגלותא כמ"ש ברע"מ נגד לחם ובשר כנ"ל אברהם תקן תפלת שחרית ויצחק תקן תפלת מנחה. וז"ס שצריך לתפלה בכל יום ויום וכל היום יכול לתקן ועבר יומו בטל קרבנו כמו מי שאינו אוכל היום שא"א לתקן למחר מה שחלש גופו באתמול אפי' אם יאכל כפלים משא"כ באותו (יום) ולכן אינו נקרא תענית כל שלא שקעה עליו חמה שעדיין אינו ענוי שיכול לתקן וענוי הוא ענוי הנפש שיתחלש וכן כל שלא שקעה החמה יכול לתקן את תפלת שחרית. ואברים ופדרים שקרבין כל הלילה הוא בסוד הזיווג בלילה כי ידוע כל זמן שמקבלת אינה משפעת ולכן אברים ופדרים קרבין בלילה שהוא מאכל עבדים ושפחות כמ"ש ברע"מ ולכן הוא רשות והוא ג"כ חלק לסט"א שירחקו מזיווג העליון שהן נהנין ג"כ מתמצית מאכלות החיילות של מלך ולכן אינן מעכבין. וכן תפלת ערבית רשות ויעקב תקן שהוא מארי דביתא. וז"ס באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי כו' שהוא סוד התפלות כמ"ש ברע"מ פ' ויקרא דף ג' ע"ב ואח"כ אכלו רעים כו' אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי כו' שראשי נמלא טל כו' טלא דבדולחא להשפיע לחקל תפוחין קדישין כמ"ש באד"ר דף קכ"ח ע"ב ע"ש והוא תפלת הערבית וכן הקרא בקרבנות כמ"ש בפ' ויקרא (דף ג' ע"ב) והכל א'. ואמר שם ברע"מ שהן ח"י ברכות שהן ו' דרגין מורי ובשמי יערי ודבשי ייני וחלבי שהן ג"ר וג"א. אכלו רעים שתו ושכרו דודים הן י"ב ברכאן בי"ב שבטין. וענין אכלו ושתו כי הי"ב שבטין הן י"ב גבולין של עד"א והן י"ב של הדעת דמתפשטין מבינה והן ו"ק דטפת החסדים ו"ק דטפות הגבורות וזהו אכלו ושתו. והוא דרגא דשביעי יום השביעי שבו י"ב חלות לחם הפנים על השלחן וזהו אכלו כו' שש שש המערכת שתים מערכות והן נגד ז' ימי השבוע וז"ס י"ג נהרי אפרסמוני דכיא וי"ח של אפרסמוני דכיא שהן י"ב של השביעי וששת ימים והן ג"כ י"ג בחד דרגא דאיתוסף עלייהו כידוע בס"א והוא ברכת המינים והוא בכלל הי"ב וכ"ה ג"כ בתפלת הערבית כמ"ש בתיקונים פתחי לי' ביום א' אחותי ביום ב' רעיתי ביום ג' יונתי ביום ד' תמתי ביום ה' שראשי ביום ו' נמלא טל ביום ז' ע"ש בתיקונים והן טפת החסדים קווצותי רסיסי לילה טפת הגבורות כידוע בסוד גבורות גשמים. וז"ס שאומרים ביה"ח טל ובימות הגשמים גשם שהן י"ב הנ"ל ו"ק של טפת חסדים ו"ק של טפת הגבו'. ואמר רסיסי לילה שהן הגבורות בסוד לילה. רסיסי הן טפות דקות כי המיתוק של הגבורת להתפזר הרבה ולטחון דק כידוע בסוד הקטרת הדק הטיב הטיב הדק דקה מן הדקה ביוה"כ כי ביוה"כ הגבורות מתעוררין כידוע ה"ג שכנגדן ה' ענויין ולכן צריך דקה מן הדקה בסוד והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים בסוד המאור הגדול ומאור הקטן שבו מתמתקין הגבורות יותר כידוע והוא סוד הזיווג שהגבורות מתמתקין כמ"ש באד"ר ולכן אמר רסיסי לילה. וכמו בשבת לחם משנה כן שני כבשים ותפלת מוסף ולכן עיקר הכבוד שבת בשחרית כידוע. ול אתקיימו ישראל תחותה כמש"ש ות"ח ואע"ג דאורחי' דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כו' ישראל מתדבקן בי' תחותוי וקיימין בקיומא הה"ד ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כו' בההוא נהורא תכלא כו' וקיימי כו' והוא כמו הנר כ"ז ששמן הרבה בנר אינו מזיק לנר ולא לפתילה כשאין שמן אז מתקלקל הנר והפתילה נשרף. וכ"ה האדם שהגוף הוא הנר והנשמה שבתוכו הוא הפתילה והשמן הן המעש"ט ולכן אמר שלמה ושמן על ראשך אל יחסר שא"ל תכלה כנ"ל והכל בארץ שהוא מלה גסה דאתאחדא בי' הנהורא תכלא ולכן כאן בארץ צריך בכל יום לתוספת מעשים כנ"ל שצריך להרבות תמיד עצים חדשים על האש משא"כ בשמים ששם מתאחדין בנהורא חוורא שלכן אין תוספת מעשים שם וג"כ אינן מתעוררין ע"י. ולכן בארץ מתים שנהורא תכלא שלטא מה שא"כ בשמים נהורא חוורא דלא אכיל כנ"ל וזהו אילנא דמותא וזה אילנא דחיי וז"ס עה"ד טו"ר ועץ החיים וצוה לו שלא ישקול עה"ד לבדו שבזמן שהוא לבדו אז מכלה הכל ומות' שריא בי' משא"כ בהיותו עם עה"ח כמ"ש בזוהר. וז"ס ואתם הדבקים בה' אלהיכם תכלא וחוורא ולפיכך חיים כו' ובעוונתינו נתפרדה מעה"ח ולא יתוקן זה עד לעתיד שאז בלע המות לנצח ואז וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים כו'. והן שני העצים אחד ליוסף דדכורא ואחד ליהודה דנוק' כידוע. והאי ארץ אחידתה באור ע"י ראשיתא דנהורא כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ והוא ראשית חכמה שנקשר עם הארץ כמ"ש בראשית ב' ראשית וז"ש נעוץ סופן בתחלתן כו' כשלהבת קשורה בגחלת וכלא הוא כגוונין הנ"ל אלמלא גוונא תכלא דנהורא דאתאחדא בגחלת לא אתחזי ההוא נהורא חוורא ואלמלא גוונא חוורא לא אתדבק ההוא דסתים כו':

כד אתכליל כלא כחדא כו' כדין כלא כו'. ר"ל כל ההיכלין דלתתא ורוחין ונהורין כלהו אתכליל ברוחא של היכלא תליתאה והוא לא קאים לאתיישבא אלא בהיכלא רביעאה. לכן כד אתכלל כו' לאתעטרא בהיכלא רביעאה כדין כלא חד כו':

הכא השתחואה כו'. שכאן הירכים וצריך לאתדבקא בארעא שמשם כל ההתעוררות כנ"ל וכן ההיכלין הן בסוד ארעין לרקיעין עלאין כמ"ש לעיל ובהיכל הב' כריעה לאתדבקא ברכין שהן שם בארץ וכאן השתחואה שהוא פישוט ידים ורגלים כמ"ש בגמ'. וכאן הוא רק פישוט רגלים לבד שבהיכל ה"א הוא פרישו דידין כמש"ש:

היכלא רביעאה היכלא דא איהו משניא מכלהו. כמש"ל ולכן אמר לעיל בחי' שבהיכל הג' דיוקנהא כחיזו דכל כו' והוא נגד החי' רביעית שראה דניאל שאמר וארו חיוה רביעיא דחילה ואמתני ותקיפא יתירה והוא מדת הגבורה שהוא היכל הזה שנין די פרזל לה רברבין אכלה ומדקא כו' והכל ידוע שהוא בהיכל הזה וכמש"ל שד' חיות האלו הן נגד הד' היכלין ואמר שם והיא משניא מן כל חיותא די קדמה וז"ש דא איהו משניא מכלהו:

ארבע היכלין לדא כו' חד היכלא. ר"ל שבהיכל הזה יש ד' היכלין א' לפנים מחבירו וכלם נחשבין במנין היכלות להיכל אחד:

הכא איהו רוחא דאקרי זכות כו' בני עלמא. לפי שנגד היכל זה בסט"א היכלא