יהל אור לד

בשכמל"ו ולא אשלים לכ"ה אתוון בגין דעד לא אתתקן משכנא כיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה דהוה נפיק מניה כד אשתלים לא מליל אלא בכ"ה אתוון לאחזאה דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא דכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. ר"ל שבאלו התיבות כ"ה אותיות. ויקרא אל משה לא חשיב שהן תקונא דמשריין דשכינתא כמ"ש בריש ויקרא והן עשר אותיות שהן עשר אמירן ול"ב שבילן דנפקין מינה שהן ל"ה תיבין דויכלו ל"ב וג' שהן כ"ב אתוון וג' הנ"ל ועשר אמירן וכן ל"ב אלקים דבראשית וג' אלקים דויכלו שהג' הוא תלת גוונין דרבות קדשא דעלמא דאתי ולכן הן ביום השבת בויכלו. והענין שלא אשתלים כי כ"ה וכ"ה הן נ' שערי בינה שהן אתוון דעלמא עלאה ואתוון דעלמא תתאה אתוון רברבין ואתוון זעירין והן כ"ב אותיות דאל אדון על כל המעשים ביום שבת אתוון רברבין דעלמא דאתי וכ"ב דאל ברוך בחול אתוון זעירין כמ"ש בפ' תרומה דף קל"ב ע"ש. והן כ"ה דמתגלין כאן בהיכלות שהן דעלמא תתאה וכ"ה דמתגלין בדכורא שהן דעלמא עלאה ושער א' מנו"ן השערים הוא נעלם והוא אות אלף בסוד אלף בינה שהיא שער החמשים כידוע שמ"ט מתפשטין בדו"נ כידוע וא' נשאר בה בסוד אל"ף פל"א והוא אלף של נוק' אלף זעירא ובהתחבר עלמא עלאה בתתאה אז נשלמת בכל הכ"ה וזהו האלף הוא כללות כל כ"ב אחוון [וזהו סוד ונרגן מפריד אלוף וזה האל"ף הוא כללא דכל ו"ק בעלה כמ"ש בס"א ובפ' תצוה והנרגן שמשלח מדנים בין איש לאשתו מפריד אלוף נעוריה וזהו אלוף (האלף) מלא וא"ו שמבינה נפיק אלף ובו נתמלא בוא"ו והבן]. ולכן בימי יעקב שע"כ לא נתחברו עלמא (עלאה) בתתאה עד שהוקם המשכן בסוד אלה פקודי המשכן משכן ב' משכנים כמ"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג ותרין משכנות אינון דאתרמיזו בהאי קרא אלה פקודי המשכן משכן העדות משכן עלאה מי ודא עלמא עלאה משכן תתאה מה ודא עלמא תתאה ובסוד מי זאת עולה מן המדבר כמ"ש בפ' בראשית דף י' ע"א פתח ר"א ואמר מי זאת עולה מן המדבר מי זאת כללא דתרין קדושין דתרין עלמין בחבורא חדא וקשורא חדא עולה ממש למיהוי קדש קדשין דהא קדש קדשין מי ואתחברת בזאת בגין למיהוי עולה דאיהו ק"ק מן המדבר דהא מן המדבר ירתא למיהוי כלה ולמיעל לחופה. והוא ביום שהוקם המשכן ביום כלת משה כלת כתיב. וז"ש למיהוי ק"ק שיהא שוה לה והוא באות הזאת שהאלף הות האור דחסיר בסיהרא דלית לה מגרמה כלום וכשנשלמה אז הן ב' מאורות הגדולים ויש לה אור בפ"ע ואינה צריכה לאלף דילי'. ואמר שם תו מן המדבר איהי עולה כד"א ומדברך נאוה בההוא מדבר בלחישו דשפוון כו'. וז"ש בפ' תרומה שם וכיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה כו' כד אשתלים לא מליל אלא בכ"ה אתוון כו' וזהו א' זעירא דויקרא לאחזאה דאשתלים ההוא אלף. וז"ש בשעתא דישראל קא מייחדי יחוד בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאינון שמע ישראל כו' ובשכמל"ו דאינון כ"ד אתוון ויכווין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין חבורא חד מ"ט תרעין ברזא דיובלא. והן אתוון רברבין ואתוון זעירין. וכדין אצטריך לסלקא עד ולא יתיר. ר"ל נא יותר רק כ"ד שהן מ"ט ששער הנו"ן אין בידינו. וכדין אתפתחו תרעין כו' דאמר מר שמע ישראל ובשכמל"ו כללא דכל אורייתא כלה. ששמע ישראל הוא תנ"ך וכ"ב אתוון ובשכמל"ו תורה שבע"פ שכוללת כל תורה שבכתב והוא סוד חבור תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וז"ס שמשה לא אמר בשכמל"ו שבימיו שלטא שמשא והוא היה ברזא דשמשא ובמקום דאית דכורא לא מדכרין את הנוק' שנוק' נכללת בדכורא אבל בימי יעקב שלטא נוק' שהוא נטיל ביתא לתתא כמ"ש בפ' בראשית. וז"ס שאומרים בלחישו בשביל הסט"א כמ"ש בפ' תרומה שהריחה ציקי קדירה והן עולמתין דילה והיכלין דסלקין לה ושם צריך לחישו מפני הסט"א כידוע. ולכן מחליפין אחד בועד דלית שם אות א' ועד עד ולא יתיר כנ"ל. וז"ש דודאי כללא דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימא בדכר ונוקב' ורזא דכל מהימנותא כו':

ולבתר מתהדרין וכלילן בההוא נהורא. ר"ל אח"כ חוזרין ונכללין בנהורא הראשון סוד התורה:

כל אינון נהורין תתאי כו'. ר"ל כל הנהורין דהיכלות דלתתא כלילן באלו הכ"ב נהורין והשנים דנפקו מנהון. וכלהו כ"ד כלילין בהאי נהורא הראשון והנהורא כליל ברוחא של היכל הזה:

ולא קאים לאתיישבא אלא כו'. ר"ל שרוחא דא לא קאים לאתיישבא אלא בהיכל רביעי. שכל הנהורין ורוחין כלם תיאובת' לסלקא לעילא מדרגין דילהון. וזהו זיעתן של חיות והן רצוא ושוב ולכן הנהורין תתאין כלילן בעלאין והנהורין ברוחין ורוחא דא ברוחא דלעילא וזהו תיאובתא דילהון [ובפ"פ האי נהורא כליל בתלת נהורין כו'. עמש"ש]:

אלין נהורין דנפקו כו'. ר"ל הב' נהורין הנ"ל שמנצצין מתחברין כלהו כ"ב נהורין דנצצין. וחזר ושנה כאן לפי שר"ל היאך החיותא נפקא מגו הניציצין כמש"ו:

בשעתא דנפקי מגו ההוא נהורא חדא ודחיין לאתנצצא נפקא כו'. ר"ל כאשר הב' נהורין יוצאין מנהורא חדא הנ"ל ומתנוצצין ומתחברן הנציצין אז מתוך התחברות הניציצין יוצא חיותא חדא כו':

דיוקנהא כחיזו דכל אינון ו (מג ע"א) שאר חיותא. ר"ל כמו אינון חיותא דהיכל הראשון שממונה על הד' אופנים ושבהיכל השני שממונה על השרפים. ולפי שבהיכל הד' חיותא דשם עיינין לה כעיני אנשא ובהיכל הה' דיוקנאה כדיוקנא דב"נ אמר כאן דיוקנאה כחיזו כו' שאינן צורת אדם כלל:

דיוקנא דארי' כו' ואתעבידו בה חד דיוקנא מינייהו. ר"ל שהחיותא מורכב מב' הצורות כא'. ואמר ואתעבידו בה. על חיותא עצמה:

תחות כו' כחיזו דתרשיש. כמ"ש מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש וכתיב ואראה והנה ארבעה אופנים כו' כעין אבן תרשיש. ואמר ארבע אופני עלאין. לפי שיש עוד ד' אופנים בהיכל הראשון כנ"ל:

מרקמן בכלילו דכל גוונין. וזהו בשרם כו':

ושית מאה אלף רבוא כלילן בגווייהו. כצ"ל. והוא נגד שוקיו עמודי שש מספר ישראל וכ"א סליק לרבוא:

וכלהו נפקין כו'. ר"ל האופנים ארבעה וכל הת"ר אלפים רבוא נפקין מנהירו דחיותא הנ"ל:

בשעתא דנציץ כו' אלין. ר"ל הת"ר אלף רבוא הנ"ל וכן האופנים והוא כד מטי נהירו דרוחא בחי' ונצצא הנהירו יוצאין כל אלו כמ"ש בפ"פ:

ואלין ד' דתחותה. ר"ל ד' האופנים קיימין כו':

ותרין אנפין מחפיין בגדפייהו מאינון נהורין כו'. ר"ל שמחפיין בגדפייהו שלא יסתכלו בנהורין דנצצין שאינן יכולין להסתכל בהן וז"ש ויראה להם. ואמר וגבתם מלאות עינים כו' שהן ב' פנים הנ"ל לאסתכלא לגבי חיותא והן גביהן דאופנים שהפנים לאופן הוא הגב. ואמר וגביהן כו' ויראה להם. שהן ב' פנים שמכסין:

בכל זמנא