יהל אור רט

קוב"ה ושכינתיה גימ' נ"ר וז"ש כד אחידן בי' תרווייהו כו':

יתקיים והנה כו' שאין הגוף שלו נשרף:

דאינון קוצין כו'. ר"ל מ"ש הסנה איננו אוכל היינו העלין והפירות שהן גוף ונשמתא של האדם אבל הסנה עצמו שהוא ס"ם נשרף והזר הקרב יומת:

ואתה אל תירא כו'. סיפא דקרא כי תלך במו אש לא תכוה:

(רע"ה א') חיוורו מלגאו כו'. ת"ת גוון חיוורו דאש. מל' גוון אוכם דאש כמ"ש בזוהר שמות כמ"ש התורה כתובה לפניו באש שחורה ע"ג אש לבנה:

חושך ואור. מל' ות"ת כידוע:

עד כו'. שע' בת"ת ע' ענפין. כמ"ש ע' שמות יש להקב"ה וד' צדיק כמ"ש תפלה לעני כו' כידוע:

או שלשה כו'. ת"ת וצדיק ומל' כנ"ל:

*בין ו' לז' כו'. ר"ל שהפרישו בין ו' יסוד לז' מל' בת שבע והן ז"ו של זומ"ם:

בשריפת חמץ דבין ו' לז'. שיבערו החמץ המפסיק ביניהם והוא בסוף אלף הששי קודם אלף השביעי:

גזרו רבנן כו' דתולין באלף החמישי. גלות הזה ושורפין בתחילת שש הוא בפורקנא בתרייתא שהתחיל הקץ בתחלת אלף הששי כידוע:

ואולפי מארי כו'. פלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דפסחים:

פרשת תצא (ע"ב) אני ה' כו'. ר"ל אני מל' כמ"ש לקמן:

דאיהו שם. ר"ל דכתיב הוא שמי כו':

דאכלין תבל. צ"ל תבן:

חמור דאורייתא כו'. כמש"ו בפשוטי תורה:

קלין כו'. ר"ל דקלין הוא תבן וחומר הוא חטה ובשניהם טו"ר כמ"ש חט'ה ח"ט ר"ע ה' טוב:

אלא על סוסוון. מסט' דכ"י. כמש"ו בסתרי קבלה:

מלכא. לית ל"ג. (ול"נ שתופס לשון ת"א ע"פ אין זה כי אם בית אלקים. ור"ל כמ"ש (שבת קנ"ב.) דעל סוס מלך דעל חמור בן חורין והיינו הדיוט ועבד לגבי מלך. ד"ל):

דין אתר הדיוט כו'. ר"ל מט"ט שנק' הדיוט והוא רוכב על חמור דמסט' שית סדרי משנה:

עני ורוכב כו'. בזמן שאין זכאין כ"כ כמ"ש בגמ':

(רעו א') בסי' עירובין כו'. שהן חומרי ש"ס וזהו חמור כנ"ל. והוא אוכל תבן קלין דאורייתא כנ"ל:

ולא אתקרי כו'. הקדוש ברוך הוא:

עד דיתהדרון כו'. שא"י בדרגא דכ"י וישראל בדרגא דעד"א:

ואי תימא כו'. ר"ל אע"ג שכינה אותו הדיוט מ"מ אל תהי כו' רק נגד בעלי קבלה קל:

קודם דיתייחד כו'. וכ"ז רומז ליחוד עם הנשמה כידוע בסוד היחודים שסכנה גדולה שלא יתחלף ברע וכ"ש בנשמתא דטו"ר כמש"ו:

לקי בגופייהו. שדברו על א"י הגופנית:

ואתתא דאיהי כו'. ר"ל נשמתא:

(ע"ב) ובכל שמה. דכלילת מכל ובה כל אורייתא. וז"ש ובה קיים כו':

בגיניה כו'. צ"ל בגינה ור"ל דבית הוא שכינה והוי פתוח כו' במדת החסד דסליק לה בגדולה כנ"ל:

זרוע תפארתו. ימין של ת"ת:

למהוי לך שם עולם. מל' וז"ש תמן תרויח כו':

ומסט' דשמאלא הלכה כו'. כמש"ו דה' מן אברהם ויו"ד דיצחק הוא ה"י מן אלקים והוא ה' דהלכה והוא מסט' דשמאלא ה' על יו"ד ה' דאלקים:

בקדמיתא כו'. מסט' דאברהם ויצחק הוי כ"ס י"ה כנ"ל ועכשיו נעשית כוס מסט' דמשה דרגא דעד"א וזהו כוס מלא בוא"ו וכוס בגי' אלקים מסט' דשמאלא וזהו ברכת ה' בבינה וזהו שאמר לעיל מסטרא דשמאלא כו':

אית לגלאה כו'. כמש"ו דאינון מסטרא דאברהם ויצחק ה"י והוא וא"ו מתייחד עמה כלה דיליה:

ולבושי דהבא. מסט' דשמאלא ולכן שם המחלוקת לש"ש וז"ש והוי חולקין כו':

מה שהיה הוא. ר"ת משה ור"ל גואל הראשון הוא גואל אחרון:

אנת סבילת כו'. בגלותא הת"ח כידוע:

(רע"ז א') אנכי מפתיה כו'. דגם מפותה נותן לה חמשים שקלים:

והאי איהו ונתן כו'. ור"ל לאבי הנערה אברהם בת היה לאברהם כו' דפתח נ' תרעין דבינה לה ומשם לישראל:

דתמן דן. ר"ל בשם אדני אותיות אמצעיות דן וזהו דן אנכי אני דאדני כ' דכתר בינה נו תרעין:

קדם דינא דא. צ"ל דן ר"ל קודם דן ואח"כ יפקו:

וגדולה כו'. ר"ל זהו וברחמים גדולים:

וקרא אחרינא כו'. ר"ל ג"כ ראיה שהוא ית' בעלינו:

לא יאמר לך כו'. ר"ל סיפא דקרא ולא כו' בעולה:

ואע"ג דשכינתא כו'. ר"ל דעכשיו היא ארוסה כמ"ש ברע"מ לקמן דעדיין היא ארוסה לגבך רע"מ דהוא בדרגא דעד"א כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה ולע"ל תנשא ותהא בעולה:

*ואי היא לא בעאת. בלא קדושין:

אם היא הדיוטא כו'. כמ"ש שותה בעציצו. משא"כ אם היא אינה רוצה כגוון ראשון:

אוף הכי אית כו'. ר"ל כ"ה בגוף שאית הדיוט לגבי נשמתא והן תרין גוונין הל"ל:

ולזמנין נשמתא כו'. זהו שגוף הדיוט לנשמתא:

ומברך כו'. יב"ק:

אתהדר מלאך כו'. דתמן מטה הנהפך מנחש למטה וממטה לנחש כמש"ו:

ואינון בדיוקנייהו כו'. ר"ל ב"א בדיוקנייהו:

(ע"ב) דאינון מ"ה ממש. ר"ל אבל השדים אינון רק דומים למ"ה ובג"ד בלבד:

ואית אחרנין כו'. דלמעלה מ"ה הן מסט' דמט"ט עולם המלאכים העוסקים בש"ס כנ"ל:

ואי תימא דסליקת כו'. ר"ל שיש עוד דרגא שהוא למעלה מעשר ובה אינה רק עשר א"כ אינה מתייחדת בכלם אמ' יו"ד שמא מפרש כו' עשר. ר"ל עשר אותיות בשמא מפרש והוא שם היחוד והוא ראיה שאין יותר מעשר וז"ש דמתייחד בה לא סליק כו':

שפחה דמטרוניתא. במט"ט דשם טו"ר מט"ט וס"ם אלא בשדין יהודאין כנ"ל דאתהדר למלאך כנ"ל:

דמאן דירית כו'. ר"ל אבל ברתא דמלכא א"א להתחלל כמש"ו:

מאן דמחלל שבתות וי"ט. שהיא נק' שבת המלכה ויו"ט:

ועם כ"ד כו':

קאי אדלעיל ואיהי דיוקנא כו':

נחתין לאתגשמא בהון. ר"ל שמשם נשמתין לע"ר:

ואי תימרון כו'. מקשה הא בגלות הזה אין ע"ז שאין מכירין להוריד אותם והיאך אמר ואת רוח הטומאה כו' הא אינן יורדין להם. ותי' אינון דידעין בע"ר כו' ר"ל אותם הע"ר היודעים הטומאה ומכעיסין והטומאה נשמה לע"ר ומכעיסין בע"ר לכן יעביר אותם עמהם וז"ש תמן אשתכח כו' ר"ל שם בע"ר מכעיס הס"א את הקב"ה ושכינה וישראל שבין הע"ר וז"ש בינייהו כו':

מצליחין בהון. ר"ל בסט"א שבהם (רעח א') וישמח. כצ"ל (מ"כ עה"ג פי' אי הוי כתי' וישמח הוי מ' הוא עם אשתו ומדכתיב ושימח מ' לה לבדה):

בגופא ותיקונהא י"ב הנ"ל:

דא צלותא דשחרית. וזהו ביומו כו' תיכף כשמתחיל היום. (ע' בסה"ס ליקוט לזה):

תפלה דיליה. ר"ל שהתפלה היא בדרגא דיליה ח"י ברכות וברכות לראש צדיק ומביא ראיה מפסוק תפלה לעני שהוא צדיק כנ"ל:

תפלה דיד איהו. ר"ל וזהו תפלה לעני תפילין ש"י כי יעטוף בציצית:

דא תפלת ערבית. במל' נפש דצדיק:

ואינון כגון פרט כו' שהן שיורין דשדה כמש"ו ובאין לעני כן תפלת ערבית ג"כ לעני:

דאיהו בגלותא כו'. ר"ל בארץ נכריה:

כ"ש על נשמתין כו'. דאתיין בגלגולא:

כן איש כו' בשביל השכינה שהיא בנשמתא:

ונטיר לה. לשכינתא:

אנן שליחן כו'. שיחזור אותן בתשובה ויפרוק אותם ר"לו בדרגא דמט"ט שכר שכיר שליח דח"י עלמין כנ"ל:

תקיל מארי מתני' כו'. ר"ל ג"פ עבד נגד ג' תפלות:

בגין צלותא. שהיא רבקה כמש"ל כברק חצו:

דחכמה איהו אבא כו'. ר"ל ז"ש השמר לך פן תשיב את בני שמה כמ"ש לקמן:

ומתמן. מן צדיק:

(ע"ב) דהות שושנה כו'. דוגמת השכינה כידוע:

ובג"ד אוקמוה כו'. ר"ל במקום שאין מצוה אין תורה דרוח א"א להיות בלא נפש:

ובאתר אחרא כו'. ר"ל כן אבא בלא אמא כמש"ו דנוק' צריך קודם:

וכד אקדים כו'. כמ"ש איש מזריע תחלה כו':

ושפיר דאקדים. שטוב יותר כן (נ"א בן):

ועשרה דרגין כו'. ר"ל דבשם הוי"ה שמרומז בתיבה שכינת' עשרה דרגין דשמא מפרש שהן ע"ס והוא חוזר למעלה שאמר