יהל אור קצח

לאחת. ואמר וכן אורייתא מצוה לשמוע כו' ר"ל דכ"ה בשמיעה דאורייתא עצמה כנ"ל והשמיעה בה דמצוה לשמוע והוא בה וכן הריח עצמו וכמ"ש וכן בחוטמא כו':

(רל ע"א) ריח ניחוח שכינתא לה'. ר"ל מ"ש ריח ניחוח לה' ה"פ ריח ניחוח שהוא שכינה לקרב לה' עד"א וזהו קרבן כמש"ו:

בגלותא. בצלותא:

ותרי. ל"ג:

שכינתא דבור דילי'. ר"ל זהו דברי וזהו כמראה אש הנאמר לעיל כחיות אש ממללות:

כגוונא דשכינתא כו' הכי כו'. עכשיו מפרש ב' תקונין דגופא:

בגופא. זהו משוש:

וכן שכינה איהו שמוש כו'. עכשיו מפרש שמוש והלוך:

צדק לפניו. ר"ל צדק שכינה כידוע:

ובנהא. בני עד בדיוקנהא:

ל"ג:

בני ערוה. ל"ג (נראה דצ"ל בני ענוה. דברי דוד):

אש דת. התורה:

ד' מאות. והענין בא"ת ב"ש ד' הוא ק' וד' אותיות הוא בד"ס כחב"ם כי היא איומה כנדגלות כידוע ואי"ן הוא בכח"ב א' בכתר כידוע י' בחכמה ן' בבינה נ' תרעין וד' במל' והיא ק' ק' ברכות ק' אדנים ונתחלפה בד' כי שם מחליפין כידוע:

איהו סתים כו'. שעד"א הוא תורה ואיהי מצוה:

דאיהו ענו כו'. חשב עשר מדות בע"ס וענו הוא בהוד דרגא [דמשה] דאיהו ענו מכל כו' [מ"כ עה"ג. והאיש מש"ה ענ'ו מא'ד ס"ת הוד. ע"כ] ומכאן ואילך חשיב ו"ת ואח"כ ג"ר:

*עד כמראה הקשת. ועד בכלל ר"ל אלו ב' פסוקים:

כשהיה ר"ע. צ"ל רבי יהושע:

ירדה האש עד האילנות. ל"ג וכצ"ל נתקשרו שמים בעבים ונראתה כמין קשת בענן והיו מתקבצים כו':

(ע"ב) אלא בצדיק כו'. וזהו מרכבה היחוד ולכן נרא' הקשת:

דלעילא שכינתא. ר"ל למעלה בחו"ג דשם ענפין מתפרדין כמש"ו ובצדיק מתייחדין לשם מעשה מל' מרכבה לת"ת ביחוד כנ"ל:

בכמה מיני כו'. וזהו מזמוטי כו':

צריכין ישראל לאתערא כו'. בפסוקי דזמרה וזהו שירות וישתבח תשבחות כמ"ש בת"ז:

בצלותא כו'. ששם היחוד וחופה הוא הטלית ותפלין ש"י הוא קדושין ג' כריכות באצבע כעין טבעת באצבע ותש"ר עטרה לחתן וז' ברכות של ק"ש שבע ברכות של החופה כמש"ו ונגד ז' ברכות אנו כורכין שבע כריכות על הזרוע כידוע. וכ"ז עושין במעשה וכן בדבור כמש"ו:

בציצית. צ"ל בטלית. ור"ל נגד בגדי זהב וטלית לבן נגד בגדי לבן וכן תכלת ולבן כמש"ו:

כסא דין כו'. מל' ות"ת כמש"ו:

כשמו כו'. ר"ל ד' עולמות אבי"ע:

הדורש כו'. כמ"ש ליחיד:

ובהאי רזא והזר כו'. דמתרחקין הס"א בשעת יחוד כידוע דלא נשאר אלא מלכא ומטרוניתא בייחוד:

וישתוק דבור לגבי'. ל"ג:

לא צריך כו'. ר"ל כשמגיע למרכבה:

כענפין. צ"ל בענפין ור"ל כשמגיע לק"ש כמש"ו:

דתמן ואשמע. ר"ל שמע ישראל:

דתמן ס"ד לד' כו'. כמ"ש בת"י ורש"י. סלקין רנ"ו. ר"ל רנה ושבח דגדפי החיות:

רנו כו' אימתי כו'. ר"ל דזמן רנ"ו הוא הקץ כמ"ש בתז"ח:

איהו מ' שנין כו'. ר"ל דג' ע"ב דג' חיון חג"ת ג"פ ע"ב הוא רי"ו נשאר מ' שנין עד רנ"ו והוא מ' שנין בתראין:

ותליין ס"ד כו'. עכשיו מפרש למה ס"ד בכל סטרא ואמר מתמניא אז שבצדיק א"ז תמניא אתוון של ב' שמות וצדיק כליל מח' ספירות:

והני ס"ד כו'. עכשיו חוזר ומפרש רנ"ו:

וכד מטו לל"ב. לאשלמא לד"פ ע"ב חיה רביעית:

אתחבר י' כו'. מן מ' הנ"ל:

עד ההיא. צ"ל בההיא:

בחסד בע"ב. ר"ל חסד גי' ע"ב והוא ע"ב שמות רי"ו אותיות:

והיינו ר"ן כו'. רמ"ח איברים:

סלקין תרין כו':

קרבן עולה ויורד י"ו ה"ה כידוע:

הוה סלם. גי' סיני:

דשכינתא. צ"ל ושכינתא כלילא כו':

נהורי' אעבר כו'. ר"ל נהורי' של עלת העלות:

ולית בי'. ר"ל באור עצמו:

דאתחזיא כעין. צ"ל בעין:

כל דרגין כו'. ר"ל לעלת העלות:

ב' גווגין. צ"ל ג' גוונין ר"ל בקשת שהוא יסוד כלול מג' אבהן חג"ת:

[ליקוט. (ר"ל ע"א) סליקת לגבי' ואתקריב' לגבי' בצלותא והכי כו' כצ"ל וכן בדבור כו' כמש"ו:

דיבור דיליה דשכינתא איהי כו'. כצ"ל:

זקיפה דיליה בצלותא עמידה דיליה דאיהי קיומא עמי' בכל כו' כצ"ל:

איהי ענוה כו'. ר"ל ולכן אתנפלת לגבי' בייחוד בנפילת אפים ברצה (צ"ל בבושה. דברי דוד) דלא לאסתכלא בי' כמ"ש ויסתר משה כו':

ולא כשפחה כו' דאינון חציפין בזווגא ואמר דממזרין אינון כו':

סמכא רביעאה כו'. דהוא פני אדם חי' הרביעי' דכליל מסט' הוא דוד וחייו ע' שנה ודבור הוא מסט' דאדם דליתי' לכל ברי' רק באדם [כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא דברי דוד]:

דאיהו עניו כו'. בדרגא דמשה מ"ה שקיו דפנימיות ושאר ט' מדות בספירן נביא בנו"ה דהן נביאים וחוזים:

ובג"ד אמרו רבנן לא כשאני כו' עד ובג"ד מני ל"ג לי':

ובג"ד אמר קרא חמים תהיה כו'. כצ"ל ור"ל עם ה' אלקיך כנ"ל דאינון תלתא כו' כמש"ל:

(ע"ב) דלעילא איהו מעשה כו'. כצ"ל. ור"ל אין דורשין בשניהם דאינון תלתא כו' כמש"ו:

(רלא ע"ב) ודא קנה דריאה. ר"ל לעסוק בקול תורה ותפלה:

(רלב ע"א) עלמא דאתי. עד"א:

שטו העם כו'. אותיות ושט. ולשון שט ללקוט גזל ולשון שטות:

דאכלין בלא טחינה. שאין טוחנין ד"ת במלות שלימות:

ואינון סימני' כו'. ר"ל עשרה שופרות כמש"ו:

**(מן ויימא לה מלכא כו' עד ועמי בבקשתי הכתוב לעיל רט"ו ב' שייך כאן כמש"ש הגר"א ז"ל בביאוריו ע"ש. ש"ל:

)** וקמיט. אתקצר:

כל נדר. ה' עילאה:

וכל שבועת. ה' תתאה:

(ע"ב) זחיל עפר. דד' מרות אינון שמרי ד' יסודין וטחול מיסוד עפר:

שאור שבעיסה. שהיא בתוך העיסה דוגמת ערב רב בתוך ישראל משא"כ מוץ שהוא מבחוץ דוגמת או"ה וז"ש שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות:

(רלד ע"א) בזוהר דאתיין לקמיה רוחא מרוחא דנשיב מגו בוסמין עלאין. [ז"ל הגר"א בתיקונים קי"ו א' בד"ה אשא דבלבא ור"ל מע"ק דרוחא נשיב ביה כמ"ש בתי' קט"ו ב' בגין דאויר קדמאה נטיל בעד"א]:

רע"מ ממשתה היין דאיהו כו'. ר"ל על דלא עסקין באורייתא:

וחמת. חמימות:

המלך של הלב*):

מד' רוחות. קול ודבור וקנה חכמה וקנה בינה:

אחיד עילא ותתא. ר"ל לעילא בד' חושים דמוחא ולתתא בגופא שהפה אדם והידים נשר וגוף אריה ורגלים שור כמש"ו שמל' אחיד עילא ותתא כמש"ל:

*בין דם טמא כו'. כמ"ש בין דם לדם כו':

(ע"ב) איהו כעיס כו'. וזהו עשו ששונא ליעקב:

*קורקבן נקלף. ר"ל סימן טהרה טוב כנ"ל:

(רלה ע"א) עד שית שעתין. ר"ל עד חצות הלילה שאז נוטלין השאר חלקם:

אריתי כו'. ר"ל אכלתי כו' שתיתי כו':

אינון מסט"א. דריאה וקורקבן אינון אופה ומשקה דקדושה:

כגוונא דיצחק. בינה. משמאל דגבורה:

ויאכל מציד בנו. שהוא מבקש פרנסתם שהן ניזונין בגלות ע"י סט"א מתמצית לכך הוא מבקש ליטול תחלה:

אומה שר כו'. ר"ל האומה שר האונות שהן משקים וכן קורקבן שר הכוליות שהן אופים:

ואיהו קריר כו'. לפי שהלב מסט' דגבורה ולכן ימינא חם [מ"כ עה"ג. פי' כי לעולם ימין הוא גובר. ע"כ] ובמוח להיפך:

בני אלים. שופר של איל דסליק מלבא:

(ע"ב) ורעם גבורותיו. של לבא בשמאלא:

מי. שהוא בינה לבא בו יתבונן:

כ"ח בלבא. כ"ח אתוון דמלוי המלוי דמ"ה:

(רלו ע"א) מן לצדיקים. לצדיק וצדק תרין כוליין שמבשלין וטוחנין הזרע לצדיק וממנו נוזלין לצדק וז"ש ושחקים יזלו כו':

רקיע כו'. דז' רקיעין הן ממל' עד בינה אלא דמעון חסד ומכון בגבורה ורקיע שעל ראשי החיות חכמה מכאן ואילך במופלא ממך כו' כתר: